שלי:
32. טאונס- קשה לדרג אותו על סמך עונה של 29 משחקים בלבד ששיחק בהם בעמדה 4 שלטעמי לא מתאימה עבורו. אי אפשר להתכחש לסקילסט ההתקפי אבל ההגנה שלו הכניסה אותו מלכתחילה לבעיה הזאת שהוא זקוק לסנטר נוסף שיחפה עליו, ויש מעט מאוד מיילס טרנרים בליגה שיודעים להגן על הטבעת ולרווח. היכולת של KAT בפלייאוף די ביזארית, יש לו סטרצ'ים ממש טובים לצד קבלת החלטות תמוהה עם איבודים ועבירות מיותרות. בשורה התחתונה יש לו יכולות של כוכב התקפי אבל קשה לסמוך עליו, בדומה לרבים מהמדורגים אצלי בthirties.
31. הארדן- הוא לא השחקן ה31 שארצה לקבוצה שלי אבל אני מתיימר גם למידה מסוימת של אובייקטיביות בדירוג שלי. הארדן הוא שחקן כדורסל יותר איכותי ממי שדירגתי מתחתיו וכנראה שגם יותר מכמה שמות שדירגתי מעליו. יכולת המסירה שלו סייעה לאמביד לזכות בMVP והיו לו שני משחקי פלייאוף מפלצתיים העונה. אני נותן לו פקטור שלילי על המסביב- קשה לאמן אותו, הוא quitter, נעלם במשחקי פלייאוף ועל תחושת מיאוס כללית.
30. מארקנן- עונת שיא ששווה בפני עצמה מקום גבוה יותר אבל צריך לקחת בחשבון גם את אלמנט ההפתעה, בעונה הבאה יריבות יכירו אותו יותר ויתכוננו בהתאם. קלע 25 למשחק באחוזים שנושקים ל50-40-90 ובעוד שהוא לא שחקן הגנה מבריק, הסייז שלו כן משפיע סביב הטבעת ובריבאונד. היה הdriver העיקרי בעונה המפתיעה של יוטה. כולנו פירגנו לו בדירוג אבל נראה לי שהסיבוב הזה צריך להיות הקצה שלו.
29. מיקייל ברידג'ס- יש מצב שזה דירוג מופרז. אבל הוא היה על סף הטופ 50 בעונה שעברה נטו בזכות ההגנה שלו והניצוצות שהראה כסקורר. העונה הניצוצות הפכו ללהבות, בפיניקס הוא קלע 17 למשחק באחוזים נהדרים ומאז הטרייד לברוקלין עלה ל26 נקודות למשחק (ואפילו התחיל לתקוף את הסל ולהגיע לעונשין). לא שהוא בהכרח סקורר בלבל הזה, מדובר בסך הכל על שליש עונה בברוקלין, אבל השילוב של שומר פרימטר מהטופ+ סקורר של 20+ נקודות למשחק ביעילות גבוהה נותנים לו את האדג' על פני שחקנים של צד אחד של המגרש.
32. טאונס- קשה לדרג אותו על סמך עונה של 29 משחקים בלבד ששיחק בהם בעמדה 4 שלטעמי לא מתאימה עבורו. אי אפשר להתכחש לסקילסט ההתקפי אבל ההגנה שלו הכניסה אותו מלכתחילה לבעיה הזאת שהוא זקוק לסנטר נוסף שיחפה עליו, ויש מעט מאוד מיילס טרנרים בליגה שיודעים להגן על הטבעת ולרווח. היכולת של KAT בפלייאוף די ביזארית, יש לו סטרצ'ים ממש טובים לצד קבלת החלטות תמוהה עם איבודים ועבירות מיותרות. בשורה התחתונה יש לו יכולות של כוכב התקפי אבל קשה לסמוך עליו, בדומה לרבים מהמדורגים אצלי בthirties.
31. הארדן- הוא לא השחקן ה31 שארצה לקבוצה שלי אבל אני מתיימר גם למידה מסוימת של אובייקטיביות בדירוג שלי. הארדן הוא שחקן כדורסל יותר איכותי ממי שדירגתי מתחתיו וכנראה שגם יותר מכמה שמות שדירגתי מעליו. יכולת המסירה שלו סייעה לאמביד לזכות בMVP והיו לו שני משחקי פלייאוף מפלצתיים העונה. אני נותן לו פקטור שלילי על המסביב- קשה לאמן אותו, הוא quitter, נעלם במשחקי פלייאוף ועל תחושת מיאוס כללית.
30. מארקנן- עונת שיא ששווה בפני עצמה מקום גבוה יותר אבל צריך לקחת בחשבון גם את אלמנט ההפתעה, בעונה הבאה יריבות יכירו אותו יותר ויתכוננו בהתאם. קלע 25 למשחק באחוזים שנושקים ל50-40-90 ובעוד שהוא לא שחקן הגנה מבריק, הסייז שלו כן משפיע סביב הטבעת ובריבאונד. היה הdriver העיקרי בעונה המפתיעה של יוטה. כולנו פירגנו לו בדירוג אבל נראה לי שהסיבוב הזה צריך להיות הקצה שלו.
29. מיקייל ברידג'ס- יש מצב שזה דירוג מופרז. אבל הוא היה על סף הטופ 50 בעונה שעברה נטו בזכות ההגנה שלו והניצוצות שהראה כסקורר. העונה הניצוצות הפכו ללהבות, בפיניקס הוא קלע 17 למשחק באחוזים נהדרים ומאז הטרייד לברוקלין עלה ל26 נקודות למשחק (ואפילו התחיל לתקוף את הסל ולהגיע לעונשין). לא שהוא בהכרח סקורר בלבל הזה, מדובר בסך הכל על שליש עונה בברוקלין, אבל השילוב של שומר פרימטר מהטופ+ סקורר של 20+ נקודות למשחק ביעילות גבוהה נותנים לו את האדג' על פני שחקנים של צד אחד של המגרש.