דילמה

pixie66

New member
דילמה

זה לא שאני לא אוהבת את פרימנטל (אם לא פרימנטל, מי היה נשאר כאן בכלל) זה רק בגלל שההורים מתבגרים ואני רוצה להיות קרובה אליהם.

בכדי להתקרב להורים צריך לעבור מכאן (להביא אותם לכאן בלתי אפשרי שכן אני רק 33% מהילדים שלהם והאחים שלי לא יעברו לאוסטרליה) האופציות: ישראל או ארה"ב (שתי האופציות אפשריות) לפני חודש וחצי (חודשיים?) נפגשתי עם חבר פורום ותיק (נו? יש חדש?) שמגיע די הרבה למערב והיה מעניין לשמוע את דעתו על מעבר לכל אחת מהמדינות וחשבתי שיהיה מעניין לשמוע מה חברי הפורום האחרים חושבים - אני בטוחה שזה יעזור לי לקבל החלטה.

מעניין אותי מה הלבטים שאולי היו עולים אצלכם אם הייתם מחליטים להתקרב להורים? אם האופציות היו ישראל וארה"ב.

אנחנו משפחה עם שני ילדים (7.5 ו 5) לכולנו אזרחות אוסטרלית... לילדים אין דרכון ישראלי, גם לא לבן הזוג (ורחמנא ליצלן הוא גם לא יהודי)
 

chemicalbrother

New member
ומה ההורים רוצים?

בקצרה:
- לילדים אין דרכון ישראלי - הם יכולים לקבל דרכון ישראלי מאד בקלות.
- בן הזוג לא יהודי - זה עניין אישי, אבל הוא עלול למצוא את החיים בישראל בלתי נסבלים. ממשרד הפנים הוא יקבל יחס סביר מינוס, אבל לפחות יותר טוב מאשה לא יהודיה לגבר ישראלי יהודי.
- הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אני אסתכן ואומר שישראל הולכת ומתחרפנת ואני לא ממש רואה סיבה לאופטימיות בנושא הזה.
- ארה"ב זה מקום גדול ואין דין סן פרנסיסקו כדין אלבוקרקי... לאן אתם מכוונים?
- מה ההורים רוצים? הם באמת מוכנים לעזוב את כל מה שהם מכירים בגיל מבוגר ולעבור לארה"ב?
&nbsp
לא פשוט...
 

pixie66

New member
באופן מפתיע

ולפחות עד הלום, ההורים מוכנים לעבור לארה"ב אם אני עוברת.
&nbsp
יש לי אח (גדול) שחי עם משפחתו בארה"ב. ההורים שלי קנו לפני שנתיים בית בכפר פנסיונרים מוגן, לא רחוק מאחי. הם נוסעים לארה"ב פעמיים בשנה ובכל פעם לחודשיים לפחות אם לא יותר.
&nbsp
יש לי עוד אח (קטן) שחי עם משפחתו בלונדון. מקום טוב באמצע.
&nbsp
ויש אותי באוסטרליה. אלינו הם מגיעים פעם בשנתיים אבל ככל שהם מתבגרים ככה הנסיעה הארוכה קשה להם יותר וביטוח הנסיעות הופך ליקר מאוד אחרי 60 יום. בעבר הם הגיעו למינימום שלושה חודשים והיו 3 פעמים שהם נשארו איתנו כמעט חצי שנה.
&nbsp
ההורים רוצים להיות קרובים לילדים שלהם ולנכדים שלהם...
&nbsp
לא פשוט
 

pixie66

New member
כי עדיין לא בדקנו הכל עד הסוף

זה לא מספיק שהם אומרים "אם את עוברת אנחנו עוברים" צריך כמה זה יעלה לכל "צד" לעשות את המעבר
 

Small Dragon

New member
סוגיה לא פשוטה

כאן אני מצטרף למה שנכתב למעלה- ומה ההורים חושבים/רוצים?

אני יודע, שבמקרה שלי, כמעט ואין סיכוי שההורים יעזבו את ישראל (כמעט כי- נבר סיי נבר). הם אוהבים את ישראל (לפחות האם במובהק), יש עבודה ופרנסה (טפו טפו טפו), חברים ומשפחה וכל יתר הדברים שהם מכירים וגם, אחותי עדיין שם וכפי הנראה גם לא ששה לעזוב. מצד שני, הם גם לא ממהרים להגיע לכאן (למעט ביקור אחד)- רחוק להם מדי וגם העלויות וההתעסקויות עם ויזה וזאת למרות שהם אוהבים לטייל ומטיילים המון. פשוט מעדיפים יעדים קרובים יותר.
אנחנו מצדנו לא ממש שוקלים חזרה לישראל (לי הייתה מחשבה על כך, אך כמו שזה הגיע ככה זה גם נעלם) וצריך לקרות ממש המון בשביל שנשקול זאת. כך, שאנחנו בפרשת דרכים בנושא הזה.
מסכים גם עם הנכתבל לעיל לגבי "לא יהודים". מכיר מספיק מקרים שעשו את המוות בגלל הנושא הזה ועם כל התעמקות הנושא הדתי בישראל, לא רואה איך זה מקל על החיים. ואחרי שכבר התרגלת לחיים בלי הדחיפה הדתית הזו בכל ולכל מקום, לחזור לזה שוב..?..
שקלנו גם מעבר לניו זילנד וזה עדיין בראש ואז גם נושא ההורים קופץ שוב לביקור. מצד שני, לאחרונה גם עולות המחשבות על קנדה, שהיא יותר קרובה לישראל ולהורים יהיה יותר קל לבקר. מה גם שבצפון אמריקה יש להם מלא חברים ובני משפחה (מה שלא ממש קיים באוסטרליה) וזה יכול להוות עוד תמריץ לביקורים. אבל בין ישראל לארה"ב- כנראה שארה"ב בכל זאת- וגם, תלוי לאיזה איזור.
 

arieltr

New member
יש מספר פרמטרים שיכולים להטות את הכף לאחת האופציות

למשל, מה ההורים רוצים....


פרמטרים נוספים הינם:
1. על איזה סגנון חיים מדובר? בית אבות? מטפל צמוד? הם עצמאיים? כלומר מה מצבם הבריאותי?
2. האם מעניין אותם היכן הם יקברו?
3. האם הם מעוניינים 'ללכת עד סוף חייהם' במקום מוכר בו חיו מרבית חייהם, או שלא איכפת להם לעבור למקום אחר לחלוטין? ישראל וארה"ב שונות מן הסתם. וגם אנשים מבוגרים נוטים לפתח נטייה להישאר במקום שהם מכירים.
4. פיננסית, אני מניח שאת כבר יודעת להתאים מספרים כדי לבדוק כמה שנים הם יכולים להרשות לעצמם לחיות לפני שהתקציב אוזל. זה עסק לא פשוט בכלל.
5. רשת חברתית. נקודה מאוד חשובה ל'הורים מתבגרים'. איפה נמצאים החברים שלהם/אנשים שהם מכירים וכדומה.

ולא התחלתי לדבר עליך ומה את רוצה כי לדעתי את לגמרי משנית בכל הסיפור הזה
 

pixie66

New member
פרמטרים חשובים, תודה

הם עדיין עצמאיים ומצבם הבריאותי סביר ביותר. עם הגיל באים כל מיני תחלואים שלא היו קודם אבל הם מתמודדים יפה.
אף פעם לא שאלתי אותם אם חשוב להם היכן יקברו. אני יודעת שלשניהם יש כרטיס אדי (כרטיס אדי קוראים לזה?) אז לא אתפלא אם הם יתרמו עצמם למחקר.
הם מאוד אוהבים אתגרים. בעבר הם שקלו מעבר לדרום אפריקה (אנחנו, כלומר הילדים, היינו כבר בוגרים) בעקבות שני זוגות חברים קרובים שלהם שעשו את זה (כל זוג לכיוון אחר בדרא"פ) ואני באמת לא זוכרת מה הייתה הסיבה שהם החליטו לא ללכת על זה. הנטייה הזו של אנשים מבוגרים, להישאר במקום אחד שהם מכירים, לא כל כך מאפיינת את ההורים שלי.

שיקול פיננסי הוא אחד השיקולים שיטו בסופו של דבר את הכף, ללא ספק, עבור כולנו. אני עדיין לא הצלחתי להחליט אם פיננסית ארה"ב עדיפה על ישראל או לא. נכון, הדולר האמריקאי חזק יותר מהשקל הישראלי ונכון עלות החיים זולה יותר בארה"ב מאשר בישראל, אבל יש 2 נושאים (או פרמטרים) שעולים יותר בארהב מאשר בישראל וזה - הבריאות והשכלה גבוהה (שיקול שיותר חשוב לי מאשר להורים שלי מן הסתם). מבחינת תקציב החיים של ההורים - צריך לבדוק יותר לעומק אבל אם הם עוברים לארה"ב הם עוברים על תקן "הגירת הורים" ואין לי מושג למה הם זכאים - צריך לעשות עוד עבודת מחקר בנושא.

לגבי הרשת החברתית - כמו שכתבתי - הם רוצים להיות קרובים אלינו...

אני? מי אני בכלל

אני לא יודעת מה אני רוצה... לפעמים נידמה לי שלעבור לארץ לכמה שנים (אני לא מתחייבת להישאר שם אחרי שהם עושים צ'ק אאוט) יכול להיות רעיון לא רע בכלל. לחשוף את הילדים לתרבות הישראלית (בלי להיות צינית) למסורת היהודית לעברית.
מצד שני, באמריקה בני הדודים שלהם (לפני חצי שנה היינו שם בחופשה ארוכה והיה מאוד מרגש לראות את בני הדודים, כולם מדברים אנגלית תודה לאל, משתוללים כאילו אין מחר) באמריקה החיים לא רעים (אם אתה נשאר בריא ולא שובר שומדבר)...

קשה, קשה ...
 

chemicalbrother

New member
באמת לא פשוט

אז אני מבין שבארץ אין בכלל אחים/ות, והברירה היא בין את עוברת לארץ לכמה שנים לבין גם את וגם ההורים מהגרים לארה"ב...
נראה לי שהשאלה הפיננסית של שירותי רפואה להורים המזדקנים היא קריטית בהקשר הזה.
&nbsp
רפואה בארה"ב אמנם לא זולה כמו באוסטרליה וישראל, אבל למיטב הבנתי מי שעובד בעבודה מסודרת זה חלק מחבילת השכר בעצם.
לגבי השכלה גבוהה, אכן בארה"ב המחירים די פסיכים. מצד שני גם באוסטרליה עושים צעדים בכיוון.
&nbsp
אני מאד מתחבר לרעיון של לגור בארץ לכמה שנים. זו הדרך הכי טובה לשמר את השפה העברית, ושפה זה עולם ומלואו.
כמו שציינתי, אנחנו ניסינו ולצערי משרד הפנים שכנע אותנו לחזור לאוסטרליה מהר משתכננו במקור. אבל אפילו השנה וחצי האלו הספיקו בשביל הבת הבכורה שלנו להיות די דו-לשונית (אם רק האבא שלה ייתאפס על עצמו ויפסיק לדבר איתה באנגלית, אולי זה גם יישמר). ואין, פשוט אין על האוכל בארץ. וזה לא רק עניין נוסטלגי, גם אשתי מתגעגעת לאוכל בארץ.
&nbsp
ארה"ב מדינה ענקית ויש הבדלים ממקום למקום. זה מאד תלוי מה היעד הספציפי. אבל בגדול אני מהחובבים, וכבר גרתי שם במצטבר שלוש שנים. קשה לי עם חוקי הנשק שלהם, ועם הקלות שבה בעיה רפואית הופכת לפשיטת רגל, אבל חוץ מזה זו מדינה מרתקת בעיני, פלורליזם במיטבו. גם אנחנו שוקלים להגיע לשם מתישהו לתקופה נוספת, ואין לנו שום סיבה אמיתית :)
&nbsp
בקיצור, אם פיננסית זה הגיוני וההורים באמת רציניים, אני הייתי הולך על ארה"ב, משפחה מורחבת, בני דודים, ובלי פזצטות.
 

pixie66

New member
תודה על התגובה

ניראה לי שהצלחת לרכז בתגובה אחת את מרבית הלבטים שלי
 

arieltr

New member
בסופו של דבר השורה התחתונה שלך תקבע הכל

כלומר אם פיננסית להעביר את החיים בשלב המאוחר הזה זו אפשרות שיכולה 'להכיל' את עצמה, רק אז אפשר להציב את האופציה ולבחון את שאר הדילמות הלא פיננסיות קרי רשת חברתית, כמה אחוזים מהמשפחה יהיו ליד ההורים, מה קורה שהמצב הבריאותי מתחיל להידרדר, ירושות, עורכי דין, ועוד מספר עוגנים שצריכים בירור.

אגב, כל הנושא הזה, לנו כמהגרים זו וואחד תיק כבד. בסיבוב הראשון זה ההורים שלנו וכל הקצה הזה של החיים ואחר כך אנחנו נגיע לקצה המסלול, וזה לפי הרושם שאני מקבל בכלל בכלל לא פשוט.
לרוב, המהגר הממוצע לא חושב על זה בכלל כי גם כך אתה שוחה באוקינוס של נושאים אחרים סביבך אשר לוקחים את תשומת הלב על בסיס יומי.
 

arieltr

New member
סיבות לא חסרות

פעם היינו חיים קומה שלישית בלי מעלית בדירת שני חדרים עם ילד בתיכון + ילדה ביסודי + האשה בהריון תודה + הדודה הגרושה והסבא והסבתא גם אצלנו וגם הכלב. כולם חיים, מטופלים, וסוגרים את הברז בבית.
היום כולם כל כך רחוקים אחד מהשני - פיזית, אבל גם מנטאלית. אני לא רוצה את החדר שלי לבידוד פיזי כמו שאני צריך אותו כנכס פסיכולוגי. "את הבלאגן שלך תשמור בחדר שלך. פצצה - אל תיכנס לחדר שלי". האסקפיזם האולטימטיבי
וככה זה מתחיל, אוגרים ואוגרים דברים ממשיים וזכרונות אבסטרקטיים והחיים מתגלגלים ועוברים שלב אחרי שלב ופתאום גם המחסן ששכרנו כבר לא מספיק לאיחסון (האוטו ברור חונה בחוץ כי הגאראג' מלא עד אפס מקום) וכן הלאה מתרחבים עם השנים.
עכשיו אחרי שפלוני חי את כל החיים שלו כך - ובינינו כולנו נעים על הסקאלה הזו פלוס מינוס - לכי תצמצמי את כל החיים שלו לחדר אחד בבית אבות או דיור מוגן או דל בוקה ויסטה או מה שזה לא יהיה שזה לא הבית שלך.

ועד לא הזכרתי את המשאבים הפיננסים והעלויות של כפר מוגן בסוטול על פני הכנרת או סתם באחת השכונות בערים פה. כל העולם הופך יותר ויותר להיות חבילה עסקית והעלויות קצת יותר גבוהות מצ'יילד קר, למרות שלקראת הסוף זה פחות או יותר אותו המשחק כמ בהתחלה.

אם לסכם בזריזות פזיזה, התקף לב יכול להיות יתרון לפעמים. הכל שאלה של עיתוי...
 

pixie66

New member
לא הבנתי

לא הבנתי למה לנו כמהגרים זה הופך להיות ללא פשוט בכלל. האם העובדה שאנחנו מהגרים?

"אגב, כל הנושא הזה, לנו כמהגרים זו וואחד תיק כבד. בסיבוב הראשון זה ההורים שלנו וכל הקצה הזה של החיים ואחר כך אנחנו נגיע לקצה המסלול, וזה לפי הרושם שאני מקבל בכלל בכלל לא פשוט. לרוב, המהגר הממוצע לא חושב על זה בכלל כי גם כך אתה שוחה באוקינוס של נושאים אחרים סביבך אשר לוקחים את תשומת הלב על בסיס יומי." - על מה אנחנו מדברים? על החיים בכללי? זה באמת משנה לאן היגרת, איפה אתה חי וכמה אספת בדרך? לי ניראה שכולם כולל כולם אוגרים (אוקיי חוץ מאלו שיוצאים מהכלל ושיודעים לחיות חיים מושלמים בלי חפצים שעושים להם טוב על הלב. נידמה לי שהם היגרו ל"ללה לנד" שמעתי שלא רע שם בכלל) עוד ניראה לי שלא משנה איפה (גיאוגרפית) אתה עושה צ'ק אאוט - מישהו צריך יהיה לטפל בכל השמעטס שאגרת
(אלא אם כן אתה סופר מאורגן ומתוקתק והשארת הוראות ברורות בצוואה מי מקבל מה)

המרחק הפיזי לא חייב להיות מנטאלי. אני רחוקה פיזית מהמשפחה הגרעינים שלי (הוריי ואחיי) אבל אנחנו קרובים מאוד והיום עם כל אמצעי התקשורת המופלאים אנחנו אפילו יכולים לדבר כולנו יחדיו כשכל אחד בפינה עולמית אחרת. לבנזוגי שיזכה לחיים ארוכים יש 8 אחים ואחיות. כולם חיים באוסטרליה. את אחד האחים עדיין לא פגשתי (טוב, הוא חי בסידני, זה רחוק...) (אעלק) את השאר ראיתי אולי 5 פעמים מאז שהגעתי (כמעט 9 שנים) לאוסטרליה. ודווקא אבוריג'ינים ידועים כחמולות משפחתיות שכולם חיים עם כולם... Go figure
 

ANZ1

New member
כמה הערות

הכוונה שכולכם תעברו לארהב ? גם את ומשפחתך, גם ההורים, וגם האחים שלך ?
אם רק חלק מכם תעברו לארצות הברית, ולמשל אח אחד ישאר בישראל, לא פתרתם כלום, כי עדיין המשפחה תהיה מפורקת,
אם המטרה שכולם יגורו באותה מדינה, צריך לעבור למדינה שהרוב גרים בה, לעבור מדינה זה מסובך, לעבור למדינה עם הורים זקנים ו3 משפחות של ילדים זה אסון טבע.
כמובן יש את הדילמה עם הבן זוג שלך, מעטים הזרים שמתאקלמים בישראל, וגם אלו כמעט תמיד רק בתל אביב או ירושלים, בשאר ישראל יהיה מאד קשה לזר לא יהודי לא דובר עברית להסתדר, למצוא עבודה וחברים.
ובן זוג לא מאושר יותר גרוע מלגור רחוק מההורים.
ואגב, אם תתקרבי להורים שלך, הבו זוג יתרחק מההורים שלו...
 
למעלה