the mnm factor
New member
מבאס אותי שפספסתי את שבוע שעבר
(אני קורא כאן הרבה) בכל אופן הנה הדירוג שלי: Camel- The Snow Goose אלבום שגורם לך להרגיש ומעביר אותך למקומות אחרים. אין הרבה אלבומים שעושים את זה. לדעתי היותו אנסטורמנטלי רק מדגישה את כוחותיו הכמעט קוסמיים של האלבום- לא צריך בשימוש בקול אנושי כדי שקטעים ידברו אלייך. מה שהכי מדהים באלבום הזה הוא שיש בו את השאפתנות הפרוגרית האופיינית מבלי שיהיה בו את השחצנות הפרוגרית האופיינית. כלומר השירים גאוניים וקלילים ונעימים לכל אוזן. גם לסתם חובבי רוק וגם לחובבי מוסיקת מעליות. אחד האלבומים הגדולים שנוצרו אי פעם בתעשיית הפרוג. 5 (אני לא חושב שהוא מושלם או משהו- פשוט אם לאלבום מסוים מגיע 5 זה לאלבום הזה) Jethro Tull - Thick as a Brick אלבום מלא חוש הומור, מהפכים ורגשות. איאן אנדרסון מפליא ביכולותיו כמספר סיפורים ולי קל להתחבר אליו. ככל הנראה האלבום "הגדול" ביותר של הטול וגם אלבום פרוג קלאסי. היותו אלבום הומוריסטי משהו נותנת לו חן שאין בהרבה אלבומי פרוג (שרובם מאוד כבדים וקשים) ראיתי כאן כמה הורדות נקודות על "קטעים שחוזרים"- אני חושב שחזרה על מוטיבים היא חלק אנטרגלי מיצירה... גם בפואמות של משוררים מפורסמים אנחנו יכולים לראות מוטיבים. אז יש אלבומי פרוג שהמוטיבים בהם הם ריפים ויש אלבומים שהמוטיבים בהם הוא כלי נשיפה מסוים. לא חושב שזה צריך לגרוע. לא מדובר בפחות יצירתיות (לפעמים אולי להפך). בכל אופן אלבום מצוין. 4 את close to the edge אני אשמע שוב עכשיו כי פעם אחרונה ששמעתי אותו באמת הייתה די מזמן ואז הרושם שלי לא היה טוב... אז עוד שעה שעתיים אני אוסיף גם עליו.
(אני קורא כאן הרבה) בכל אופן הנה הדירוג שלי: Camel- The Snow Goose אלבום שגורם לך להרגיש ומעביר אותך למקומות אחרים. אין הרבה אלבומים שעושים את זה. לדעתי היותו אנסטורמנטלי רק מדגישה את כוחותיו הכמעט קוסמיים של האלבום- לא צריך בשימוש בקול אנושי כדי שקטעים ידברו אלייך. מה שהכי מדהים באלבום הזה הוא שיש בו את השאפתנות הפרוגרית האופיינית מבלי שיהיה בו את השחצנות הפרוגרית האופיינית. כלומר השירים גאוניים וקלילים ונעימים לכל אוזן. גם לסתם חובבי רוק וגם לחובבי מוסיקת מעליות. אחד האלבומים הגדולים שנוצרו אי פעם בתעשיית הפרוג. 5 (אני לא חושב שהוא מושלם או משהו- פשוט אם לאלבום מסוים מגיע 5 זה לאלבום הזה) Jethro Tull - Thick as a Brick אלבום מלא חוש הומור, מהפכים ורגשות. איאן אנדרסון מפליא ביכולותיו כמספר סיפורים ולי קל להתחבר אליו. ככל הנראה האלבום "הגדול" ביותר של הטול וגם אלבום פרוג קלאסי. היותו אלבום הומוריסטי משהו נותנת לו חן שאין בהרבה אלבומי פרוג (שרובם מאוד כבדים וקשים) ראיתי כאן כמה הורדות נקודות על "קטעים שחוזרים"- אני חושב שחזרה על מוטיבים היא חלק אנטרגלי מיצירה... גם בפואמות של משוררים מפורסמים אנחנו יכולים לראות מוטיבים. אז יש אלבומי פרוג שהמוטיבים בהם הם ריפים ויש אלבומים שהמוטיבים בהם הוא כלי נשיפה מסוים. לא חושב שזה צריך לגרוע. לא מדובר בפחות יצירתיות (לפעמים אולי להפך). בכל אופן אלבום מצוין. 4 את close to the edge אני אשמע שוב עכשיו כי פעם אחרונה ששמעתי אותו באמת הייתה די מזמן ואז הרושם שלי לא היה טוב... אז עוד שעה שעתיים אני אוסיף גם עליו.