שלי
Camel - Mirage קאמל היו בעיקר באלבום הזה על התפר בין הקנטרברי לסימפוני. מספיק להקשיב לליידי פנטזי ולראות באיזו קלות אפשר לדמיין שזה שיר של קראוון. ליידי פנטזי הוא בעיניי גם הפסגה של קאמל בזכות התחושה של הרפתקה מסחררת בחלק האינסטרומנטלי שלו. את השיר הזה מאזנת טרילוגית נימרודל, הקטע הארוך השני באלבום, עם קבוצת לחנים נהדרת גם היא. הקטע החלש היחיד בעיני הוא הראשון, שמתפקד לא הרבה יותר משיר פתיחה, והשירים הקצרים יחסית האחרים הם מצויינים ובמיוחד Supertwister שיש לי אליו חולשה מיוחדת. הבעיה שלי עם קאמל שתמיד חסר להם משהו כדי להתברג באמת בטופ. אם זה העדר חיספוס ועצמה אמיתית, או הליריקה והשירה שאין להם תפקיד ממשי, הם היו החברה הנחמדים בשכונה ונחמדים תמיד מגיעים שניים. מיראז' הוא האלבום הטוב ביותר שלהם לדעתי ומקבל ממני את הציון הגבוה ביותר שבא לי לתת. 4.5 Van der Graaf Generator - Godbluff הלהקה האהובה עלי בפרוג, ובראשה הסולן והיוצר האהוב עלי. גודבלאף הוא לא אלבום מושלם אבל גם לא רחוק מזה. השיר בראשון והאחרון דווקא כן מושלמים, שזה כבר 50% מהאלבום, ושני האחרים מתחילים חלש בהאזנות ראשונות וצוברים את הגדולה שלהם עם הזמן והוותק. בסך הכל זה האלבום הכי הומוגני של VDGG ונשמע כמו המשך ישיר לאלבומי הסולו של האמיל. אלבום כמעט מופתי אבל יש ללהקה גדולים ממנו ולכן הציון נמוך הפעם. 4.5 Anglagard - Hybris הלהקה שהחזירה לי את האמון בפרוג. אנגלגרד הם אולי הראשונים שגם לא ניסו להתקדם לשום מקום וגם לא נפלו למלכודות הנאו פרוג (שזה לכתוב שירי פופ ארוכים ואחר כך לעבד אותם "במתכונת של רוק מתקדם"). הם באמת יצרו שירים שפרוג היה הסביבה המתאימה להם ושהוציאה מהם את המקסימום, והראו שבעצם פרוג יכול להיות ז'אנר עמיד וחסר יומרות כמו רוקנרול או ג'אז. פשוט מוסיקה יפה. השיר הפותח והסוגר מדהימים, ושני האמצעים מעולים אבל נינוחים מכדי להעפיל למדרגות הגבוהות באמת. אלבום מרגש שמשרה אוירה של מקומות רחוקים וזרים. 4.5
