דימוי גוף

Lady Stark

New member
היי

אני שומעת המון יאוש, אבל יודעת מניסיוני ומניסיון עם אנשים אחרים שיש להם תסביכים בנוגע למראה שלהם, שהמצב אף פעם לא קיצוני כמו שאנחנו רואים אותו על עצמנו.
חשוב שתטפלי בדימוי העצמי שלך ותנסי להבין יותר איך את יכולה לטפל בעיוותי התפישה וגם לצאת מהייאוש למצב בו תצליחי יותר לפעול לגבי הדברים שקשה לך איתם.
תרגישי טוב, יקירתי.
 

Lady Stark

New member
ילדים

הרבה פעמים מאוד כנים, אבל גם ילדים בכיתה ג' יכולים להיות כוחניים ולזהות חוסר ביטחון כמטרה להצקה.
לא הייתי מאמינה לילד שצועק עלי איכס כי ילד עם גישה כזו הוא ביריון.
 
ילדים הם כנים בקשר למה שהם מאמינים

זה לא אומר שמה שהם מאמינים נכון. להיפך מבחינה מסויימת אומרים שדווקא עד גיל 13 מבחינה מסויימת יצר הרע שולט בבן אדם

וואלה נשמה סתם בתור אחד שמחפש זוגיות וגם מסתכל על יופי. הנתונים הטבעיים הם ממש אחוז נמוך מהיופי והחן. היופי הפנימי הוא החשוב, ובחיצוניות גם גורם חשוב הוא הטיפוח שזה שווה לכל נפש. אני בטוח שאת אחלה בלי קשר ללראות אותך....
 

Lady Stark

New member
דימוי גוף


הי, חמודים.
מעניין אותי לדעת מה כל אחד פה מרגיש בנושא הדימוי החיצוני שלו.
אילו בעיות דימוי גוף יש לכם, ואיך אתם מצליחים להתמודד איתן?
האם יצא לכם לדבר על החששות שלכם ממראכם או הדרך בה אתם מרגישים בנושא עם אנשים אחרים? ולשמוע את דעתם?
האם אתם מצליחים להשתכנע מחיזוקים חיוביים מהסביבה?
האם קיבלתם נזיפות או השפלות בנושא בחייכם?
האם הדיכאון הוא זה שמעורר את הבעיות ומלבה אותן, או האם הן מצטרפות לדיכאון ומלבות אותו? ואולי זה דו צדדי וסוג של כדור שלג?
 
אוו נושא כואב

האמת היא שדימוי הגוף שלי במשך כל השנים היה לא רע. הגובה שלי סביר, המשקל היה סביר וגם מבנה הגוף בסדר גמור. אבל - לפני כשנתיים התחלתי לקחת כדורי שינה - רמרון והזהירו אותי שהוא גורם לתיאבון מוגבר אבל בגלל שהוא איך שהוא עשה את העבודה התעלמתי מזה שאני הולכת ועולה במשקל. במשך שנה וחצי בערך עליתי עשרים קילו! והיום אני סוחבת עליי משקל עודף שגם לא טוב לי מבחינה בריאותית וגם מציק לי בגלל המראה.

אני לא יכולה להגיד שזה כל הזמן בראש שלי אבל הנושא נמצא במחשבותיי לא אחת. עם הכדורים הפסקתי אבל עכשיו השלב הקשה של ירידה במשקל בחזרה למשקל הרצוי.

לשאלותייך:

אין לי בעיה לדבר על המשקל שלי וכשמעירים לי על זה, או אם אני פותחת את הנושא, אני מדברת על זה בגלוי.

אני משתכנעת מחיזוקים חיוביים מאנשים שאני מאמינה להם (בפרט גברים) הגעתי למסקנה שבאמת שלא משנה המראה החיצוני אלא מה שאני ומי שתמך בי בהיותי רזה אוהב ותומך בי גם היום.

ברור שקיבלתי 'נזיפות' כאלו ואחרות, אני מדפדפת את זה הלאה. אין לאף אחד זכות להעביר ביקורת עליי או על גופי. (כשרופאים ממליצים לי לרדת במשקל אני לא נעלבת כי אני יודעת שהם אומרים את זה רק לטובתי).

אני חושבת שדיכאון ותיאבון/חוסר תיאבון מלבים אחד את השני ולצערי המזון הוא אישיו לא קטן שמצטרף לתמונה הכללית.
 

Lady Stark

New member
הי מתוקה

אכן לא קל לראות את הגוף משתנה ולא להרגיש בנוח עם זה.
לי מעולם לא היתה בעיה ממשית של עודף משקל (היתה הבעיה ההפוכה, בעבר) ואחרי שהעליתי בתקופה של שנתיים 18 קילו הרגשתי איך הגוף משתנה והיה לי מאוד קשה עם זה. עדיין לא עודף משקל, רק שפתאום הג'ינסים לא התאימו ופתאום נראיתי אחרת מעצמי במראה.
עם הזמן התחלתי להתרגל ולהרגיש נוח בגוף בשרני יותר, ואז ברגע שוויתרתי על ניסיונות הרזיה, החלטתי לשנות את התזונה כדי להוריד רמת סוכרים בדם, ופתאום ההרזיה למצב מאוזן באמצע הגיעה לבדה.
אני מאוד שמחה בשבילך שאת מצליחה לדפדף הערות נבזיות ולקחת את ההערות של הרופאים כמו שצריך לקחת אותם. הלוואי וכולנו היינו יכולים לפתח עור עבה יותר.
רוצה להוסיף שמה שהופך אישה לסקסית זה לא המשקל שלה, אלא החיבור שלה לנשיות ולגוף שלה.
תודה שסיפרת את זה
 
מעניין (אולי קצת טריגר)

אני חושבת שעד ההתפרצות של הדיכאון, לא היו לי בעיות של דימוי גוף, אבל אחרי זה, רציתי להרגיש שליטה בחיים שלי שוב, והייתי נעה בין בולמוסי אכילה והרעבות.
עכשיו אני בסדר, אני אוכלת כשאני רוצה ולא אוכלת כשאני לא רוצה. הייתי שמחה להיות כמה קילו פחות, אבל אני לא עושה משהו בנידון.

אמא שלי לא הבן אדם הכי מעודן שיכול להיות לפעמים. מדי פעם עלולה לברוח לה הערה ש"השמלה הזאת משמינה אותך" ו"את נראית בהיריון", אבל ברגעים של לחץ היא תבוא להטיף לי (אחרי שהיא קראה בעיתון על זה שהרבה צעירות מפתחות הפרעות אכילה) לא להרעיב את עצמי ודברים בסגנון. בהתחלה זה היה מרגיז אותי, אבל למדתי להתעלם. קל יותר.

אני חושבת שהדיכאון הוא באמת דו צדדי בנושא, כמו שאמרתי, רציתי שליטה חזרה על עצמי, אבל לראות את המצב הנוכחי לפעמים ממש מדכא אותי יותר.
 

Lady Stark

New member
מצטערת, מותק

על ההערות חסרות הרגישות. את תמצאי את האיזון עם הזמן, כי את דואגת לעצמך ומנסה ללמוד איך להתמודד יותר טוב כל הזמן.
כמישהי שפגשה אותך, הרשי לי לומר שאת נראית מעולה. אז שתדעי שהסביבה לא חושבת את מה שאת חושבת.
 
היו לי כמה שנים של

תסבוכים עם האף שלי (BDD), זה התחיל מ״חברה״ שרמזה שיש לי אף גדול ונגרר לשעות של מחשבות על האף שלי והרגשה חזירית... בדיקה של האף כל היום במראה, ניסיונות לשפץ אותו באופן עצמאי...

לגבי כל הגוף - אני לא מרגישה נוח איתו ושונאת שמסתכלים עליו... לפעמים בא לי להסתגר בבית כדי להמנע ממבטים של הגברים שעושים לי רע...
 
וגם

תסבוכים עם השדיים והירכיים...

ואני שונאת את הרגליים שלי ומבואסת שנשארו לי צלקות ואני מוגבלת בלבוש כי אני מתביישת לחשוף אותן...
 

Lady Stark

New member
אחותי

ל- BDD. אצלי התסביכים הם על כל איבר לגביו קיבלתי הצפה של דעות שליליות מהמשפחה בילדות.
בהחלט לא קל. מקווה שאת מטפלת בזה כדי לנסות להקל על הסבל בחברה. אנשים רבים חיים עם חוסר השלמות שלהם יחסית בשלום.
 
אוי


אני מבינה אותך לחלוטין. כבר כמה שנים יש לי אישיו עם האוזניים שלי וכל הערה שנאמרת בחצי צחוק גורמת לי לכסות את האוזניים מיד בכפות הידיים שלי ולברוח מהר מהמקום. זה השתפר לאחרונה (הצבא חייב אותי לאסוף את השיער כל הזמן
), אבל לפעמים זה עדיין מציץ שוב.
כמו סטארק, אני מקווה שאת מטפלת בזה. נשמע שקשה לך לחיות בשלום עם הגוף שלך. הלוואי שתלמדי לאהוב את עצמך
 
נושא כאוב


יש לי עניינים עם הדימוי גוף מאז שנפגעתי מינית בגיל 13
לא חשבתי שאצליח אי פעם לקבל את הגוף שלי ולחיות בו.
אבל המצב עכשיו טוב יותר, אני "חיה איתו בשלום".. מקווה להגיע למצב בו אני אוהב את מה שאני רואה..
אני כמעט לא מסתכלת במראה


אמא שלי מעירה לי הרבה.. היא רוצה שאני אתלבש יפה יותר (נשי יותר), כבר שנים היא מנסה..
ולא רק היא... גם חברות, אנשים מהעבודה.
אבל נו שיהיה..
 

Lady Stark

New member
היי סתם אושר

מצטערת, לא ידעתי על מה שעברת.
יופי שאת מרגישה שיפור עם הזמן. תמשיכי לעבוד על זה. אולי גם תוכלי להסתכל במראה מבלי שזה יהיה אישיו.
ומספיק עם אנשים שמעירים על לבוש! אם תחליטי לשנות את צורת הלבוש שלך זה צריך לבוא ממך.
 
את נושא הלבוש אף פעם לא הבנתי

כאילו, ראבק, אני אומרת לכם מה ללבוש? מי נתן לכם רשות להכנס למלתחה שלי? אבל שוב, אנשים טפשים יש בכל מקום, צריך לדעת להתעלם מהם.
 
זה חלק ממך....

להתלבש פחות נשי. אולי את מעדיפה לא למשוך תשומת לב. העניין הוא שאת צריכה לחשוב על איך זה גורם לך להרגיש.
 

מילקי110

New member
עד לפני שנה

* הייתי שמנה מאד , מגיל ההתבגרות למעשה הייתי שמנה

כאשר לפני ארבע שנים זה ממש כבר הפך להשמנת יתר חולנית, הייתי סופגת הערות כל הזמן על המשקל

בעיקר מצד אמא שלי , אבל גם מהסביבה הרגשתי רע מאד עם עצמי .

חשבתי תמיד שאם ארזה אז לא אהיה בדיכאון , ושהסביבה תקבל אותי .

לפני כשנה החלטתי לעשות ניתוח , ואכן עשיתי ניתוח לקיצור קיבה וירדתי ( זה ממש עכשיו שנה לניתוח במרץ שנה שעברה עשיתי )

45 קילו . כיום אני כבר לא שמנה אבל עדיין התחושות הפנימיות נשארו כשהיו , כמובן שאני יותר בריאה , ושבגדים עולים עליי , אבל מסתבר שמראה חיצוני לא מונע דיכאון

מן הסתם עודף משקל ואכילת יתר יושבים על דברים שכנראה לא רוצים להתמודד איתם ואז במקום לשאול למה , פשוט אוכלים בלי הכרה , האוכל מכהה את העצב , כעס , וחוסר ההבנה ללמה קורים כל מיני דברים .

* יש לציין שניתקתי את הקשר שלי עם אמא שלי לפני שלוש שנים , והכרתי אנשים שקיבלו אותי גם בתור שמנה .

יש לציין שגם בתור שמנה חברתי הטובה הייתה אומרת לי שאני יפה , גם כיום אומרים לי יש לך פנים יפות אבל אני לא מרגישה ככה . אני מרוצה שרזיתי אבל עדיין זה לא מבריח את הדיכאון ,

וזה גם גורם לתסכול עוד יותר גדול , כי אתה אומר לפני הניתוח שנאתי את עצמי ואת איך שאני נראית , ירדתי 45 קילו ואני עדיין לא מרגישה שמחה , אז מה קורה פה ?

צריך גם לעשות שינוי פנימי עמוק ואני מנסה לעבוד על זה , זה קשה מאד אבל אני מקווה שכפי שהצלחתי להתגבר על המשקל העודף אז שאצליח גם לעשות שינוי פנימי .

ושינוי פנימי זה אומר פחות להתייחס למה אנשים אומרים , כי אני עדיין מאד מושפעת מזה , כאשר היו אומרים לי שמנה , דובה זה היה פוגי בי מאד

וגם כיום יוצא לי להפיגע מאנשים מאד אין יותר כמובן הערות על משקל אבל אני נפגעת כל הזמן ( לדוגמא יש איזושהי קומונה כאן בתפוז של ניתוחים של קיצורי קיבה , אומנם ניתוח שונה ממה שאני עשיתי

ויש מנהלת לקומונה , ובהתחלה אחרי הניתוח אני הייתי כותבת בפורום אחר שהיא חברה בו , ואתמול שלחתי לה מסרון כדי להכינס סתם מתוך סקרנות לקומונה שלהם , והיא ענתה לי שהקומונה שלהם זה לותיקים של שנתיים +

ושהיא רוצה לשמור שם על אחידות ניתוחית , ונראה לי שזה אישי כלפיי , שהיא לא מעוניינת שאהיה שם כי היא לא מחבבת אותי כך נראה לי וזה פגע בי מאד , זה בכלל נושא שמאד קשה לי איתו - דחייה מאנשים , אז הייתי רוצה להגיע למצב

שארועים כמו אלה לא ישפיעו עליי אבל כרגע הם כן)

סליחה על החפירה
 
למעלה