די פשוט נמאס!!!

אצלינו הבעיה זהה לחלוטין

שלום לך קראתי את מה שכתבת ואצלי בבית הבעיה זהה . בתור ילדה באמת באתי לטובת אימי , ובאיזה שהוא מקום אפילו כעסתי על אבי. אני לא יודעת איך זה אצל ההורים שלך , אבל אצל הוריי היקרים היו צעקות עד השמיים , שבירת דברים , מיליון תיקים ברבנות, וברוגז של חודשים ( לא מדברים זה עם זו ) היום אני אישה נשואה ועדיין הויכוחים ביניהם קיימים. רק שהפעם אני לטובת אבי. מצדיקה הרבה את אמי אבל לטובת אבי . בגלל שאמי היקרה מספרת לי כל מה שקורה בינהם ( ברור שבגבולות הטעם הטוב ) ואבי הנהדר שומר את הדברים בבטן ואוכל את הלב. בדרך כלל כשעצוב לאישה היא ישר מרימה טלפון ומספרת לחברה , לבת ,לשכנה ואצל הגבר הדבר שונה . ולכן אני מבינה את אמי אבל ליבי ליבי עם אבי. שיהיה לך בהצלחה. והלוואי שהזוגיות שלך תהיה יותר טובה. בברכה אניטה.
 

lc2

New member
תהיי גאה בעצמך

יקירתי אשריך שאמך יכולה לשתף אותך, את חברה , בוגרת , מבינה. כאם, אומר לך, שודאי אמך רוצה להעביר לך מסר: הזהרי בבחירת בן זוג. נכון שאת נמצאת בין הפטיש לסדן, אבל את מצוידת כבר בתכונות שיאפשרו לך להקשיב, ללמוד...לדעתי אין לאמך כוונה שתשנאי את אביך, אם כך היה ודאי היתה מתגרשת ומרחיקה אותך גם פיזית ממנו, שמצב זה היה גורם לך סבל מסוג אחר, אולי ניתוק מוחלט מהאב. אמך שמרה על מסגרת משפחה עבורך, שטובה לך , את, השכילי , למדי מניסיונה, ואפשרי לעצמך בחירות טובות יותר. את יכולה להיות גאה בעצמך על ההערכה שאת מקבלת מאמך=רואה בך חברה, תני לה את כתפך...מגיע לה!
 

lc2

New member
תהיי גאה בעצמך

יקירתי אשריך שאמך יכולה לשתף אותך, את חברה , בוגרת , מבינה. כאם, אומר לך, שודאי אמך רוצה להעביר לך מסר: הזהרי בבחירת בן זוג. נכון שאת נמצאת בין הפטיש לסדן, אבל את מצוידת כבר בתכונות שיאפשרו לך להקשיב, ללמוד...לדעתי אין לאמך כוונה שתשנאי את אביך, אם כך היה ודאי היתה מתגרשת ומרחיקה אותך גם פיזית ממנו, שמצב זה היה גורם לך סבל מסוג אחר, אולי ניתוק מוחלט מהאב. אמך שמרה על מסגרת משפחה עבורך, שטובה לך , את, השכילי , למדי מניסיונה, ואפשרי לעצמך בחירות טובות יותר. את יכולה להיות גאה בעצמך על ההערכה שאת מקבלת מאמך=רואה בך חברה, תני לה את כתפך...מגיע לה!
 
להסתכל בצורה רחבה יותר

לדעתי את צריכה לראות את הדברים בפרספקטיבה יותר רחבה ואז ורק אז לבוא ולבחון אותו. הדברים שאת מתארת פה הם דברים רגילים בהחלט וכמעט שאין בית נורמלי שאין בו מהתופעות שאת מתארת אלא שאת משום מה לוקחת את הדברים בצורה קצת יותר קשה מן הרגיל אני מציע לך פשוט לבוא הבית ועל כל טענה של אמא נגד אבא להגיב בכזו מין סלחנות שמחד תבהיר לאמא בדייוק באיזו מידה את מייחסת חשיבות לטענותיה המגוחכות ומאידך תותיר בידייך את האפשרות לבחון את הדברים בצורה אובייקטיבית מבלי לתת לעצמך להיסחף לאף צד . כלומר: לקחת דברים בפרופורצייות ולא לחשוב שאת נמצאת באיזו שהיא בעיה מי יודע מה סך הכל קרה איכשהו שאמך החליטה כי את זו הראויה להיות אוזן קשבת שלה דבר שהוא לכשעצמו אמור להעניק לך דווקא תחושת חשיבות וגאווה עצמית מסויימת אלא שזה התפתח למין תסביכון קטן אך כאמור לדעתי באם תנהגי בשיקול דעת ולא תתני לעצמך להיסחף לאף צד ויחד עם זאת תגיבי בצורה שתבהיר היטב כי את אינך מזדהה עם הדברים והעיקר - תקבלי הכל ברוח טובה ואל תהפכי את זה לבעיה מי יודע מה - מקווה אני כי בקרוב תמצאי שלווה וסיפוק והחיים יחזרו למסלולם ואת תמצאי את הבגרות הנפשית הדרושה על מנת להיחלץ ממצבך שלכאורה נראה נואש ואולי אף תוכלי בעצמך לסייע לאנשים במצב דומה ולהעמידם על רגליהם מבחינה נפשית . כל זאת מבלי לכתוב את הדבר הפשוט שכבר כתבו לך כי את אשה עצמאית וכי חייך בידייך וכי אף אחד לא יכול להכריח אותך לעשות דבר שהוא נגד רצונך . בהצלחה .
 
למעלה