דיון

[אורנית לנצח]

דיון

אם כוכבי דיג'ימון היו מצואים את האפיקומן,מה הם היו מבקשים?

 

[אורנית לנצח]

מוצאים*

 

[Digi Lista]

יופי,שפתחת שרשור חדש../images/Emo13.gif

אני חושבת שטאי,דיויס וטאקויה היו מבקשים כדור כולשהו(סל,רגל,טניס,עף...)אבל ברגע שהיו מתחילים לשחק בו הם היו מגלים שהם זקוקים לאחד לכול אחד כדי לא לריב...כמובן שהם גם יבקשו משקפות חדשות אחרי שישברו את שלהם בפעם המי יודע כמה...מבחינה רגשית אני לא בטוחה מה הם היו מבקשים כי יש מקרים שהם לגמרי מאוהבים בעצמם ולא רוצים להשתנות בכלום,אבל בפרקים מסויימים רואים שגם להם חסרים דברים,אולי הם צריכים שהסביבה תעמוד בקצב שלהם שהוא מהיר ולעיתים חסר מחשבה אך מלא התלהבות,כנות ושמחת חיים ילדותית אמיתית,אז יכול להיות שהבקשה שלהם הייתה פחות משהו שישתנה בהם ויותר משהו בסביבה

איזי היה מבקש מחשב חדש ואז היה מגלה שכבר יש לו את כול התוכנות והפריטים הכי משוכללים שקשורים למחשב ומה שנשאר לו זה רק לחבר ביניהם עד ליצירת משהו מדהים אחר כמו למשל מחשב בגודל פחות מאצבע שיכול לבצע הכול ולהציל אותם כשהם בצרות... המשך יבוא...

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo51.gif רבה לך שענית!

אהבתי את כל הרעיונות שלך!

 

[Digi Lista]

את רצינית עם הכותרת?...../images/Emo39.gif

למה את מודה לי שעניתי?....אני אמורה לענות בעיקר פה בפורום(אפילו שאני עונה איפה שאני מוצאת משהו מעניין,ככה מצאתי את עצמי לאחרונה כותבת בפורום "משפחות אנשים עם פיגור" מבלי שאני רשמית חלק מהאוכלוסיה אליה פונה שם הפורום,היה לי מעניין והרגשתי צורך להגיב אז הגבתי...),לא?

סתם היה לי משונה כי הכיף והכבוד להגיב לשרשורים כאן באמת כולו שלי

 

[אורנית לנצח]

זה לא מובן מאליו שעונים.

כשאני כותבת משהו אני מאוד רוצה שיגיבו,אבל זה לא תמיד קורה,לכן כשמגיבים אני מאושרת.

 

[Digi Lista]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני בהחלט משתדלת להגיב על הודעות,אני לא תמיד מספיקה לענות לכול הודעה והודעה לפחות כאן בפורום(לא יודעת אם דיברת על הפורום הזה ספציפי או בכלליות שאת כותבת ולא תמיד עונים)ולפעמים אין לי משהו ממשי להוסיף אז אני לא עונה אבל זה אף פעם לא כדי לפגוע,כבר למדתי שגם לי לא תמיד מגיבים והחלטתי שאני כותבת מה שמתאים לי ובעיקר כדי להוציא מה שאני מרגישה/חושבת,יענו-אחלה,לא יענו-לא נורא(זה עם נחשיב גם שהמון פעמים מתקבלות תגובות של "זה ארוך,נראה לך שמישהו יקרא את זה?"ולגמרי לא איכפת לי)...בכול אופן הבנתי אותך אבל באמת היה לי מוזר שהודית לי שעניתי ועוד בפורום הספציפי הזה שאני מחוייבת אליו כבר מעל ארבע שנים...

 

[אורנית לנצח]

דיברתי בכלליות.

אני מסכימה בכלליות עם מה שכתבת. אני כותבת וכתבתי,כמו שאת יודעת,בעוד פורומים,ולפעמים אני מאוד רוצה שיגיבו,אבל לא תמיד מגיבים.לפעמים זה באמת כי אין להם מה להגיד,ולפעמים זה כי אין להם זמן או שהם לא ראו את ההודעה.ולפעמים גם לא הרבה נכנסים לפורומים האלה כך שהסיכויים שיגיבו מראש נמוכים. ואני יודעת שאם את או מישהו אחר לא מגיב זה לא כדי לפגוע.זה פשוט נחמד לקבל תגובה. ואני פשוט רגילה להודות לאנשים אחרים מפורומים אחרים שאני כותבת להם אז כאן זה באמת יצא לי טבעי. אני מצטערת שהרגשת מוזר,באמת מאוד שמחתי שהגבת אז הרגשתי צורך לחלוק את זה. וואו,אני יכולה לפתח דיון שלם על העניין הזה....

 

[Digi Lista]

אני בעד פיתוח הדיון הזה../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif

ראיתי האמת שאת גם בפורום אמיר פיי גוטמן כאן בפרדס(נכנסתי במקרה כי חיפשתי משהו באות א' ולחצתי על אמיר בטעות ואז אמרתי לעצמי "אם אני כבר כאן למה שלא נקרא קצת סתם בשביל הכיף?"אז עברתי קצת על הודעות ודפים וראיתי את השם שלך שם,ככה אני מגיעה לפעמים למקומות ונשארת בהם

)ואני זוכרת בפורום "שכנים" שבקושי היו אנשים והתגובות היו בעיקר שלך ושלי(זה בגלל שבישראל סתומים-במקום לרכוש את המשך הסדרה מפסיקים באמצע וכשכבר שידרו שמו אותה בשעה מתה כמו 13:00...)ככה שאני יכולה להבין למה התכוונת באופן כללי,גם פה יש תקופות מתות... אין מה להתנצל,ההרגשה המוזרה הייתה שלי,את לא יכולה לשלוט בתחושות של אנשים,ברגע שהסברת את עצמך הבנתי וכבר לא מוזר לי בכלל,דווקא מעניין כי יש דיון

אני חושבת שברגע שמישהו כותב באינטרנט הוא מצפה באיזשהו אופן שאנשים יגיבו,כנ"ל כתיבה בעיתונים,כתיבת ספרים,עבודה בטלוויזיה,ברדיו וכו',זה חלק מהתקשורת הבסיסית ואנחנו אנושים ככה שאנחנו רוצים לדעת אם אנשים אכן הרגישו משהו/חשבו משהו/ראו משהו כשהם נתקלו בנו,זה היה מוזר אם היינו כותבים רק לעצמנו אחרת כי בשביל זה יש קירות לדבר אליהם,אני מכירה את התחושה הזאת,יש לי לא מעט דוגמאות בהן עבדתי והשקעתי ואנשים פשוט לא אמרו כלום וכן רציתי לדעת אם משהו ממה שהתאמצתי כול כך עבורו ואני כול כך גאה ומאושרת ממנו העביר את התחושות שלי לאחרים,לצערי ברוב המקרים גם אם אנשים שמו לב והדיעות שלהם היו חיוביות הם לא טרחו להגיד ולא הכי נעים לבוא ולשאול "נו,מה דעתכם על...?" זה מעמיד את שני הצדדים במצב מבוכה ובמלכודת שלא תמיד אפשר לצאת ממנה מבלי להעזר באומץ ובצביעות(להבדיל)וריכוך האמירות ובעיקר בחנפנות,מציק לחלוטין ובכול זאת תגובות הן דבר שאפשר להבנות ממנו,כמובן שאם מישהו חי רק לפי תגובות הסביבה הוא עלול לפתח דיעה לא נכונה כלפיי עצמו וברגע שהתגובות יעלמו גם הערכה העצמית שלו תרד פלאים(לכול מיני אנשים מוכרים בתחומים שונים יש לפחות סיפור אחד כזה)ומצד שני אנחנו לא חיים על אי בודד ותגובות כן יכולות לעודד ולהבהיר לנו כמה דברים שלא ראינו...אני מסכימה איתך שתגובות הן דבר חשוב ותורם בעיקר בפורומים שמטרתם העיקרית היא לפתח דיונים,להחליף חוויות ובעיקר להוציא מה שמרגישים אבל איך אפשר לגרום לאנשים להגיב בכוח?... אני רוצה לתת דוגמה אישית-בשנה האחרונה אני עובדת עם קבוצה של ילדים בביה"ס יסודי רגיל בעפולה על עשיית עיתון בית ספרי,דבר שמעולם לא היה קיים שם בצורה רצינית ולא במתכונת הנוכחית,הבעיה שלבית הספר אין תקציב להוציא לאור את העיתון ואנחנו מעלים הכול לאתר האינטרנט הבית ספרי(שהשנה בגלל שהמורה האחראית יצאה לשבתון קיבלתי גם את האחריות לניהול ושדרוג האתר כולו),הייתי מאוד שמחה לחלק את העיתון ככה שנעלה לאתר בעיקר כתבות נבחרות ואת הרוב הגדול נוציא בדפוס אבל לא אני אחראית על התקציב והמנהלת באמת משתדלת(היא חברת משפחה טובה כבר שנים),השנה יש לי הרבה פחות שעות משנה שעברה באותו הביה"ס וזה אומר שגם המפגשים שלי עם כול החבר'ה ביחד וידע שלי על הנעשה בבית הספר הצטמצם ולמרות הכול החבר'ה באמת עובדים(עובדות,ליתר דיוק כול המערכת בנות...)ועם עריכה שלי חלק גדול מהכתבות באמת מרשימות וראויות לתגובות,מדובר בכתבות עם אמירה(אני מעודדת כאלה) ומה הקשר לדיון שלנו?...הבעיה העיקרית היא שהכתבות עולות רק באינטרנט ומעטים ההורים והתלמידים שממש נכנסים וקוראים את הכתבות,דבר זה מוריד את המוטיבציה למערכת וכבר שמעתי לא מעט תגובות "במילא אף אחד לא קורא/מגיב" אומנם תגובות כאלה שמעתי גם כשערכתי עיתוני בתי ספר שיצאו בדפוס כמו בבית ספר של אחי שנה שעברה ובבית ספר התיכון שלמדתי בו אבל עובדה שאנשים ידעו על הכתבות וקראו אותן הרבה יותר ממה שרצו להודות כדי לא להיראות חנונים(אם להיות כנה יש בעיתוני בית ספר ובעיתונים רגילים נושאים שאין לי שום עניין בהם ולכן אני לא קוראת אותם אבל החוכמה היא ליצור מגוון כדי שכול אחד ימצא לפחות משהו להתחבר אליו,מה שכן בעיתונים שערכתי הקפדתי שהכתבות קודם כול יעניינו אותי ואת הכותבים שלהן ושלא יעשו סתם כי צריך,ככה נוצר מצב שביטלתי בעיתון האחרון של התיכון את הכתבות על הטיולים השנתיים כי הרגשתי שכולן נשמעות כמעט אותו הדבר כבר שנים ובכול מקום ובדיעבד חסרונם לא הורגש אז צדקתי),אבל איך אני אמורה להגיב לחברי המערכת שבאמת עובדים ולא מקבלים אפילו רבע תגובה למרות שבכול דף שמחולק להורים וגם בטקסים מוזכר האתר הבית ספרי?גם אני לא מקבלת כמעט שום תגובה על האתר וזה אפילו שביקשתי במיוחד מאנשים להיכנס ולראות בגלל שאין לי בכלל ניסיון ואני לא נמצאת הרבה בבית ספר כדי להיות מעודכנת בהכול אבל אני כן משתדלת לתת כמה שאני יכולה ולנצל את מה שיש לי למטרות...אותו הדבר גם פה בפורום,בהתחלה הייתי נכנסת ל"פורום מנהלים" והייתי פשוט מתאכזבת-כמות המאמרים אצלנו עצומה,גם כמות התמונות בגלריה ודברים נוספים ומעולם לא שיבחו את הפורום על כול ההשקעה בו ובחייאת חברי הפורום כאן נתנו ונותנים עד היום את הנשמה ולעומת זאת לאנשים שעשו הרבה פחות התחושה הייתה שמפרגנים יותר,לקח לי בערך חצי שנה(אולי פחות)כדי לקלוט שזה לא באמת מה נעשה אנשים מתקשים לפרגן למשהו באמת טוב והאמת שכבר נצח אני לא נכנסת לפורום המנהלים,מבחינתי אין לי מה לחפש בו, החלטתי פשוט להתנתק,לא לחפש את התגובות אלא פשוט לעבוד כמו שאני מאמינה ואם אנשים יצטרפו ועובדה שגם את כאן למרות שמעולם לא ראית הסדרה אז מבחינתי המטרה הושגה,אני לא מחפשת את התגובות,לא רוצה להיות הפורום הכי גדול ובכלל הרבה יותר נוח לי בשוליים כשאני לא כול הזמן לפחד מנפילה ולחפש את התגובות. אני חושבת שאותו הדבר גם בחיים עצמם,אני אומנם נורא שאפתנית ולוקחת ללב כשמזלזלים בי ובטח כשמתייחסים אליי בצורה לא הוגנת כשאני באמת עושה מה שאני יכולה מבחינתי אבל אני לא מכוונת לתגובות ולמבטים,אני מכוונת לעשייה עצמה,אני אולי תמימה ונאיבית אבל אני רוצה להאמין שכשמישהו באמת טוב הוא יגיע למקום טוב,להכרה,לתגובות ובינתיים בגלל הטיפוס הארוך לומדים לקחת דברים לא כמובן מאליו ולא להסתנוור ואני מאוד מעריכה רגליים על הקרקע מאשר הסתנוורות מתגובות וחיפוש אחר התהילה. זה תמיד נחמד לקבל תגובות,אבל קחי בחשבון שכתבת ועשית כי זאת את וזה הכיף/הצורך שלך ואם מישהו כבר רוצה להגיב הוא ימצא את הדרכים,העיקר שאת היית אמיתית ועשית את שלך

 

[אורנית לנצח]

חח נכון,אני כותבת שם.

את בטח זוכרת שהפורום הראשון שכתבתי בו בתפוז היה פורום אמיר פיי גוטמן,שנסגר לפני שנים.לפני כמה חודשים שוב נפתח לו כאן פורום אז קפצתי בעצם רק להגיד שלום,אבל נשארתי שם עד עכשיו.עדיין יש לי פינה חמה בלב בשבילו. חוץ מזה אני לפעמים עונה על שאלות של אנשים בפורום שאלה קטנה,שגם בו אני כותבת כבר הרבה זמן,עם הפסקות. ולאחרונה החלטתי להצטרף לפורום "הלילה עם ליאור שליין". בעיקרון,אני באמת מסכימה עם כל מה שאמרת ואין לי מה להוסיף. אני פשוט אספר כרונולוגית על כל הפורומים שכתבתי בהם בחיי עד היום. בכל השנים שאני כותבת בפורומים רוב הפורומים שכתבתי בהם היו די "מתים" באופן כללי. לפני חמש שנים בערך,כתבתי "אמיר פיי גוטמן" בגוגל והגעתי לפורום שלו.ללא ידעתי אז מה זה פורום,לא הכרתי את חוקי הפורומים,רק ידעתי שכאן יש מעריצות של אמיר שאני יכולה לדבר איתן,מה שלא היה לי במציאות,כי לא הייתה לי שום חברה שאוהבת אותו.בקיצור,שם באמת כתבתי רק בשביל תשומת לב.רציתי שיתייחסו אליי וזהו.לא ממש תרמתי לאווירה הכללית של הפורום.הפורום הפך ל"מת" מהר מאוד כי הורידו אותו מרשימת הפורומים ואף אחד לא ידע על קיומו.ניסיתי להחיות אותו,בכל מיני דרכים,אבל זה לא עזר.אחר כך התחלתי לכתוב בפורום "לחיי האהבה" שגם הוא הפך ל"מת" אחרי שסדרה ירדה.היתיי אז קצת יותר בוגרת אבל עדיין חיפשתי בעיקר תשומת לב.גם אותו ניסיתי להחיות,עם עוד כמה בנות,אבל גם זה לא ממש עבד וגם הוא נסגר.כתבתי גם תוך כדי בפורום אלה קטנה,שעד היום אני לא בדיוק זוכרת איך הגעתי לשם.זה לא בדיוק פורום רגיל,זה פורום של שאלות ותשובות אז אני לא יכולה להצטרף לכל הדיונים.בהתחלה הייתי מאלה שכותבים הרבה שאלות,כנראה גם בשביל תשומת לב,אבל לאט לאט התחלתי גם לענות.גיליתי שאם לא אומרים לי "תודה" אני ממש נעלבת.יכול להיות שבגלל זה הייתי צריכה לקחת הפסקות משם.עכשיו אני משתדלת לא להיעלב.יכול להיות שהם לא יודעים שעזרתי להם,יכול להיות שזה נראה להם מוזר להודות,יכול להיות שהם פשוט עסוקים.תוך כדי גם כתבתי בפורום "שכנים שכנים".שם ממש התעצבנתי שכמעט ולא הגיבו לנו.מצאתי את עצמי נותנת קישור לפורום לכל מי שאני מכירה העיקר שייכנסו ויגיבו.רציתי רק שייראו איך אני כותבת.זה כבר לא היה רצון לתשומת לב,זה יותר היה רצון לדבר על הסדרה. היום,אני כבר יכולה להגיד בביטחון שאני לא מחפשת תשומת לב.פה,למשל,אני כותבת כי אני באמת רוצה,וכיף לי להיות כאן,אפילו שלא ראיתי את הסדרה מעולם.במשך המון זמן כתבתי רק כאן ואז,לפני כמה חודשים,חזרתי לפורום שאלה קטנה.לפורום אמיר באמת הגעתי רק בגלל הנוסטלגיה,אבל נשארתי כי יש שם אנשים ממש מקסימים,וכפי שכבר כתבתי,עדיין יש לי פינה חמה בלב בשבילו.אני באמת נהנית לכתוב שם,כמו כאן.זה נחמד שלפעמים אני נותנת קישור לאיזו כתבה על אמיר או משהו בסגנון והם מגיבים על זה.והם באמת אחלה ותמיד מגיבים,אבל אני משכנעת את עצמי שזה לא משנה אם מגיבים או לא,בדיוק כמו שאמרת,ליסטה. לפני כמה שבועות התחלתי לכתוב בפורום הלילה,שהיה פעם פורום משחק מכור והפך לפורום הלילה רק כי זה היה או זה או לסגור את הפורום.בגלל שלתוכנית אין הרבה רייטינג אז הפורום די "מת".שם אני באמת לא יכולה לדעת אם אנשים,חוץ מהמנהל שהוא סבבה לגמרי, באמת קוראים מה שאני כותבת.לפני שבוע קצת שיעמם לי אז החלטתי לעשות חידון על התוכנית.לא ידעתי אם בכלל מישהו יגיב לי,והרגשתי שאני די מתאמצת סתם.לשמחתי,ענו לי שלושה אנשים,שבשבילי זה באמת עולם ומלואו.אז אמרתי לכל אחד מהם "תודה" על זה שהוא הגיב. בקיצור,בגדול,הגעתי למסקנה שאני רוצה שאנשים יגיבו לי רק כדי לדעת שמישהו באמת קרא את מה שכתבתי,ושלא סתם עשיתי משהו.עם זאת,אני יודעת שגם כשלא מגיבים זה בסדר,העיקר שעשיתי את שלי.ושבאמת לפעמים לאנשים אין מה להגיד. חח זה עשה לי ממש טוב לכתוב את זה. ולזה אני באמת לא אכעס אם לא יגיבו,רק רציתי להסביר את יחסי לתגובות ואיך השתניתי במשך השנים.

 

[אורנית לנצח]

תיקונים:

אלה קטנה=שאלה קטנה אחרי שסדרה ירדה=אחרי שהסדרה ירדה

 

[chi12]

אני מבינה אותך

מצטרת שלא הגבתי כשפתחת מקודם את הדיון, אבל לא כל כך ידעתי מה לענות. ולא רציתי סתם ליבש.. אני לא כל כך יודעת מה הדיגימונים והדיגיגורלים היו רוצים לאפיקומן. אני אישית לא יודעת מה לבקש לאפקומן לעצמי, אפילו ליום הולדת לא.

 

[remundo]

אני יודעת מה לבקש לאפיקומן בשבילך P

P: טוב די, זה כבר ממש בדיחות שחורות, אני לא אגיב את זה :X ~♥

 

[chi12]

את יכולה להגיד

כל השבת שלנו היתה מלאה בבדיחות שחורות. דוד של אמא שלי נפטר בשבת ועכשיו מארגנים לו הלויה. דודהשלי בחודש שמיני (תחילת) הרגישה צירים חזקים ביום שיש והלכה לבי"ח בשישי בערב. למזלנו היא לא ילדה ועכשיו היא מאושפזת בבי"ח, מנסים למשוך אותה בהריון כמה שיותר זמן, היא בלידה בסיכון גבוהה (מאד?), אז אסור לה לזוז. הילדים שלה אצלנו שתי פעוטות הצטרפו לנו למשפחה. הילד הקטן גם משה כמו אח שלי הפיל בשבת את הפמוטים ומילא את הבית בזכוכיות, בנס לא קרה כלום. אני מקווה שהיא ל תלד פג.

 

[remundo]

וואו O_O

תהיו בריאים ובהצלחה לכולכם ♥ ~ את נהדרת את ^_^ אחרי כל זה את עוד אומרת "אני לא יודעת מה לבקש לאפיקומן" *מחבקת את חיננית חיבוק מוחץ צלעות* יהיה טוב ^_^ הממ וגם אם חס וחלילה יהיה פג, זה אל ככ נורא. בסך הכל הם יותר קטנים, מכוערים וחסרי אונים מתינוקות רגילים וחיים בהתחלה באינקובטור, אבל חוץ מזה אין שום הבדל ויש לי שתי בנות דודות שנולדו פגות ושתיהן גאונות ומוכשרות היום. (את בעצמך בטח מכירה גם הרבה אנשים שנולדו פגים, ואולי שתינו מכירות הרבה יותר פגים ממה שאנחנו חושבות-הם פשוט בני אדם רגילים ואם לא סיפרו להם או שהם אל סיפרו לאחרים, אז אין שום דרך לדעת את ההסטוריה הלא מפוארת שלהם, והאמת האי שזה גם בהחלט לא ידע הכרחי במיוחד.)

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo45.gif

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני משתתפת בצערך על דוד של אמא שלך. אני מאחלת לך שהכל יהיה בסדר עם דודה שלך.

 

[chi12]

תודה!

יש לי בן דוד שהוא פג, וזה הרבה טירטורים בשנה הראשונה וזה לא הכי בריא.

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo92.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[Digi Lista]

מקווה שעכשיו קצת יותר טוב../images/Emo24.gif

לא נעים לאבד מישהו קרוב,אני מקווה בשבילך שיש לך ולמשפחה את הכוחות והתמיכה ובכול מקרה אם את צריכה משהו אנחנו כאן

לגביי פגים,אני מפחדת להגיד כול מה שיש לי כי לדעתי חלק עלול להלחיץ אותך יותר מלעזור אבל אם זה עוזר לפחות קצת אז אימא שלי נולדה פגית והיא בסדר גמור כבר מעל 40 שנה ככה שלפעמים ללדת לפני הזמן זה לא נורא,גם בת דודה שלי ילדה לפני שבוע לפני הזמן בלידה מאוד קשה אני חושבת שבינתיים הכול בסדר איתו...מקווה שגם בשבילך הכול יהיה בסדר,לימדו אותי כמה אנשים דתיים עם ילדים בבית ספר של השירות לאומי משהו בעניין החלטות אלוהים בנוגע לילודה,אני לא אחזור על הדברים כי אני לא מבינה בזה אבל אם תרצי אני מוכנה לתת להם לדבר איתך,אולי זה יעודד אותך קצת

בכול אופן שתדעי שכמו שאמרתי אנחנו כאן בשבילך