דיון על משהו שאמא שלי אמרה

[yaelia]

בדיוק היום מישהי אמרה לי משהו יפה

שמאז שיש לה משפחה, זה לא שהיא לא במרכז, פשוט הגדרת המרכז שלה התרחבה לעוד שלושה אנשים. אני בטוחה שילד נוסף לא מפריע אלא משנה תפיסות, כל ילד ומקומו ומה שהוא מביא איתו.

 

[daldan]

בסופו של דבר ילד נוסף זה רווח לכולם

אולי בהתחלה יש קושי ותהליך הסתגלות (כמו עם הילד הראשון) אבל אין לי ספק שגם הבכור מרוויח מהאח או האחות הקטנה, גם אם זה "עולה" לו בפחות תשומת לב בתקופה הראשונה. כמי שגדלה למשפחה עם הרבה אחים ואחיות אני רק יודעת להוקיר את המתנה הזו שקיבלתי מההורים שלי. (טוב אני גם סנדביץ, ככה שאם הם לא היו חושבים על הרבה ילדים אולי גם אני לא הייתי בתמונה).

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

השאלה איך זה מבחינת האמא?

ברור שבטווח הארוך והארוך מאוד אחים ועוד ילדים זה דבר מעולה, בזה אין לי ספק! אבל בתור אמא שיש לה ילד אחד והיא וראה אותו גדל ומתפתח ויש להם עולם שלהם ביחד (ניסוח לא משהו אבל אני מקווה שאתן מבינות את הכוונה) - האם ילד נוסף לא פוגע בזה? אולי יש שלב בעצם שהילד הבכור נהיה קצת יותר עצמאי (ע"ע גיל 30) ואז זה זמן יותר טוב להביא ילד נוסף? למשל, יש לי חברה שיש לה ילדה בת שנה וחצי ולמרות שהיה לה נורא קשה בהתחלה עכשיו היא נורא נהנית עם הילדה (נראה לי הדדי). במקרה כזה ילד נוסף היה "מפריע" לה, לא? אגב, אני אשכרה שואלת בתיאוריה לחלוטין, הנסיון לתזמן את הילד הראשון לימד אותי היטב שתכנונים זה דבר אחד ומציאות זה דבר אחר.

 

[daldan]

מכוון שאני רק בדרך לילד השני

אני מאמינה שזה עניין של גישה. ואם אני מראש יראה בלידת ילד נוסף כדבר חיובי כל התחושות סביב זה יהיו חיוביות. מאד כיף לי עכשיו עם יואב ואולי אף מוזר לי לחשוב איך יכנס לכל זה עוד תינוק, אבל ככה הרגשתי עם לידתו של יואב, הוא הרי לא נולד לתוך ריק שהוא מילא, אלא לתוך חיים מלאים. אז בהתחלה יש זעזוע, אבל הוא רגעי ואחד הדברים שלמדתי מהתקופה הראשונה עם יואב זה שהכל כל כך דינמי וגם הקושי הזה יחלוף (ויגיעו קשיים אחרים אחריו - ככה זה לא?)

 

[מאז]

האמת שאני מאוד מפחדת

בימים האחרונים אני עושה כל מיני דברים עם הפשוש, ופתאום חושבת: איך אעשה זאת כשהפספוס שבבטן יצא? או חושבת מה יקרה לאהבה שלי, וכד'

 

[g a n i]

גמני מאוד חששתי לקראת סוף ההריון

פתאום חוסר היכולת הפיזית להשתולל איתה כמו פעם הפילה לי אסימון והלחץ נהיה מוחשי. מאוד עזר לי החצי שהקפיד לאמר לי פעמיים ביום איזה דבר נפלא אנחנו עושים *עבור* הגדולה: אנחנו יוצרים לה משפחה

אין לי אלא "לנחם" אותך במילות קודמותי ולאמר לך שהלב באמת-באמת מתרחב, והאהבה לגדול/ה אפילו מקבלת עומק ומימד אחר. גם לי בזמנו זה נשמע מופרך לחלוטין, זה שתינוק לא מפריע וזה שאפשר בכלל לאהוב יותר

, אז אני יודעת שאת לא מאמינה לי. תאמיני.