דיכאון קשה אחרי לידה

[שיר ל3]

נכון, נקודה למחשבה

מפחיד אותי שאני מרגישה שזה גדול עליי, מפחיד אותי שאני קמה כל יום עם תחושה של למה עשיתי את זה לעצמי?? למה הייתי צריכה אותו? לא נהנית מהטיפול בו, הכל טכני ויבש, לא מרגישה קרבה אליו... והוא כזה מתוק... כואב לי... כל היום חושבת למה לא נשארתי עם ה3 שלי, שכבר עצמאיים וגדולים, למה הייתי צריכה את הקושי הזה... רוצה להות העבודה ולהמשיך הכל איך שהיה. אני חושבת על ההמשך, על השלבים בהתפתחות ונתקפת חרדה כי אין לי כוח לזה, אין לי סבלנות לתינוק. שכחתי כבר מה זה ולמה נכנסתי לזה שוב??
אם לא הייתי חייבת לקחת את הילדים לבי"ס הייתי כל היום במיטה כנראה..

 

[mykal]

איזה יופי!

שאת לוקחת אותם לביה"ס.
תגידי ברך חזור אין בית קפה--לשתות קפה עם קוראסון טעים וחם,
לחזור אל הבייבי קצת אוכל ובינתיים להכין צהרים---
ולקרא קצת, ולראות תכנית בוקר.
להתרענן איפה שניתן.

 

[Ani15]

בבאר שבע

תעשי לעצמך טובה ותתקשרי ל"אם לאם". הם באמת נהדרות ויוכלו לעזור. תנסי, וזה חינם.
http://in.bgu.ac.il/humsos/womancenter/Pages/about-emlem0421-5894.aspx
&nbsp
ובענין טיפול רגשי, באותו מקום, "אשה ב-שלה" הוא כתובת טובה מאוד לדיכאון אחרי לידה:
http://in.bgu.ac.il/humsos/womancenter/Pages/aboutIshaBeshela.aspx
&nbsp

 

[AlicePJ]

תגידי, אם הרופא היה אומר לך שאת צריכה משקפיים

גם היית מסרבת לקחת? יש לך מצב רפואי שמצריך טיפול רפואי. אל תתחילי להאשים את עצמך, אין פה אשמה, זה לא גם עניין של הנסיבות, זה יכול לקרות גם בילד ראשון. זאת מחלה כמו דלקת אוזניים או כל מחלה אחרת, והרפואה המודרנית הצליחה למצוא לזה פתרון, אז למה להתנגד לקחת?

 

[mykal]

את ממש צודקת,

אבל יש שתי בעיות בענין--
האחד, יש כאלה שחושבות--אתגבר ויסתדר.
השני--דיעה קדומה שדיכאון ודומיהן--הן סטיגמטיות לבושה,
וזה כ"כ לא נכון--זה פשוט חוסר איזון כימיקלי--שפוגע באנשים מסוימים ולא באחרים,
בדיוק כמו רגישויות אחרות --לדלקות בדרכ השתן או אלרגיה ל---

אני מקוה שתקרא את דבריך--ותעזור לעצמה.

 

[שיר ל3]

צודקת, כנראה לא לוקחת מפחד שישפיע לרעה

 

[אורחתלרגע123]

אני רק לגבי הציפרלקס... אצלי לקח 3 ימים עד שהוא השפיע

אחרי 3 ימים השמש ממש זרחה לי! ואחרי שבועיים ממש לא הצלחתי להבין למה לא עשיתי את הצעד הזה קודם כי אי אפשר היה הלסביר את השינוי בהרגשה שלי. לא היתה החמרה של המצב לרגע, להיפך. הוא רק השתפר וממש מהר...
מבחינתי זו היתה ממש הצלה. הייתי בבור שחור ועמוק, עם עננה שחורה שמרחפת מעלי כ-ל היום. היום אני שמחה רוב הזמן. נכון שיש ימים בהם אני עצבנית או כועסת (אבל הי, למי אין?) אבל זו לא שאלה שהכדורים האלה הצילו לי את החיים. חבל לסבול!

 

[שיר ל3]

מעודד לשמוע!

נכון, בהחלט עננה שחורה, כאילו נהרסו לי החיי וזהו הכל יהיה שחור מעכשיו... חס ושלום!
&nbsp
אז סתם הפחידו אותי מהתרופות...?

 

[כרמיון 1]

מניסיוני האישי עם תרופה נוגדת דיכאון

לפני 6 שנים לקחתי תרופה נוגדת דיכאון בשם רסיטל. היא התחילה להשפיע אחרי כמה ימים, פחות משבוע, וההשפעה מיד הייתה לטובה. התרופה מאוד שיפרה את המצב. לגבי תופעות לוואי - היו קצת, אבל הן היו קלות, לא הציקו לי במשך הרוב הגדול של הזמן, ובהחלט היה שווה. לקחתי את התרופה במשך כמה חודשים ואז הפסקתי (בהדרגה, בהתחלה ירדתי לחצי כדור ביום ואז הפסקתי לגמרי). לא התמכרתי, הודיכאון לא חזר מאז, ולא נזקקתי מאז לתרופה. בקיצור - הניסיון שלי בהחלט חיובי ושונה ממה שאת מתארת שיקרה.

 

[שיר ל3]

אז לאור דבריכן אני חושבת שאתחיל את התרופה

אני ממש רוצה לעזור לעצמי ולא רוצה להרגיש ולהיות ככה כמו סמרטוט... ועם חרדות איומות שכאלה... זה לא חיים.
&nbsp
מה ההרגשה עם התרופה? אין יותר חרדות ודאגות..? כאילו מה, היא תביא לי שמחה ותשנה לי את המחשבה ..? תגרום לי לאהוב את התינוק...? מעניין...
&nbsp
&nbsp

 

[mykal]

כשתקחי את התרופה,

ההורמונים והכימיקלים בגוף יאוזנו, ואז תחזרי להיות האדם שהיית.
כשתחשבי על 'בעיה' היא תופיע בגודל הטבעי שלה,
ולא בגודל 'המפלצת' שאת רואה היום.

את כבר אמא לשלושה גדולים יותר...אני בטוחה שהיו בעיות,
בעיה היא דבר נורמלי בחיים, ואדם נבון (ואני בטוחה שאת כזו) מתמודד
ופותר אותה. היא לא 'מאיימת' עליו לאורך זמן.

כרגע--אין לך ראיה כזו. התרופה תעזור לך להגיע לשם.