דילמה

[דיברגנט חדש]

אם זה רופא עתודאי - אולי , כי בעתודה עובדים איתם על רפואת חירום במתאר צבאי. בעבר היו מחייבים עתודאים לבצע במהלך הסטאז' חודש בהרדמה וטיפול נמרץ (לדעתי היום זה אצל כולם).
אם מדובר ברופא שאינו עתודאי - זה לא משנה כל כך אם הוא רופא עור צעיר או פרופסור. שניהם לא יכולים לתרום הרבה. ההכשרה שהם עוברים במילואים זו גרסה צבאית של ATLS (שנקראת MTLS) בת חמישה ימים, בה עושים אינטובציה לבובה, ואת התרגול של הכנסת נקז חזה עושים לחזיר מורדם. כ 10-12 מילואימניקים מפנצ'רים את החזיר (חצי מכל צד) , עד שכבר מפסיקים לשמוע את קולות הפנצ'ור

בכל זאת, צעיר יש לו יכולת למידה מהירה יותר.

אם זה פרופ' מבוגר לא בטוח שיקראו לו למילואים אלא אם הוא מתנדב (ברפואה לרוב מקבלים פרופסורה בגילאים מבוגרים). אם הוא פרופסור צעיר יחסית (כלומר מתחת לגיל 50) לא בטוח שיהיה פחות טוב מכירורג צעיר (שזה אומר מישהו בן 36 בערך) - ומול יכולת אילתור יש את הניסיון.

מדובר, כמובן, על מי שמחויב לשרת, אם זה בשל גילו או בשל חתימתו על התנדבות שהיא שקולה למחויב לשרת, לרוב זה מוגבל לשנתיים ואפשר לחדש כל פעם לעוד שנתיים.

אתה באמת רואה את זה קורה?

למה לא?
אם אפשר לקרוא לך למילואים בכל עת, למה שלא יהיה אפשר לעשות את זה?

 

[SupermanZW]

בכל זאת, צעיר יש לו יכולת למידה מהירה יותר.

מדובר, כמובן, על מי שמחויב לשרת, אם זה בשל גילו או בשל חתימתו על התנדבות שהיא שקולה למחויב לשרת, לרוב זה מוגבל לשנתיים ואפשר לחדש כל פעם לעוד שנתיים.

למה לא?
אם אפשר לקרוא לך למילואים בכל עת, למה שלא יהיה אפשר לעשות את זה?

אתה מתייחס ללמידה וליכולת אלתור אותו הדבר, הם לא. כלל לא בטוח שלצעיר יש יתרון על המבוגר או להיפך.

בכל זאת יש הבדל בין מי שמחויב לשרת בשל גילו לבין מי שחתם על התנדבות, ומה לעשות, עבור אלה שמתנדבים יש יותר ביורוקרטיה.

ברור לך שצו עיכוב יציאה מהארץ יכול לתת רק בית משפט ורק נגד מי שמתנהל נגדו הליך תביעה? מה הקשר בין צו מילואים לבין צו עיכוב יציאה מהארץ? אין כזה, הוא לא קיים, והוא אף לא יעלה על הדעת.

 

[דיברגנט חדש]

אתה מתייחס ללמידה וליכולת אלתור אותו הדבר, הם לא. כלל לא בטוח שלצעיר יש יתרון על המבוגר או להיפך.

אין מה לעשות לגיל יש פקטור משמעותי בקליטת חומר חדש,
לא סתם למבוגרים קשה להסתגל לטכנולוגיות חדשות ולרכישת שפות חדשות כפי שאפשר לראות ממי שעלה לארץ בגיל מבוגר ועדיין בקושי מדבר עברית, גם כאשר בארץ כבר מס' שנים.

בכל זאת יש הבדל בין מי שמחויב לשרת בשל גילו לבין מי שחתם על התנדבות, ומה לעשות, עבור אלה שמתנדבים יש יותר ביורוקרטיה.

לא, ברגע שחתמת, דינך כשל מי שחובת הגיוס חלה עליו עד שיפוג תאריך החתימה.

ברור לך שצו עיכוב יציאה מהארץ יכול לתת רק בית משפט ורק נגד מי שמתנהל נגדו הליך תביעה? מה הקשר בין צו מילואים לבין צו עיכוב יציאה מהארץ? אין כזה, הוא לא קיים, והוא אף לא יעלה על הדעת.

כשם שחייל צריך להוציא אישור מהצבא בכדי לצאת מהארץ, כך שגם בזמן מלחמה, ניתן להתנות אישור יציאה מהארץ באישור הצבא למי שהצבא חושב שחיוני.

 

[SupermanZW]

אין מה לעשות לגיל יש פקטור משמעותי בקליטת חומר חדש,
לא סתם למבוגרים קשה להסתגל לטכנולוגיות חדשות ולרכישת שפות חדשות כפי שאפשר לראות ממי שעלה לארץ בגיל מבוגר ועדיין בקושי מדבר עברית, גם כאשר בארץ כבר מס' שנים.

לא, ברגע שחתמת, דינך כשל מי שחובת הגיוס חלה עליו עד שיפוג תאריך החתימה.

כשם שחייל צריך להוציא אישור מהצבא בכדי לצאת מהארץ, כך שגם בזמן מלחמה, ניתן להתנות אישור יציאה מהארץ באישור הצבא למי שהצבא חושב שחיוני.

התעלמת מהעובדה שרק בית משפט יכול להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ, לצה"ל אין סמכות לעשות זאת.

 

[דיברגנט חדש]

התעלמת מהעובדה שרק בית משפט יכול להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ, לצה"ל אין סמכות לעשות זאת.

אם יכול לעשות את זה לחייל, אין כל סיבה שלא יוכל לעשות זאת לחייל מילואים פוטנציאלי.

 

[Harrington]

הרפואית ושל רופאים בעלי התמחות שרק מעטים אוחזים בה:
האם שירות המילואים של רופאים בעלי התמחות שרק מעטים אוחזים נכונה בשטחי לחימה, שמעמיד אותם בסכנת פציעה חמורה ואף מוות, הוא לא סיכון גדול מדי.

יודעת על מנהלי מחלקות שביקשו מרופאים כאלה לשקול את החלטתם האם להצטרף ללחימה או לא .....
לפני כמה חודשים גם נהרג רופא כזה.
אתמול ע' היה על המסוק שהתרסק. שבעה נפצעו קשה, ע' נפצע קל-בינוני (בעיקר שברים). פיזית הוא יחלים,
נפשית הוא יצטרך להתמודד עם שני חברים שמתו מולו וקצרה ידו מלהושיע.
הדילמה בעינה עומדת.

שאלה מרתקת העלית. האם נכון לשחרר משירות מילואים פעיל (בתקופות/אזורים מסוכנים) תושבים שחשיבותם לחברה האזרחית גדולה מתרומתם הצבאית... אמנם ההתייחסות לפגיעה ברופאים כאלו קצת פחות ברורה לי. הרי אם הם כל כך חשובים לחברה (באזרחות), עצם השירות שלהם פוגע בחברה (מתוקף היעדרותם מהשירות האזרחי שהם מעניקים לחברה). כלומר גם אם לא ייפגעו ואם תיאורטית ניתן היה להעריך מראש שסיכוייהם להיפגע נמוכים, עדיין אולי היה עדיף לשחרר אותם משירות צבאי. מצד שני, מי ייקבע איזה אזרח (תושב ליתר דיוק) חשוב מחברו? בתחום הרפואה קל לכאורה לומר זאת והציבור יודע להבין אמירה כזאת. אולם האם, אם איש מקצוע טכני יצהיר כעת שהעובד שלו הוא המומחה הבלעדי במרחב לתיקון גגות רעפים מסוג מסוים, האם גם אז נמהר לקבל את הדברים ונטען שיש לשחרר את האיש על אף שתחום המומחיות שלו אינה זוהרת כמו זו של 'רופא שאין רבים כמותו'?

 

[SupermanZW]

הרפואית ושל רופאים בעלי התמחות שרק מעטים אוחזים בה:
האם שירות המילואים של רופאים בעלי התמחות שרק מעטים אוחזים נכונה בשטחי לחימה, שמעמיד אותם בסכנת פציעה חמורה ואף מוות, הוא לא סיכון גדול מדי.

יודעת על מנהלי מחלקות שביקשו מרופאים כאלה לשקול את החלטתם האם להצטרף ללחימה או לא .....
לפני כמה חודשים גם נהרג רופא כזה.
אתמול ע' היה על המסוק שהתרסק. שבעה נפצעו קשה, ע' נפצע קל-בינוני (בעיקר שברים). פיזית הוא יחלים,
נפשית הוא יצטרך להתמודד עם שני חברים שמתו מולו וקצרה ידו מלהושיע.
הדילמה בעינה עומדת.

בעיה ללא פתרון כל עוד יש מחסור הרופאים.

 

[ריקי זו אני]

להחליט החלטות מאין אלו... אני חושבת שההחלטה חייבת להיות בידי
מנהלי המחלקות שהם פרופסורים ברמתם המקצועית...
ואתן דוגמא מהחיים שנתקלתי בה, לצערי.
אבל ב'הדסה' (עין כרם והר הצופים) צינתורי שבץ מוחי מבוצעות
ע"י פרופסור חוסה כהן שנתמך ברופאים מתמחים. אני מצדיע לפרופסור, אבל
לא נראה לי שניתן להשאיר מחלקות קריטיות ללא רופאים. אבסורד...
ד.א. בשערי צדק ירושלים המצב דומה להפליא...