דימוי עצמי לאחר הלידה

[ליאת של תומר וענבר]

אחלה ../images/Emo45.gif

 

[רות י]

ראשית אקדים ואומר שאני מרגישה בדיוק

כמוך. גם אני מבכה את אובדן "עלומיי" ואת הגוף שהיה ואיננו עוד. גם אני, כמוך, עליתי במשקל, דווקא אחרי הלידה, ואני כ- 2 מידות מעל למידת טרום ההריון שלי. גם אני כל שני וחמישי מכריזה על תחילתה של דיאטה מופלאה, אך לשווא. אבל אני עוד לא התייאשתי. אני יודעת, בתוך תוכי, שמתישהו אאזור חלציי ואשנס מותניי ואכנס למשטר של הרזיה. אני חושבת שאנשים מבוגרים שהם ברי תובנה (וההיפך משטחיים) לא יכולים באמת כל החיים להיות במשטר נוקשה של דיאטה ולספור קלוריות ורק לחיות את הדיאטה. זה נורא שטחי, משעמם רדוד, מאוס ובעיקר בלתי אפשרי לאורך זמן. המון דברים משפיעים על החיים שלנו, על המחשבות והרגשות שלנו. ומה לעשות, אוכל מתחבר לרגש ולמצבי רוח בחברת השפע שלנו, וזאת מן התניה שקשה מאד לעבוד עליה, לפחות אצלי. יש עליות ומורדות גם בעניין הזה של משקל הגוף ומראה הגוף. ככה זה בחיים, יש תקופות. יש תקופה שיותר קשה בה לשמור על הגזרה, ויש תקופה שזה דווקא בא בקלות. אני מאמינה באמת ובתמים שעוד כמה זמן (שבועות או חודשים) זה פשוט יקרה לך, את פשוט תיכנסי בחזרה להלך הרוח המתאים שמוביל להרזיה, וככה מבלי משים, תשילי מעלייך את הקילוגרמים המיותרים. אין ספק שהגוף הנשי משתנה בעקבות הלידות שעברנו, אין ספק שגם השנים עושות את שלהן ואנחנו מתעבות כחלק מהתהליך של גדילה והתבגרות; נגד זאת אין מה לעשות. על אף שאני כבר למעלה מ- 10 שנים כבר לא במשקל ה"אידאלי" שלי שהוא בעיניי, אני עדיין עורגת אליו ושואפת להגיע אליו. אין ספק שמדובר בבאג במוח, אבל כנגד זה אין לי מה לעשות. צריך אולי לעשות "תיקון שאיפות" ולהעמיד את האידאל באור ריאלי ורציונאלי יותר, שמותאם לחיים שלך. יצא לי מאד מבולבל, אבל אני מקווה שעדיין ניתן להבין את מה שרציתי להגיד. בינתיים קבלי

 

[ליאת של תומר וענבר]

ניתן להבין

תודה, והלואי שאת צודקת וזה יבוא לי.

 

[משוש30]

אני איתך אחותי

מרגישה לא טוב עם עצמי. לא אוהבת איך שאני נראית, לא רואה מתי אם בכלל אחזור להיות מי שהייתי לפני הלידה. אבל רב הזמן זה לא מטריד אותי יותר מדי. מטריד אותי רק ביחסים עם בן הזוג. אני חושבת שחלק מבעיות חוסר קיום היחסים שלנו נובעות מהדימוי שלי של הגוף ושקשה לי להאמין שהוא עוד יכול להימשך אלי (זה שהוא מאד אוהב אותי אני יודעת). לא רואה איך אני משנה את זה. כושר אין מצב ולאכול אני מה זה אוהבת... אז די השלמתי עם זה. אולי גם אותי יתקוף וירוס שלשולים ואני ארזה. מעבר לזה אין הרבה תקווה...

 

[nubi]

אני לא אגיד לך על

מה את מדברת

כי אני מזדהה. גם אם כל העולם יגיד שאת רזה-אם את חושבת שזה לא נכון, אז אין מה להתווכח. אולי תמצאי איזה חוג עם עוד נשים-משהו שיגרום לך להתלבש ולהתאפר? מה עם שומרי משקל (לו רק היה לי כח להתחיל בעצמי

). ולא.לא לוותר. את בת 29-את אמורה ללבוש ביקיני...

 

[מאיה ורוני]

חשוב מאד!

אני חושבת שהעלית פה נקודה חשובה. סה"כ כל נושא הפורום הוא התמודדות עם החיים שלאחר הלידה וחלק גדול מההתמודדות הזו היא אובדן האישיות והעצמאות. בדיוק משום כך אני חושבת שחשוב לנו להשקיע בעצמינו, מישהי העלתה פה היום בדיוק הודעה עלזה ששמעה גברים במשרד טוענים שאמא היא כבר לא אשה סקסית. למה בעצם? כי אנחנו משקיעות את כל כולנו בתינוקות שלנו ושמות את עצמינו במקום שני וכאן מקור כל הבעיות. מתי בפעם האחרונה יצאת לקנות לעצמך משהו חתיכי ללבוש? (אפילו הארון מלא) כשאני יוצאת לקניות אני מוצאת את עצמי מדלגת על החנויות לנשים ונכנסת רק לחנויות לתינוקות. עזבי את המשקל שלך, חשוב שתשקיעי בעצמך, תתאפרי כל יום אפילו אם את לא יוצאת, זה יעשה לך רק טוב, תלבשי בגד נוח שהוא גם חתיכי , תסתפרי למשהו שמתאים לך בלי לאסוף, תעשי ציפורנים.. (אני מטיפה ומטיפה ויודעת שגם אני לא חזרתי למה שהייתי לפני הלידה. לא במשקל וגם לא בסגנון הלבוש המוקפד, עכשיו אני מתמקדת יותר במה שנוח.)

 

[lulyK]

אני בטוחה שלמישהי כמוך

שרגילה להראות נהדר גם בעיניי עצמה וגם בעיניו של כל העולם המערבי - יותר קשה להסתגל לשינוי.... אבל גם אני במאמינות שאולי זה ייקח זמן, אבל כולנו (כל אלו שלא לגמרי מרוצות מאיך שההריונות השאירו את הגוף שלהן) נמצא את הדרך להראות יותר טוב בעיני עצמנו. אני, עם כל הקילוגרמים העודפים שנותרו והרפיסות, שועטת בכל זאת לחנויות בגדים (לא רוצה להגיד לך כמה כסף הוצאתי על עצמי כבר), כי באמת המצב רוח שלי תלוי לגמרי בבגדים שלי. גם אני כמוך, בבית - ובבקרים שאני "מוותרת" לעצמי ולובשת טרנינג, כל היום שלי הפוך.

 

[משוש30]

../images/Emo124.gif תראו מה כתבו לליאת מעירק../images/Emo12.gif

כולם כולם לראות!

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo12.gif../images/Emo2.gif../images/Emo6.gifמה זה זה?

מאיפה??

 

[משוש30]

מעירק...אני בעצמי בשוק ../images/Emo12.gif

כנראה שקוראים אותנו שם...

 

[ליאת של תומר וענבר]

גדולה גדולה ../images/Emo6.gif

עשית לי טוב, פשוט טוב! (אני מכירה את הגרסא המקורית

)

 

[משוש30]

הנה האתר המקורי...

 

[סם2]

ראית את עינת ארליך בקמפיין של ג'אמפ

גם היא אחרי שתי לידות (+ בטח 20,000 שעות בספינינג). אם זה מה שאת רוצה - זה אפשרי.

 

[ליאת של תומר וענבר]

זהו, שאני רוצה

אבל בלי הספינינג...

אפשר?....

 

[yaelia]

נושא כאוב מאוד

אני כרגע בכלל לא במצב שאני יכולה לעשות משהו מבחינת משקל, אבל מזדהה מאוד. ואני אסתפק בשמחה במכנסיים במידה 42. מצד שני, אני לא מסתובבת בטרנינגים וכן משקיעה בעצמי (בגדים, קוסמטיקה, תכשיטים), אפילו כשאני יוצאת לגינה עם הללי. חלק מההרגשה המחורבנת (סליחה), היא המוזנחות, ולא בא לי להרגיש יותר רע ממה שאני כבר. ועוד משהו, את אולי אמא, אבל את גם יישות אוטונומית, אי אפשר לאבד את זה עד שהם יגדלו ויעזבו את הבית. אני חושבת שמאוד מאוד חשוב ומועיל לחשוב גם על עצמך ועל מה שטוב לך. דיאטה, ספורט, בגדים, לשאוף לבקיני... כל מה שעושה לך טוב.

 

[ליאת של תומר וענבר]

רני רוצה להגיד לכן ../images/Emo51.gif

ראשית, תודה על הכנות. אמנם צרת רבים נחמת טיפשים, אבל כנראה שאני טפשה - זה כן מנחם אותי לדעת שאני לא היחידה בעולם. לא בקטע של שמחה לאיד, אלא בקטע שכנראה זה תהליך מאוד טבעי, הקושי להתרגל למצב של הגוף אחרי הלידות. אני חושבת שאולי היום השרשור הזה כן יעשה לי משהו, כן אצליח לעשות את הסוויץ' בראש ולהזיז את עצמי איכשהוא לכיוון חיובי. ושלא תחשבו שאני איזה דכאונית או משהו, זה פשוט משהו מציק שיושב לו בצד ופורץ מדי פעם. חייבת להעיר משהו לגבי הטרנינג: רק בבית. כשאני יוצאת מהבית זה מינימום ג'ינס. בכ"ז אני לא רוצה שיתחילו לשים לי שקלים בכובע (הוירטואלי) שלי... תודה יקרות שלי

 

[galiaS]

אני מאד מבינה אותך

אבל אני יכולה להעיד (רק על עצמי) שרק את עצמי אני יכולה להאשים. לפני ההריון, אם לא היתי מרוצה מהמשקל שלי היתי מתעמלת ועושה דיאטה. היום אני אומרת לעצמי שאין לי זמן לזה, אבל בתכלס, לא נעים להודות, זמן זו לא הסיבה. הפוקוס של החיים שלי השתתנה ואם פעם הדבר שהכי ענין אותי בעולם היה גודל התחת שלי, היום זה כבר לא ככה.