הדירוג שלי
ELP - ELP האלבום הראשון של הפאוור-טריו הזה הוא הטוב ביותר שלהם, לדעתי, אם כי היצירה הכי טובה שלהם הופיעה באלבום השני (טרקוס). כל הדברים שנאמרו בגנות הרוק המתקדם (פומפוזיות, וירטואוזיות ריקה מתוכן וכד') אמנם מופיעים גם כאן אבל במינון נמוך יותר מאשר באלבומיהם הבאים. יש כאן שילוב טוב מאוד של רוק + קלאסי, ומופיע כאן גם השיר הכי מוכר שלהם, Lucky Man. אך למרות הכל, זהו לא אלבום שעומד בצמרת של אלבומי הפרוג של שנות ה-70 ויש לו לא מעט חסרונות (למשל סולו התופים הארוך והמיותר של פאלמר ב- Tank). ציון: 3.5 Rush - A farewell to kings האלבום הכי טוב של הלהקה הזאת, לדעתי, יש בו הרבה תמימות אך לא יותר מדי כמו באלבום הקודם שלהם. 2112 הוא הקטע הכי טוב של הלהקה הזאת, לדעתי, אבל גם באלבום הזה יש קטעים טובים - השיר הראשון, Xanadu המצוין, וגם Cygnus X-1 מכיל קטעים טובים. השירים הקצרים באמצע אולי מרשימים פחות, אבל עדיין הם הרבה יותר טובים מהשירים המיותרים בצד ב' של האלבום הקודם שלהם. ציון: 3.9 Dream Theater - Scenes from a memory לדעת רבים זהו האלבום הפרוג-מטאל הטוב ביותר, אבל צריך לזכור שיש לא מעט אנשים שסולדים מפרוג-מטאל בכלל ומדרים תיאטר בפרט. לדעתי, חלק מהסיבות לסלידה מוצדקות אבל יש גם הרבה סיבות לא מוצדקות כגון "רוק מתקדם עם מטאל? זה חילול הקודש!" או "בשנות ה-70 היה פרוג טוב ואין כזה עכשיו כי כל מי שמנסה לעשות פרוג רק חוזר על דברים שנעשו בעבר ולא מחדש כלום". אני לא כ"כ מסכים עם הקביעות האלה. האלבום הזה טוב מאוד, ולמרות שיש בו עודף קיטש, במיוחד ב-2 הקטעים השקטים יותר (Throgh her eyes, The spirit carries on), יש כאן אלבום כיפי שאפשר להאזין לו פעמים רבות. גם הליריקה כאן סבירה, בניגוד לחלק מהאלבומים האחרים של הלהקה. אז מי שאין לו בעייה לשמוע משהו קצת יותר רועש מהפרוג הממוצע, בהחלט יכול להינות מהאלבום הזה, אם יעזוב את הדיעות הקדומות ולא יצפה למשהו חדשני ביותר ופורץ דרך. ציון: 4.5
גם אני הייתי כזה בעבר (אם כי לא למדתי באותה תקופה גיטרה אלא באס, ולאחר שנטשתי את הכלי הזה, גם נטשתי את הלהקה הזו).