דירוג הפורום: מקום 6

[Rapgamer]

אני עדיין מתלבט אז אתן לכם את הבמה ואשים את שלי בהמשך.

שימו לב- דרגו שחקן אחד בלבד.

 

[fatnoam]

6. ג׳ייסון טאטום
אני חושב שאת הקייס הכי טוב למיקום הגבוה אצלי, אתם נתתם, בדירוג שלכם לג׳יילן בראון. בוסטון קבוצה מאוד מצליחה בשנים האחרונות. הרבה בזכות הדואו הזה, שטייטום ללא ספק 1 מובהק בו. אני חושב שטייטום הוא סקורר מדהים, יש לו שליטה מטורפת בכדור לשחקן בגובה שלו, והוא נותן לובים ממצבים הזויים. קלעי גדול. מתחיל לקבל קצת הצבעות נגד באיזור של האופי והמנהיגות אבל זה לא ברמה של לברון והקוף על הגב.
בכל אופן טייטום מוביל את אחת הקבוצות המצליחות בליגה, עם סגל עמוק, למרות מאמנים רוקיז, לעונות טובות, ובאמת כל מי שלפניו זה כאלה שממש סוחבים קבוצות על הגב.

 

[Rapgamer]

אני מבין את הבחירה שלכם להכניס את אמביד ולוקה לטופ 5. הלכתם עם השחקנים שסוחבים את הload הכי גדול וזה לגיטימי.
השאלה שלי היא- האם הדבר הכי טוב לפילדלפיה ודאלאס זה רמת הדומיננטיות הזאת מהכוכבים שלה? אני נוטה לחשוב שהתשובה שלילית. קו דק מפריד בין לסחוב על הגב את מי שלא מסוגל ללכת, לבין לסחוב את מי שרק צריך דחיפה קלה בגב והוא ילך בכוחות עצמו. טייטום-בוקר-באטלר לא מסוגלים לשאת בנטל של אמביד ולוקה לאורך זמן, אבל אני גם לא חושב שזה היה דבר בריא לקבוצות שלהם אם היו עושים זאת.

 

[fatnoam]

אני מבין את הבחירה שלכם להכניס את אמביד ולוקה לטופ 5. הלכתם עם השחקנים שסוחבים את הload הכי גדול וזה לגיטימי.
השאלה שלי היא- האם הדבר הכי טוב לפילדלפיה ודאלאס זה רמת הדומיננטיות הזאת מהכוכבים שלה? אני נוטה לחשוב שהתשובה שלילית. קו דק מפריד בין לסחוב על הגב את מי שלא מסוגל ללכת, לבין לסחוב את מי שרק צריך דחיפה קלה בגב והוא ילך בכוחות עצמו. טייטום-בוקר-באטלר לא מסוגלים לשאת בנטל של אמביד ולוקה לאורך זמן, אבל אני גם לא חושב שזה היה דבר בריא לקבוצות שלהם אם היו עושים זאת.

מסכים איתך ומוסיף שזה מאוד מתחבר לסגנון של טרה יאנג - יש סטט׳ והכל, אבל האם הכדורסל מנצח.
בכל אופן אני לא חושב שלפילי או למאבס יש משלימים טובים ברמה של הסלטיקס, יש דיסטינקשן ברור. לכן מסתכלים על הנ״ל והישגיהם בספוטלייט שונה. זה גם בדיוק ההבדל בין טייטום לבוקר בעיני, שטייטום הוא מספר 1 מובהק. ובוקר זה תמיד דיבייט (פול בפלייאוף ואז דוראנט). כמובן אני לא מאשים את ההנהלה שהביאו שחקנים טובים, אבל עדיין לסלטיקס היו עונות טובות יותר.

 

[Rapgamer]

מסכים איתך ומוסיף שזה מאוד מתחבר לסגנון של טרה יאנג - יש סטט׳ והכל, אבל האם הכדורסל מנצח.
בכל אופן אני לא חושב שלפילי או למאבס יש משלימים טובים ברמה של הסלטיקס, יש דיסטינקשן ברור. לכן מסתכלים על הנ״ל והישגיהם בספוטלייט שונה. זה גם בדיוק ההבדל בין טייטום לבוקר בעיני, שטייטום הוא מספר 1 מובהק. ובוקר זה תמיד דיבייט (פול בפלייאוף ואז דוראנט). כמובן אני לא מאשים את ההנהלה שהביאו שחקנים טובים, אבל עדיין לסלטיקס היו עונות טובות יותר.

אצל פילדלפיה הדיסטינקשן לא ברור בכלל, הסגל שלהם בואקום מהאיכותיים ביותר בליגה. השלם קטן מסך חלקיו ואם תשים לב שכל פעם שמישהו שם חסר, האחרים משחקים טוב יותר.

גם בדאלאס יש כישרון שלא התבטא כמו שצריך. ברנסון הועלם שם כמו במבצע של המוסד, קח בחשבוו שרק כשלוקה נפצע הוא פרח. הזינגר יותר טוב בוויזוארדס. ואת הכישרון של קיירי כולנו מכירים. הם לא חייבים להיות בוסטון, הם כן חייבים להיות הרבה יותר טובים מהתוצר הנוכחי. הכישרון תמיד היה שם אבל הוא לא מתבטא כמו שצריך כשלוקה לא יורד מהכדור.

 

[Krit123]

אני מבין את הבחירה שלכם להכניס את אמביד ולוקה לטופ 5. הלכתם עם השחקנים שסוחבים את הload הכי גדול וזה לגיטימי.

ניסוח מכוון מדי. כאמור אצל בוקר אני לא רואה את הקייס והוא לאו דווקא נוגע למספרים, לא בחרתי בהם כי הסטט מפוצץ או כי רוב הניצחונות רשומים 'על שמם', הלכתי איתם כי הם פשוט טובים בכדורסל מהאחרים לטעמי. במקרה של באטלר האופי כן משנה משוואה ועוד נגיע אליו.

מסכים שהחזירות של אמביד בהתקפה באמת פוגעת בשטף, לצידו יש בחמישייה שחקני התקפה טובים שלא מנוצלים מספיק (מקסי שדירגתי גבוה, טוביאס), רק שההשפעה שלו מתרחבת להגנה ושם הוא פשוט מעולה, אז באופן כללי אפשר לחיות עם זה.
במקרה של לוקה לדעתי ב-4 השנים האחרונות הצוות המסייע שלו היה הכי זבלה בהשוואה לאחרים וזה לא מקבל מספיק התייחסות. הזינגר עדיין לא turned the corner באופן רשמי כן? בתור שחקן מנצח אני מתכוון.
ברונסון לא הועלם על ידי לוקה, קרלייל פחות החזיק ממנו (תפקד כרכז מחליף והוחבא מול הקליפרס), לא ראה בהם צוות מנצח. אצל קיד הוא, לוקה ודינווידי שיתפו פעולה יפה כטריו של גארדים והגיעו להישג אדיר. נכון שלוקה עדיין התחזר, ואולי אפשר לטעון שהוא עיכב מעט את ההתפתחות של ג'יילן, אך בשורה התחתונה ברונסון קיבל נפח מידתי/ריאלי ביחס למה שהוא הוכיח עד לאותה הנקודה, בהתאם לנסיבות.
לא שמדובר באותו המקרה אך שווה לציין - פול רכז מאוד שיתופי, בוקר לא דורך על אצבעות, ובכל זאת ברידג'ס נחת בברוקלין וקלע (כמעט) 10 נקודות אקסטרה בממוצע, כי לרוב בליגה האובססיבית להיררכיה הזאת אין תחליף לבמה. ברונסון קיבל יד חופשית בניקס והחזיר בגדול.

לגבי קיירי, הם היו במאזן חיובי קל עד שהגיע (הפסקתי לשכוח עם רק במשחקים שלוקה שיחק או בכללי). וואלה לא מפתיע בכלל שהיו שם חריקות, זה קיירי. צריך לתת להם עוד קצת זמן. אפילו לשחקנים חיוביים לוקח זמן, סאבוניס ופוקס בעיקר הפסידו בתחילת שיתוף הפעולה.

וההערה אחרונה - יש גם ערך לסולו אקט. לצורך העניין גם לצד צוות מסייע דליל אני עדיין מפחד מלוקה או מאמביד, פחות מהאחרים.

 

[Rapgamer]

אתה לא חייב לבחור בבוקר. נועם מעדיף את טייטום, אתה את באטלר, סבבה. אבל שניכם העדפתם להכניס לטופ 5 את השחקנים שנושאים בנטל הכי גדול, אפילו אם זה עלול להיות מזיק עבור הקבוצה שלהם. נועם ציין את זה מפורשות בתור אחת הסיבות ("שחקנים שממש סוחבים קבוצות על הגב").

אוסף הטיעונים שמצדיק את הסגנון של לוקה- לא משכנע בשיט. ברנסון לחלוטין הועלם בדאלאס, מעבר למה שחשבתי שאפשר בכלל להעלים שחקן כל כך טוב. אם לוקה לא היה נפצע בעונה שעברה סביר להניח שברנסון עדיין היה שם ועדיין היית אומר שאין לו עם מי לשחק.
אז כן- הזינגר יותר טוב מחוץ למאבס, ברנסון מצוין ולחלוטין לא נוצל שם, וקיירי הוא דפקט אבל "זבלה" זה לא איך שהייתי מתאר אותו.

לא מבטל את הערך של סולו אקט. זה דבר חשוב מאוד במינון הנכון. המינון של לוקה ואמביד מופרז כי הוא פוגע בשחקנים שסביבם. גם אני מפחד מהם כאינדבידואלים יותר מאשר מבאטלר, אבל אני מפחד יותר מהשחקנים שמשחקים לצד ג'ימי. ולא כי קיילב מרטין ומקס שטרוס כל כך איכותיים בהשוואה לTHJ וכריסטיאן ווד.

 

[Krit123]

אוסף הטיעונים שמצדיק את הסגנון של לוקה- לא משכנע בשיט. ברנסון לחלוטין הועלם בדאלאס, מעבר למה שחשבתי שאפשר בכלל להעלים שחקן כל כך טוב. אם לוקה לא היה נפצע בעונה שעברה סביר להניח שברנסון עדיין היה שם ועדיין היית אומר שאין לו עם מי לשחק.
אז כן- הזינגר יותר טוב מחוץ למאבס, ברנסון מצוין ולחלוטין לא נוצל שם, וקיירי הוא דפקט אבל "זבלה" זה לא איך שהייתי מתאר אותו.

לא מבטל את הערך של סולו אקט. זה דבר חשוב מאוד במינון הנכון. המינון של לוקה ואמביד מופרז כי הוא פוגע בשחקנים שסביבם. גם אני מפחד מהם כאינדבידואלים יותר מאשר מבאטלר, אבל אני מפחד יותר מהשחקנים שמשחקים לצד ג'ימי. ולא כי קיילב מרטין ומקס שטרוס כל כך איכותיים בהשוואה לTHJ וכריסטיאן ווד.

אני לא בא להצדיק את הסגנון של לוקה, אני מנסה לומר שהוא לא שווה הורדת נקודות דרמטית ולשים את העסק בפרופורציה.

אחי אתה עושה רוויז'ינזם לברונסון, את קפיצת המדרגה המהותית הוא עשה השנה, פרק המצוינות התחיל שם. הוא רכז אנדרסייזד שנבחר בסיבוב השני וקיבל יחס בהתאם, הקפיצה שלו לרמה הנוכחית היא היוצא מן הכלל. לא מדובר פה בכוכב שהדחיקו בכוח, אלא בשחקן טוב לשעתו שמאמן מסוים פחות החזיק ממנו, והתחיל להתקדם תחת מאמן אחר.
דירגתי אותו דומה למיקום שלכם אז לא הבנתי למה הייתי אומר שאין לו עם מי לשחק בהקשר שלו, הכוונה היא בעיקר לשאר הסגל.
לגבי קיירי הניסוי רק התחיל, ולשלב אישיות כמו שלו תוך 10-15 משחקים בdown year זה לא פשוט. והמקרה של הזינגר הוא לא דוגמה טובה, אין הבדל מהותי בין הגרסה הנוכחית לזו של דאלאס, אם זו כברת הדרך שעשה בהינתן תפקיד מורחב יותר, אז זה פשוט לא משתלם. מה גם שקייפי של עונת הבאבל היה שחקן מוערך בהרבה אם אני זוכר נכון. הדרך שלו להוכיח שלא השתמשו בו נכון היא בטח לא לסיים מחוץ לפלייאין כשחקן השלישי הכי טוב בוושינגטון לשיטתך.

אני לא מפחד מהשחקנים שלצד ג'ימי נטו בגלל ג'ימי. אני מסכים לגבי זה שבאטלר נותן למשחק לבוא אליו, משלב את האחרים, רק שרמת הביצוע (או ההשפעה הישירה) מופרזת בעייני. לפעמים הוא differs בהגזמה או פשוט שומר כוחות. ומצחיק שבחרת בשמות של השחקנים הכי אהבלים בסגל בהשוואה לסטרוס ומרטין, אפילו מיאמי לא משקמת אותם. הייתי הולך על ג'וש גרין במקומך.

 

[Rapgamer]

אני לא בא להצדיק את הסגנון של לוקה, אני מנסה לומר שהוא לא שווה הורדת נקודות דרמטית ולשים את העסק בפרופורציה.

אחי אתה עושה רוויז'ינזם לברונסון, את קפיצת המדרגה המהותית הוא עשה השנה, פרק המצוינות התחיל שם. הוא רכז אנדרסייזד שנבחר בסיבוב השני וקיבל יחס בהתאם, הקפיצה שלו לרמה הנוכחית היא היוצא מן הכלל. לא מדובר פה בכוכב שהדחיקו בכוח, אלא בשחקן טוב לשעתו שמאמן מסוים פחות החזיק ממנו, והתחיל להתקדם תחת מאמן אחר.
דירגתי אותו דומה למיקום שלכם אז לא הבנתי למה הייתי אומר שאין לו עם מי לשחק בהקשר שלו, הכוונה היא בעיקר לשאר הסגל.
לגבי קיירי הניסוי רק התחיל, ולשלב אישיות כמו שלו תוך 10-15 משחקים בdown year זה לא פשוט. והמקרה של הזינגר הוא לא דוגמה טובה, אין הבדל מהותי בין הגרסה הנוכחית לזו של דאלאס, אם זו כברת הדרך שעשה בהינתן תפקיד מורחב יותר, אז זה פשוט לא משתלם. מה גם שקייפי של עונת הבאבל היה שחקן מוערך בהרבה אם אני זוכר נכון. הדרך שלו להוכיח שלא השתמשו בו נכון היא בטח לא לסיים מחוץ לפלייאין כשחקן השלישי הכי טוב בוושינגטון לשיטתך.

אני לא מפחד מהשחקנים שלצד ג'ימי נטו בגלל ג'ימי. אני מסכים לגבי זה שבאטלר נותן למשחק לבוא אליו, משלב את האחרים, רק שרמת הביצוע (או ההשפעה הישירה) מופרזת בעייני. לפעמים הוא differs בהגזמה או פשוט שומר כוחות. ומצחיק שבחרת בשמות של השחקנים הכי אהבלים בסגל בהשוואה לסטרוס ומרטין, אפילו מיאמי לא משקמת אותם. הייתי הולך על ג'וש גרין במקומך.

אני חושב שזו שאלה במקום- מה הפרופורציה הנכונה להתייחס לכישלון של דאלאס העונה, וכמה ממנו לשים על הסגנון של לוקה, שהדבר שהוא אמור להבטיח לך כביכול זה רצפה קשיחה שלא תיפול מחוץ לפלייאוף למשל.

ברנסון בעונה שעברה קלע בלי לוקה מעל 20 למשחק בדאלאס וממוצע של 32 בשלושה משחקי פלייאוף בלעדיו. אלה העובדות, אני חושב שהן לא מתיישבות בכלל עם טענת הרוויז'ניזם.

אתה הודף את כל הדוגמאות אבל הנקודה היא ברורה, לוקה שיחק עם מספר שחקנים מוכשרים שנראו לצדו (הרבה) פחות טוב מאשר נראו בלעדיו. THJ וכריסטיאן ווד הן רק עוד שתי דוגמאות לשחקנים שיש להם כישורים, אז מה אם הם אהבלים. "זבלה" הם לא ובסיטואציה בריאה אפשר להפיק מהם יותר. כנראה שזה לא יהיה לצד לוקה, כמו יתר הדוגמאות הנ"ל.

 

[Krit123]

אני חושב שזו שאלה במקום- מה הפרופורציה הנכונה להתייחס לכישלון של דאלאס העונה, וכמה ממנו לשים על הסגנון של לוקה, שהדבר שהוא אמור להבטיח לך כביכול זה רצפה קשיחה שלא תיפול מחוץ לפלייאוף למשל.

ברנסון בעונה שעברה קלע בלי לוקה מעל 20 למשחק בדאלאס וממוצע של 32 בשלושה משחקי פלייאוף בלעדיו. אלה העובדות, אני חושב שהן לא מתיישבות בכלל עם טענת הרוויז'ניזם.

אתה הודף את כל הדוגמאות אבל הנקודה היא ברורה, לוקה שיחק עם מספר שחקנים מוכשרים שנראו לצדו (הרבה) פחות טוב מאשר נראו בלעדיו. THJ וכריסטיאן ווד הן רק עוד שתי דוגמאות לשחקנים שיש להם כישורים, אז מה אם הם אהבלים. "זבלה" הם לא ובסיטואציה בריאה אפשר להפיק מהם יותר. כנראה שזה לא יהיה לצד לוקה, כמו יתר הדוגמאות הנ"ל.

השאלה במקום, הביקורת מוגזמת. הכישלון להגיע לפלייאוף היה למעשה הכישלון הראשון בקריירה שלו, והוא מגיע לאחר נקודת השיא. יש לי ביקורת על הסגנון שלו, דווקא ביחס לסוליסטים אחרים ובהתאם לאיכות הסגל היא הכי מוצדקת.

ומי אמר שברונסון לא היה ממשיך ביכולת גבוהה לצד לוקה? הרי הפלייאוף המוצלח שלו לא נעצר שם. לקבוע שהעונה בניקס והמשחקים ללא לוקה הוכיחו שהוא הוחבא על ידי דאלאס זה פשוט לא הוגן בהסתכלות רחבה. הוא התחיל את הקפיצה בעונה שעברה אצל קיד ואז זינק בניו יורק.

יש היגיון בדוגמה של ברונסון, גארד שצריך את הכדור ביד לא תמיד יפרח לצד גארד שמאוד אוהב את הכדור ביד, ובמקרה של לוקה מכדררים כנראה לא יגשימו את מלוא הפוטנציאל. לאו דווקא אומר שבמלוא תפארתם הקבוצה תגיע רחוק יותר לצד אחרים, בטח בידיעה שהם כן הצליחו ביחד. לדוגמה אפשר להניח שבאם יהנה מהנוכחות של לוקה יותר מבאטלר, לא הייתי מוריד לג'ימי ימבה נקודות על כך.
בקיצור, אני לא מסכים שיש שלל דוגמאות של שחקנים מקופחים. הארדוואי לא סוחב, ראיתי אותו לא מעט בניקס, הוא היה שחקן אהבל מפסיד שלוקה הפך לסוג של טו-וויי סלאשר סביר, מצא לו ייעוד. ווד עדיין שם נרדף ל"מספרים והיילייטס שלא מתרגמים לניצחונות", לא באמת קנה את האמון של קיד מלכתחילה, חובת ההוכחה היא עליו.
כשאני אומר זבלה אני מכוון להארדוואי וחבריו. דוייט פאוול לא אמור להיות סנטר פותח בשום צורה, לוקה מצא לו תכלית. רג'י בולוק היה שחקן נשכח שהגיע לשיא לצידו. כנ"ל פיני סמית' וקליבר, שעם כל החיבה, הם שחקנים מאוד מוגבלים שלוקה פיטם במטים פנויים והפיק מהם את המקסימום. דינווידי נזרק בבושת פנים מהוויזארדס, הגיע לשיא ליד לוקה. בידיעה שברונסון וקייפי שימשו כאופציה השנייה לסירוגין, מדובר בצוות מסייע חלש לאורך מספר שנים.

 

[Krit123]

חשבתי שאנחנו בדרך לסכם את הדיון על בוקר ולהשאיר אותו מאחורינו (כנראה באי הסכמה), עכשיו אני מבין שהוא עדיין בrunnings לטופ 5 אצלך. וואו, מפתיע לאללה.

6. ג'ימי באקטס
בדירוג המקורי הוא עקף את אמביד, אפשר לטעון שהם הפכים בבחינת יחס הכישרון/חסינות מנטלית, מה שהם מפיקים מהכלים שלהם ואיך זה מתרגם להישגיות.
אני חושב שעוד משחק-שניים טובים של באטלר היו מעניקים לו פה את האדג', פשוט קצת היה קשה לשווק אותו כמלך הפלייאוף הבלתי מעורער לאור ריבוי ההופעות הפושרות. אני גם חושב שבמערכת אחרת, שמירות הכוחות היחסית והורדת ההילוך בעונה הרגילה הייתה מתבטאת בצורה אחרת. בינתיים אמביד עקף אותו, מוזמנים לשנות את דעתי.

 

[Rapgamer]

אז לגבי באטלר-אמביד, מזדהה עם הטענה שלך שבאטלר היה במרחק של עוד כמה משחקים טובים מלשים את הsmackdown. ובאופן כללי אני מסכים איתך שאם נדרג סקילסט אמביד שייך לטופ 5.
בכל זאת אשים פה את הזרקור על משהו שפחות קיבל התייחסות עד כה וזה היכולת לשפר את השחקנים שסביבך. נוטים לייחס הרבה דברים חיוביים של מיאמי לספולסטרה, ובצדק- קבוצה שלא מרבה בטעויות, שמשחקים בה עם ביטחון, שחבר'ה עולים מקצה הספסל ונותנים 200% מהמצופה. אני חושב שחלק מהקרדיט הזה מגיע גם לג'ימי, ואסביר מדוע.
ברמה הטכנית- באטלר הרבה פעמים פותח משחקים בתור facilitator ומסיים אותם בתור סקורר. כמו רכזים של פעם הוא מכניס את החבר'ה למשחק ורק אחר כך לוקח את שלו. בנוסף המשחק שלו מאוד אחראי- הוא לא מאבד את הראש או את הכדור כמעט אף פעם, הוא יודע לעצור מומנטום של היריבה ברגעים הנכונים, פשוט עושה את הדברים שגורמים לשחקנים הפחות בולטים להרגיש שהעניינים בשליטה.
ברמה המנטלית- מכיוון שהוא אחד משחקני הקלאץ' הטובים בליגה הקבוצה יודעת שהיא לא חייבת להוביל אלא רק להיות בעניינים ויש את ג'ימי שידאג ליתר. מיאמי אף פעם לא מפסיקה לשחק והיא באמת ניצחה המון משחקים צמודים השנה.

תחשוב על רמת הפאניקה שקבוצה יכולה לחוות כשמאבדת יתרון 3-0 ל3-3 עם גיים 7 בחוץ. ועוד אחרי ההפסד הנוראי על הבאזר בגיים 6. באטלר שידר ביטחון כל הדרך, שחקנים אחרים (אהמ אמביד) היו נכנסים בקלות לסחרור הזה ואיתם שאר הקבוצה.

 

[fatnoam]

אז לגבי באטלר-אמביד, מזדהה עם הטענה שלך שבאטלר היה במרחק של עוד כמה משחקים טובים מלשים את הsmackdown. ובאופן כללי אני מסכים איתך שאם נדרג סקילסט אמביד שייך לטופ 5.
בכל זאת אשים פה את הזרקור על משהו שפחות קיבל התייחסות עד כה וזה היכולת לשפר את השחקנים שסביבך. נוטים לייחס הרבה דברים חיוביים של מיאמי לספולסטרה, ובצדק- קבוצה שלא מרבה בטעויות, שמשחקים בה עם ביטחון, שחבר'ה עולים מקצה הספסל ונותנים 200% מהמצופה. אני חושב שחלק מהקרדיט הזה מגיע גם לג'ימי, ואסביר מדוע.
ברמה הטכנית- באטלר הרבה פעמים פותח משחקים בתור facilitator ומסיים אותם בתור סקורר. כמו רכזים של פעם הוא מכניס את החבר'ה למשחק ורק אחר כך לוקח את שלו. בנוסף המשחק שלו מאוד אחראי- הוא לא מאבד את הראש או את הכדור כמעט אף פעם, הוא יודע לעצור מומנטום של היריבה ברגעים הנכונים, פשוט עושה את הדברים שגורמים לשחקנים הפחות בולטים להרגיש שהעניינים בשליטה.
ברמה המנטלית- מכיוון שהוא אחד משחקני הקלאץ' הטובים בליגה הקבוצה יודעת שהיא לא חייבת להוביל אלא רק להיות בעניינים ויש את ג'ימי שידאג ליתר. מיאמי אף פעם לא מפסיקה לשחק והיא באמת ניצחה המון משחקים צמודים השנה.

תחשוב על רמת הפאניקה שקבוצה יכולה לחוות כשמאבדת יתרון 3-0 ל3-3 עם גיים 7 בחוץ. ועוד אחרי ההפסד הנוראי על הבאזר בגיים 6. באטלר שידר ביטחון כל הדרך, שחקנים אחרים (אהמ אמביד) היו נכנסים בקלות לסחרור הזה ואיתם שאר הקבוצה.

+1
אבל לא ציינת שגם הדוגמא האישית שג׳ימי מהווה בתור השחקן המוביל בקבוצה, היא מופתית. הוא קשוח, הוא ממושמע, הוא קבוצתי, הוא לא כופה, הוא שומר חזק, הוא מנהיג והוא משחק חזק. והוא יעשה הכל בשבילך, אם תהיה ממושמע ותתאמץ חזק כמוהו.
אבל שוב, הסקילסט שלו לטעמי פשוט לא בלבל של השחקנים פה, אז אני די מחוץ לדיון.

 

[Rapgamer]

6. בוקר- אמרתם דברי טעם בסיבובים האחרונים ששכנעו אותי. בפרט עוד טיפה עקביות ברמה הזאת להוכיח שהפלייאוף האחרון ייצג שיפור אמיתי ביכולת, ואולי עוד ריצת פלייאוף עמוקה עם ניצחון על יריבה טובה.
אני לא זוקף לחובתו את השותפות עם דוראנט (או פול בזמנו), אלא אם בעונה הבאה התפקידים יתהפכו וkd יהיה המוביל.

בכל אופן שקלתי להכניס אותו לטופ 5 לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. בעיני מקומות 4-5 פתוחים לכל דורש, מי שאמורים להחזיק בהם פישלו ומבין המועמדים להיכנס במקומם לחבר'ה כמו טייטום ובוקר חסר הגרוש ללירה. באטלר הזניק את עצמו לטופ 5 בסדרת הסיבוב הראשון נגד מילווקי והצורה החלשה בה סיים את הפלייאוף כמעט גרמה לי להתחרט אבל שוב- זה לא שמישהו אחר בא ולקח.