דילמות אנושיות .

../images/Emo23.gif דילמות מורכבות...

שבהחלט מגישות את האפשרות להתבונן, אני יכולה לספר לך ממקום מאוד אישי, שכאשר אבי עליו השלום, חלה בסרטן, שהגיע לכבד ועלתה האפשרות הזו, עלו בי השאלות הללו, טוב, אז הייתי מאוד צעירה, אין לי ספק שהיום התשובות שלי שונות. אז, רציתי שאבא יבריא בכל מחיר, זוכרת שחיפשנו מזור בכל העולם, פנינו לרופאים מחו"ל, היינו מוכנים (כל המשפחה כולל אבא) לעבור כל תהליך ובלבד שאבא ינצל. אני יכולה להתבונן בזה היום ולומר שחשבתי גם על טובתי, רציתי את אבא איתי לעוד הרבה שנים. עם זאת היה ברור לי שטובתו ורצונו עולים על הכל. כלומר, אם היה מבקש להפסיק טיפולים, כל הטיפולים היו נפסקים, גם אם היינו צריכים להלחם על כך. אני יודעת שאם הייתי מתמודדת עם הדילמה הזו היום, הייתי רותמת את כל הידע שלי, ואת כל החברים המטפלים בשיטות שונות, כדי להציע לאבי חלופה או תוספת לטיפולים. כיוון שהמעורבות הרגשית שלי גדולה מדי, הייתי אולי מציעה את כל החברים הטובים שלי במקומי. הייתי חוקרת ומבררת ומביאה בפניו כל אפשרות ומבקשת ממנו לבחון אותה.
תודה אהובה על ההזדמנות להבהיר לעצמי את הדברים הללו. מחבקת ואוהבת אפרת
 

עוז46

New member
ואצלי אישית

אולי כי זה אני, אולי כי איני יודע לנסח את הדברים, שברורים לי , כי זה אני. ואם אתן את דעתי, האם זכותי לשנות, כי אני משנה את דרכו, את מסלולו, את גורלו, האם לטובה? באמת? ואם חבר אמת אז כל בקשה, קריאה, תהיה לי כצו, לעזור ככל יכולתי, ואפילו להעלם אם זה רצונו. וכמה מפתה להתערב בחיי אחרים, (ומי לא ניסה את ידו בשידוך?) וכיום עובר תהליך, של להרפות, לא תמיד לתת עצה, (אוי, עינוי סיני אמיתי) לא תמיד לעזור, לתקן, לענג, לסלוח, לשפוט,להבין? את מי? אבל הכי חשוב, לא לפסיק לאהוב, את כולם וגם את עצמי, כפי שאני.
 

vali9

New member
עוז יקר

כתבת מהלב , נפלא ...... משהו התרחב בי אחרי הקריאה . תודה .
 
למעלה