דיון

[stary1]

נוסטלגיה..

היום אני כבר לא ממש בחווה, אולי בחגים ובשבתות. אבל בעבר כשהסוס שלי היה בעיר שאני גרה בה, הייתי שם כמעט כל יום כל היום

[טוב, מיד לאחר בית הספר]. בלימודים זה לא פגע לי, בעיקר כי הלימודי לא היו יותר מדי רציניים[כתות ו'-ח'], אבל זה בהחלט פגע ביחסים עם החברות. אם עד אותה תקופה הייתי איתן כל יום אחרי הלימודים, אז פתאום זה הפך לשעה פה ו"שלום,מה קורה?" שם.. אני לא חושבת שזה באמת "פגע". זה פשוט שינה לי את סדר העדיפויות ואת ההתנהלות שלי. כמו כן, זה קרה בתקופה הכי קריתית של בניית האופי כך שהאופי שלי מאוד השתנה בעקבות כך.. אין דבר רע בזה, מי שמעוניין להיות בחברת הסוסים ואנשי הסוסים במהלך רוב יומו הוא אדם שנהנה מכך, וטוב שכך, זו הבחירה שלו.. מה שכן, חייבים לזכור שיש לנו חיים שצריך לפתח גם מחוץ למסגרת הסוסים ואסור,לדעתי, להזניח את הלימודים והיחסים עם הסביבה ולעבור לחיי בועה

.

 

[הלוחשת לסוסים היחידה]

המממ..ככה בקטנה..

למרות שאני לא נמצאת בחווה כמעט, (בהחלט לא כמה שהייתי רוצה) בכל זמן פנוי שיש לי (שכרגע זה לא הרבה

) אני משתדלת להיות בחווה.. אז כן, חברים בהחלט התרגלו לזה והם מתקשרים וכבר מצפים לתשובה המוכרת..בגלל זה החיי חברה שלי הם בביצפר וליליים בעיקר, כן, "הפסדתי" כמה חברים פוטנציאלים בגלל החווה, וכן, זה גם תירוץ מעולה לחפף את מי שלא רוצים

.. לימודים אף פעם לא השקעתי, ככה שזה לא מפריע לי..מפריע להורים בעיקר..אבל הם מכירים אותי כבר אז...חח הקטע של התחרויות זה משהו שכל המשפחה נהנת ממנו (גם סבאסבתא ודודים..) אז הם באים לתחרויות קרובות...פעם זה היה כל תחרות..אבל התחיל לעייף אותם חחח זה ברור כבר שאם יש תחרות אני אצא אליה ולא אסע לבקר משפחה... אני לא חושבת שמכורים זאת ההגדרה, אבל בהחלט צורך כלשהו...

 

[PinkHorse]

המ..

אני נמצאת הרבה בחווה.. ואפילו בימים שאני לא אמורה להיות שם ויש לי הזדמנות להגיע אני אסע.. זה המקום שאני הכי אוהבת בעולם, יש שם אנשים שאני מטורפת עליהם

, סוסים שעושים לי טוב

וכל האוירה הזאת שעושה לי טוב.. אז למה לי לא לשהות שם את רוב זמני? יש לי חברה טובה אחת שלפני איזה חצי שנה אולי יותר אמרה שנמאס לי עניין הסוסים והיא רוצה לדבר על דברים שבנות מדברות עליו ולא לשמוע את סיפורי הסוסים שלי ובאותו הרגע די נשברתי כי היא הייתה המקור שלי לפרוק דברים ואחרי זה פשוט נפגעתי נורא והיא קלטה את זה ואמרה שאני יכולה להרגיש חופשי כמו פעם ולדבר איתה על הכל אבל זה לא אותו הדבר כי לא באמת אכפת לה מהבעיות שלי וזה היא פשוט רוצה להקשיב כדי לא לאבד את זה וכל פעם שאני אספר משהו לקבל פרצוף חמוץ לעבור לנושא הבא.. אז בואו נגיד שכבר הרבה זמן הקשר הזה מתמשלך עלוב.. ואני לא רואה אותה הרבה והיא כל הזמן בוכה וטוענת שזה בגלל החווה.. אבל זה סדר העדיפיות שלי.. ועכשיו גם כשיש לי זמן פנוי שבו אני לא יכולה ללכת לחווה אני מעדיפה להישאר בבית לבד מאשר להיות איתה כי זה די הרס הכל=/. אני לא מרגישה שאיבדתי אותה, אני מרגישה שהיא איבדה אותי כי היא לא מקבלת את הסוסים, ז"א שהיא לא מקבלת אותי. וזה חבל.. חברים יש ואפשר למצוא גם מתחום הרכיבה והסוים. אני לא ממש מחפפת בלימודים בגלל זה, גם כשאני לא בחווה אני לא לומדת... ודווקא השנה הולך לא רע בכלל בבית ספר.. אני דווקא חושבת שהחווה תרמה לי ממש הרבה להתפתח בילדות, היא שינתה אותי לטובה וממש טוב לי עכשיו.. ואם יש מישהו שרוצה להרוס לי את האושר שילך לחפש..