דימוי עצמי לאחר הלידה

[ליאת של תומר וענבר]

דימוי עצמי לאחר הלידה

סקר, השתפכות, סיעור מוחות, חלוקת מחשבות...תקראו לזה איך שתרצו... אז אני כבר שנה וכמעט חודשיים אחרי הלידה, כל פעם מחדש נחרדת להסתכל על עצמי במראה. אני לא עובדת ולכן רוב היום בבית עם בגדים פושטיים (הכי נוח, מודה). מתאפרת? רק באירועים מיוחדים (כמו מפגשי פורום

) פן? רק בארועים מיוחדים כמו חתונה, בשאר הזמן השיער אסוף. תכשיטים? הלו, אני אמא, לא? הם מיד ימשכו/יעקמו/יזרקו לי לרצפה. והגוף...אוי הגוף...נמאס לי כבר לראות את הציצים הנפולים, התחת הרחב והבטן הרופסת....ואני כולה בת 29! אז כן, אני אחרי 2 לידות, אבל אני

רק

בת 29! כן, אני נורא רוצה ללבוש ביקיני לים....(תמשיכי לרצות...) כן, אני נורא רוצה ללבוש ג'ינס מידה 40 (לא חולמת על ה 38 שמונחים לי בארון...) לפני שלושה שבועות פשוט נכנעתי והלכתי לקנות מכנסיים במידה שלי, כי נמאס לי ללבוש/לכבס/ללבוש את אותם שני זוגות שעולים עלי.... בחיי, בחיי שאני מנסה, מנסה לשמור, מנסה לעשות התעמלות. מצליחה לעשות הליכות של קצת יותר מחצי שעה, עד שענבר מתחילה לקטר בעגלה, ואפילו וירוס של שלשולים נתן לי פוש קטן לא לאכול... אבל בתכלס - לא נראה לי שאני אצליח ממש לחזור לעצמי (אם אתם ממש רוצים לדעת - השיא שלי לפני שנכנסתי להריון עם ענבר - 58 ק"ג על 1.78)... אז מה? פשוט לוותר? או פשוט להתאמץ חזק חזק? פשוט להגיד לעצמי שאני אחרי 2 לידות, ושאף אחד לא מצפה ממני להיות קלאודיה שיפר, ושעוד שנתיים שלוש גם ככה אני אהיה שוב בהריון אז למה להתאמץ? ושהעולם הזה מציב לנו סטנדרטים בלתי אנושיים ושאני פשוט מגזימה? מה אתן אומרות? מה קורה איתכן בקטע הזה? ואגב, כל מי שראתה אותי במפגש לפני 100 שנה, כשעוד הייתי יותר רזה ורוצה להגיד לי "על מה את מדברת...." אז יש על מה לדבר...חוץ מזה שבראש שלי זה כנראה יותר גרוע... אוקצור, לא יודעת אפילו מה אני רוצה מכן, השתפכתי קצת ונראה מה דעתכן. תודה מראש לכל העונות

 

[עמית@]

אני לא יודעת.

מצד אחד אני אומרת לך "להתאמץ" אבל מצד שני מיא ני שאגיד לך להתאמץ? אולי עלייך לנקוט בשיטת ה"די לטרור הרזון" אבל מצד שני את אומרת שאת רוצה לחזור לעצמך, רוצה להיות רזה ורוצה להרגיש טוב עם עצמך, רוצה להסתכל במראה ולהיות מסופקת, אז כן- להתאמץ, ולא לוותר, כי זה שאת אמא לשני ילדים לא אומר כלום (פרט לכך שאת אמא לשני ילדים מדהימים) אף אחד לא מצפה ממך להיות קלאודיה שיפר אבל עושה רושם ש*את* מצפה מעצמך להיות משהו אחר, ואגב- אז מה אם תהיי בהריון שוב? מה זה אומר?? בקיצור, קשה, ואני מצטערת שאת מרגישה כל כך רע עם עצמך (אני עוד לפני הלידה הרגשתי רע

תנוח דעתך..)

 

[סם2]

באמת מה ההריון הבא קשור?

 

[ליאת של תומר וענבר]

הלא ההריון הוא מה ש"מחרב" את הגוף!

 

[אילה הסגלגלה]

אני איתך

הרבה מהצד לא ממש רואים אבל אני מרגישה את הגוף שהשתנה, ודי מתאבלת עליו. יש לי אשליה שאם וכאשר אתמיד בשחיה זה יחזור אבל אני ממש לא בטוחה ואם כן אז חבל להתאמץ עכשיו לפני ההריון הבא... אין לי מה ללבוש וזה בעיקר בא לידי ביטוי בחולצות שפתאום צמודות עלי הרבה יותר ועולות למעלה וחושפות בטן לא מושלמת... אז בדיוק אתמול יצאתי למסע קניות ומצאתי חולצות יותר מתאימות, אפשר עם ביגוד לעשות הרבה בלהסתיר ולהדגיש, ושוב אני רוצה להאמין שזה בעיקר תחושה שלנו.

 

[אמא של עופרי]

אני איתכם....

במהותי אני טיפוס מאוד מאוד רזה (ואני יודעת שיש כאלה שיגידו שאני עדיין רזה אבל חכו לסוף..) עד גיל 29 שנכנסתי להריום עם עופרי שקלתי 49 קילו על 1.70, לא משנה מה אכלתי באיזה שעות או כמה - תמיד רזה - אולי אפילו רזה מידי מידה 36 בלי תחת בלי ציצי (לא הייתי צריכה לשים חזיה עד ההריון עם עופרי). בהריון עם עופרי עליתי 21 קילו והגעתי אחרי חודשים הנקה לציצי בגודל של מידה D 90 (ואני לא מגזימה) שעופרי היה בן 5 חודשים חזרתי למשקל הקודם שלי ורק הציצי נשארו מיובשים ותלויים - אבל כל הזמן אמרתי לעצמי שאם זה אני אסתדר ותמיד יש חזיות שעושות עבודה והעיקר שאין לי בטן וירכיים וחזרתי לעצמי יפה.... ורק צריך להתרגל ללכת עם חזיות. שעופרי היה בן 9 חודשים היינו איתו בחופש באילת ואף אחד לא האמין שאני אמא שלו כי נראיתי ילדה. ואז נכנסתי להריון עם טלטל ושוב העליתי הפעם 23 קילו ואמרתי לא נורא אני אוריד הכל... אז זהו - שלא. יש לי עשר קילו שיושבים לי על הבטן ומעצבנים אותי כמו אני לא יודעת מה. הציצי שלי עוד יותר נופל מפעם ובאופן כללי ההרגשה היא תחזירו לי את הגוף שלי אני רוצה אותו חזרה אני רוצה ללכת עם חולצות בטן, אני רוצה ללכת בלי חזייה, ואני רוצה להראות כמו כל החברות שלי שאין להם ילדים ואין להם צמיג וציצי נופל. זה לא שאני עושה משהו - הרי מעולם לא עשיתי ספורט או שמרתי בשביל הגוף שלי תמיד הייתי רזונת. אני מקווה שיגיע הזמן שאני אקבל את הגוף שלי כמו שהוא ויצליח לאהוב אותו........

 

[ליאת של תומר וענבר]

אבל זו בדיוק הפואנטה....

לא רוצה להסתיר. יותר נכון - לא רוצה להרגיש שאני צריכה להסתיר. ואני גם מרגישה בזבוז - יש לי ארון מפוצץ בבגדים. אבל הכל מדגיש ולא מחמיא.

 

[1איתן ולהב שלנו]

אפשר להתייחס בשני אופנים.

אחד-עבודה חיצונית:להכנס למשטר,ולאו דווקא דיאטה,אלא להסתרק בבוקר,ענבר כבר בגיל שהיא יכולה להתמודד עם שער פזור,לשמור על רגליים חלקות,ולפחות פעמיים בשבוע ללבוש משהו יותר מסודר. והשני-עבודה פנימית:פשוט להשלים שככה הגוף הבשל שלך נראה.(את בעצמך מעידה שכנראה בראש יותר גרוע מהבאמת) ואם סופסוף יעשה כבר מפגש של הפורום הזה,אני אוכל להגיד מה אני חושבת אובייקטיבית...

 

[בלינקה]

פעם ראשונה שאני שמחה על בעיות המשקל

שלי. אולי בגלל שכבר מזמן מאד השלמתי עם זה שהגוף שלי לא מושלם, אבל אני לא מרגישה נורא במיוחד עם איך שאני נראית עכשיו. נכון, יש עלי 20 ק"ג עודפים, יותר ממה שהיה אי פעם עד שנכנסתי להריון, אבל אני רגישה להסתובב עם 10-15 עודפים, ואני חושבת שאני בנאדם מצוין שנראה מצוין גם ככה. את יודעת מה? אני חושבת שאני מאד סקסית (כשבא לי

). אז זה לא שלא מפריעים לי הק"ג העודפים, אבל לא בגלל איך שאני נראית, אלא בגלל שאני לא מוצאת בגדים נורמליים במידה שלי (כולה 44, היה 42 לפני ההריון), ובגלל שזה כבד, בעיקר בקיץ. לא יודעת אם עניתי לך על משהו, אבל זה מה שיצא.

 

[ליאת של תומר וענבר]

לא ענית לי

אבל זה בדיוק מה שרציתי לשמוע - מה הדימוי העצמי, איך ההרגשה שלכן בגוף שלכן. אז תודה

 

[isidora]

אני עם בלינקה...

הגעתי למסקנה שמכיוון שמעולם לא היתה לי "גזרה" - גם לא איבדתי שום דבר

עליתי 22 ק"ג בהריון וירדתי כבר 14 ק"ג (18 יום אחרי) ואני מרגישה כל-כך רזה אחרי כל הנפיחות הזאת (הייתי די בצקתית לקראת הסוף) שזה שיש עלי עוד 8 ק"ג מיותרים (לפני מע"מ) עוד לא ממש מפריע לי (אני כותבת "עוד לא" כי מתישהו זה בטח יציק לי) ובכל מקרה אני נכנסת לג'ינס 42 שלי מלפני ההריון (עם ה"ידיות" אני עושה הסכמי עודפים

) אז אני מרגישה טוב עם עצמי לשם שינוי... אה... ואני מאד מרוצה מהציצי (וגם האיש מראה סימני התלהבות ממראה הפורנו שפיתחתי למרות שהוא מאוכזב שכל החגיגה הזאת היא לא לכבודו

)

 

[ליאת של תומר וענבר]

חכי שיגמר החלב...../images/Emo10.gif

 

[שִירָה]

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך

ואם היית מרגישה סקסית ונאה למרות שהיו לך כמה ק"ג עודפים, אני חושבת שזה היה בסדר. אבל נראה לי שמאד לא נוח לך עם עצמך, ולכן אני חושבת שכדאי לך להתאמץ ולהרזות. אין לך מושג כמה תרגישי טוב יותר אם תורידי רק 10% ממשקלך!

(ציטוט מפרסומת של שומרי משקל, או סטודיו C

- אבל נראה לי שהוא מאד נכון). אני התאמצתי נורא אחרי הלידה לחזור למשקל שלי, ואני כל כך שמחה שעשיתי זאת! עכשיו נשארו לי שני ק"ג כדי להגיע למשקל הנחשק שלי, ולמרות שכולם מסביבי חושבים שאני רזזזזזזזזזזה, אני ממשיכה להתאמץ, כי אני ארגיש נוח יותר אם אני אהיה רזה עוד יותר. ואני חייבת להוסיף ולציין שאני לא מרזה באופן טבעי. אני צריכה להתאמץ מאד שביל לרזות... ואני חושבת שכדאי לך להקפיד קצת יותר על הלבוש. ההרגשה שלך תשתפר מיד אם תקפידי קצת יותר. וזה לא אומר שאת צריכה ללבוש בגדים לא נוחים. יש בגדים נוחים ומחמיאים. אני אישית מתה על ההופעה הפשוטה ביותר - ג'ינס וטי-שירט - אם הם נקיים, מוקפדים ולא מהוהים יותר מידי. את מכירה את פורום "הרזיה לאחר לידה"? אני חושבת שהוא עשוי להוות קבוצת תמיכה מעולה, למרות שאני כמעט לא משתתפת בו, כי כאמור, אני מרגישה שהוא מיועד יותר לבנות שרוצות להוריד כמה וכמה ק"ג הריוניים, ולא לבנות שרוצות להוריד שניים-שלושה ק"ג כדי לחזור למשקל החתונה שלהן... בהצלחה!

 

[שִירָה]

וסתם חייבת להוסיף בלי קשר

למרות שאת יודעת את זה - שיש לך שני ילדים מתוקים ויפהפיים!

 

[ליאת של תומר וענבר]

תודה ../images/Emo9.gif../images/Emo140.gif

 

[מרב של ערן]

אני כבר השלמתי עם העובדה המצערת

שהגוף שלי כבר לא יחזור להיות מה שהיה כשהייתי בת 18. שנים של טיפולים השאירו בו את חותמם, שני הריונות, שני ניתוחים קיסריים עשו משהו ליכולת של הבטן לחזור לעצמה, שרירי הבטן כבר לעולם לא יהיו מה שהיו פעם, ובכל ערב אני מסתכלת על הפופיק ותוהה אם הוא אי פעם יתכווץ בחזרה. אני לא עולה על משקל כבר כמה שנים. לא מעניין אותי לדעת מה המשקל שלי. אני יודעת בדיוק מה קרה למשקל שלי לפי הבגדים בארון. אחרי הלידה של יהב הגעתי למסקנה שבגדים ב'מנגו' אני כבר לא אהיה מסוגלת לקנות, וגם ל'רנואר' אני לא נכנסת (לא שאי פעם אהבתי את הסגנון שלהם). אני כן נכנסת ל'קרייזי-ליין'. מאז שיעל אבוקסיס מדגמנת אותם יש להם גם מידות קטנות. איזה תענוג זה להיכנס לחנות ולהיות זו שקונה את מידה S! הגזרות מותאמות לנשים. כן, אלה שיש להן קצת עודף בישבן, ששרירי הבטן שלהן כבר ידעו הריון אחד או שניים ושממש לא מעוניינות ללכת עם בגדים שמאפשרים לעשות US וגינלי בלי להוריד ת'מכנסיים

כן התעמלתי, ואחזור להתעמל ברגע שההחלמה מהקיסרי האחרון תאפשר לי. לא בשביל הדיאטה. בשביל ההרגשה הטובה שלי. בשביל איך שאני אראה בעוד 10 שנים. לא בשביל לעמוד בסטנדרטים הבלתי אפשריים שהעולם הזה מציב, והם באמת בלתי אפשריים, אלא בשביל התחושה האישית שלי. מה גם שזו הזדמנות נהדרת לעשות משהו רק בשביל עצמי, בלי הבעל והילדים. שעה אחת של חופש מכל המטלות. ורק עוד משהו קטן לגבי הכותרת. כתבתי העובדה המצערת ועכשיו כשאני חושבת על זה, אולי זו עובדה לא כל כך מצערת. הרי הגוף שלי נשא שני הריונות, יצרתי חיים חדשים. ואני חושבת שאת צלקות הקיסרי אני נושאת די בגאווה.

 

[עמית@]

ואם לא ברור, את נראית נהדר ../images/Emo13.gif

 

[ליאתשלשחר]

רוצה לחזק אותך

אמנם פעם ראשונה בפורום אבל אני שותפה לתחושה. מה שאני חושבת זה שהכל ענין של תקופות. תקופה לעבוד ותקופה להשאר בבית ולגדל ילדים, תקופה משמינים ותקופה מרזים. כל תקופה וההשפעה שלה על הגוף ועל מה שאנחנו אוכלים ומה שאנחנו עושים (פיזית). כשצריך להיות בבית עם הילדים וכשהילד לא ישן בלילה אז אין כח לעשות ספורט! עיפים! לפחות אצלי זה ככה. לי מאד קשה לרדת במשקל אחרי הלידה יותר ממה שבדרך כלל. עכשיו אני נכנסתי חזק לדיאטה כי הקיץ כבר פה.. בקיצור את כתבת בדיוק מה שבליבי. עצתי היא תאהבי את עצמך על מי שאת שמשקיעה בילדים ולא בעצמך, זה המעשה הכי אצילי שיש, לדעתי, ויחד עם זה תאהבי את גופך ותנסי להקל עליו ולאט לאט לרדת במשקל. אם תרצי להשתתף איתי בדיאטה ובניסיון (הנואש) לרדת במשקל אשמח מאד!

 

[ליאת של תומר וענבר]

מליאת לליאת

ראשית - תודה על הדברים והכנות. אני קצת חולקת עליך בקטע של "עכשיו זה זמן לגדל את הילדים..." הרבה יודעים כמה אני אוהבת ומשקיעה בילדים שלי, אבל אני לא חושבת שזה בהכרח חייב לבוא על חשבון עצמי. אז נכון, אני לא אוהבת לעשות ספורט, וגם בדר"כ לא עושה (לכן עצות כמו "תפני 2 ערבים בשבוע ותלכי לחדר כושר" לא רלוונטיות בשבילי), וגם - האמת - לא מוכנה לוותר על זמן עם הילדים בשביל זה, ואחרי שהם ישנים אני כבר די מחוסלת. אז בגדול - כן, אני אעשה הכל למען הילדים שלי, אבל אין להם שום קשר לאיך שאני מרגישה ביחס לעצמי (יותר נכון - ביחס לגופי), והם בהחלט לא מהווים תירוץ ללמה אני ככה.

 

[ליאתשלשחר]

הילדים ממלאים את כל הזמן שיש לנו

חס וחלילה לי להאשים את ילדנו בתרוצים למצבנו. אבל הענין פשוט הם ממלאים את כל היום שלנו ומה לעשות לי אין זמן לעצמי, לבעלי ולכל העולם ואשתו. וגם אין לי זמן וכח לשבת ולחתוך לי סלט... אז אני משתדלת בכל ארוחה שיהיה עגבניה ומלפפון אבל אם היה לי כח הייתי משקיעה יותר ובגלל זה הדיאטה שלי נראית כך. אבל דעתי היא שאין שום דבר רע בזה! אני נהנית מכל רגע עם שחר ולא הייתי מתחלפת עם אף אחת אפילו לא עם קלאודיה שיפר! יהיה טוב..