שוב, עניין של הגדרה, לא?
זתומרת --- דארקסייד הוא לא אלבו םקונספט כמו שהחומה למשל הוא אלבום קונספט, אין בו ממש סיפור, דמויות, קשר אחת לאחת בכל שיר (שלא לדבר על הסרט המצורף אבל נו כמה כבר יש אלו... זה וטומי...) וגם אין קונספט כמו של אנימלס למשל, שהוא מין מרד מרוכז, אבל יש רעיון כללי. יש רעיון של לדבר על החיים והצדדים השונים שלהם, בעיקר האפלים יותר (ומכאן השם.. חחח), ויש גם עניין של המשכיות באלבום: קודם יש תיאור של החיי םהאפורים נכון? (ברית') ואז בפירוט על בזבוז זמן, מוות, בריחה אינסופית וכו' וכו', והכל בעצם חותר לסוף (כמעט סוף) שהוא "בריין דמג'": כל הצדדים השונים משגעים אותך, את חלקנו רק במידה מסוימת ואחרים (האם באמת יש צורך לפרט...?) ממש גורמים להם להיות מטורפים. מוסיקלית יש קונספט חלקי. מצד אחד השירים מאוד שונים, וחוץ מברית' והסוף של טיימ (ואני קולור יו לייק...) אין חזרה; אבל הם מתחברים, השירים, וזורמים יפה, ולא נגמרים בבת אחת כל פעם ומתחילים מכלום... וכמובן המעבר המהולל בין "בריין דמג'" ו"אקליפס"...
זתומרת --- דארקסייד הוא לא אלבו םקונספט כמו שהחומה למשל הוא אלבום קונספט, אין בו ממש סיפור, דמויות, קשר אחת לאחת בכל שיר (שלא לדבר על הסרט המצורף אבל נו כמה כבר יש אלו... זה וטומי...) וגם אין קונספט כמו של אנימלס למשל, שהוא מין מרד מרוכז, אבל יש רעיון כללי. יש רעיון של לדבר על החיים והצדדים השונים שלהם, בעיקר האפלים יותר (ומכאן השם.. חחח), ויש גם עניין של המשכיות באלבום: קודם יש תיאור של החיי םהאפורים נכון? (ברית') ואז בפירוט על בזבוז זמן, מוות, בריחה אינסופית וכו' וכו', והכל בעצם חותר לסוף (כמעט סוף) שהוא "בריין דמג'": כל הצדדים השונים משגעים אותך, את חלקנו רק במידה מסוימת ואחרים (האם באמת יש צורך לפרט...?) ממש גורמים להם להיות מטורפים. מוסיקלית יש קונספט חלקי. מצד אחד השירים מאוד שונים, וחוץ מברית' והסוף של טיימ (ואני קולור יו לייק...) אין חזרה; אבל הם מתחברים, השירים, וזורמים יפה, ולא נגמרים בבת אחת כל פעם ומתחילים מכלום... וכמובן המעבר המהולל בין "בריין דמג'" ו"אקליפס"...
