הדירוג שלי
Gentle Giant - Acquiring the taste האלבום השני של הלהקה המופלאה הזאת, וזהו אלבום הפריצה הגדולה שלהם. אולי ההרכב לא היה מגובש בצורה נפלאה כמו באלבומים הבאים, אבל ההלחנה פשוט נפלאה, זה בית ספר למוזיקה. דווקא מהשיר הראשון, שנחשב כהכי טוב באלבום, אני לא מתלהב ואני מדלג עליו בדרך-כלל, אבל שאר השירים מעולים ומאוד נעימים להאזנה. אי אפשר שלא להצטרף לשירה ב- Wreck כשכל חברי הלהקה שרים "heyeheh hold on". גם תחילת הקטע האחרון משעשע במיוחד, כאשר מישהו מבקש להזמין 2 מנות של המבורגר עם צ'יפס ברוטב. אם אני לא טועה, כתוב בספרון של האלבום ש"אנחנו מנסים להרחיב את גבולות המוזיקה הפופולרית תוך סיכון מודע שנהפוך ללא פופלריים". והם מצליחים בכך. זהו גם האלבום, כפי שהודו חברי הלהקה, שהיה להם את החופש האומנותי הגדול ביותר. ציון: 4.5 Jethro Tull - Aqualung האלבום הזה הוא הטוב ביותר מבין המספר הלא רב של אלבומים של הלהקה הזאת ששמעתי. אני אוהב אותו יותר מ- TAAB. יש כאן את 2 השירים הכי מוכרים של הלהקה - Aqualung שהפך לקלאסיקה ולסימן ההיכר של הלהקה, ו- Locomotive Breath עם סולו החליל המעולה. Cross-eyed Mary גם שיר מוכר וטוב. שאר השירים גם לא רעים, גם הקצרים והפשוטים שבהם. המסר שאנדרסון מנסה להעביר כאן נגד הכנסייה לא ממש נוגע לי, אבל אני נהנה מהמוזיקה. ציון: 4.0 Can - Tago Mago בהתחלה לא הבנתי מה הולך כאן, לא הבנתי את הקראוטרוק ולא הבנתי את האלבום הזה. אך בהמשך, זה תפס אותי. קשה לי להסביר מה מושך אותי במקצבים הרפפטטיביים, ובשירה של דמו, אם אפשר לקרוא לזה שירה, אך אני נהנה מהאלבום הזה. יש כאן 2 קטעים שהם יותר מדי בשבילי: Aumgn ו- Peking O, שנשמעים כמו סתם רעשים אקראיים, אין לי את הסבלנות להתעמק כדי לשמוע משהו מעבר לרעש. אבל שאר הקטעים בהחלט ניתנים להאזנה ואפילו, כאמור, אפשר להינות מזה. המתופף כאן פשוט מעולה, רוב המוזיקה בנויה על התיפוף שלו, ולמרות שבביכול הוא מנגן את אותו הדבר שוב ושוב, אין לדעתי הרבה מתופפים שמתקרבים לרמה שלו. ציון: 4.0
)