אני אענה
מהמקום הכי אישי, ממרומי "האגואיסטיות" הפרטית שלי, ובעיקר מהניסיון שלי
יש לי ילד בן 9.5, נכנסתי להריון מחבר בגיל 23 והחלטתי ללדת (לא ממש החלטתי כי לא באמת הייתה התלבטות)
תמיד כמוך רציתי ממש זוגיות ומשפחה, יצאתי עם לא מעט דרעקים, וכשמצאתי אחד שחשבתי איתו אוכל לממש את החלום, התחתנתי, שנה מאוחר יותר נכנסתי להריון, ושבועיים אחרי שנודע לנו על ההריון הוא עזב את הבית, והנה , אני פה אז ברור מה גורל היחסים.
התלבטתי המון לגבי המשך כן או לא של ההריון לאור המצב, ואני יכולה להגיד לך שאחד השיקולים המרכזיים היה הבן הגדול שלי, שמגיל 3.5 בערך מדבר על כמה היה רוצה אח
אני מאוד שלמה עם ההחלטה שלי להמשיך עם ההריון , אבל!! יש כמה נקודות שאני רוצה שתראי שאולי לא חשבת אליהם (אני לא חשבתי על כולם)
הבן שלי איבד את האמא שהוא הכיר כל חייו במשך תקופה לא מבוטלת, הייתי בשמירה רב ההריון, והוא היה מאוד מאוד מאוד קשה פיזית, דברים שהייתי עושה באופן רגיל די על אוטומט, הפכו להיות פרוייקטים לא פשוטים
גם היום, אחרי הלידה ושאני כבר מאוששת לגמרי מבחינה פיזית, אני עדיין לבד מתחלקת בין 2, ומה לעשות, הקטן צריך יותר. אז נכון שגם ילדים להורים נשואים עוברים את המשבר הזה עם הולדת האח/ות, אבל הזוג ידיים הנוסף שיש שם משמעותי מאוד.
וכן, זה קשה!!! מאוד מאוד קשה לגדל 2 לבד....
שווה את זה או לא זה עיניין של השקפה אישית.
כל החלטה שתקבלי ממקום שלם, תהיה הנכונה עבורכם
אגב, אני די בטוחה שיש שם בחוץ גברים שרוצצים לממש את האבהות שלהם בלי הזוגיות, אולי שווה לבדוק את האופציה הזאת
המון המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי !