שרה היי - יש לי דיבור קטן אלייך.
אני בת 43. אני חושבת שעדיין לא סיפרתי לכם כאן. אמא לארבעה פרחים. בת בכורה ושלושה בנים: 23 , 22, 13 וחצי, 9 וחצי. בקשר למשקל, אז ירדתי 20 ק"ג ואני שומרת על ההישג כבר 3 שנים. והסיבה שאני מספרת לך את זה שרה, זה כדי רוצה לספר לך משהו חשוב בקשר לזה. הגעתי כבר לכך שנראיתי כמו בבה (גוף של סבתא). לא נתאר את התיאור איך זה להיראות כמו בבה. אין צורך אנחנו יודעות. אבל מה זה לא יכולתי לסבול את ההרגשה הכבדה הזו ואת עצמי נראית ככה. לא התאים לי שרה. לא יכולתי לחשוב שככה אמשיך. גם פיזית עודף המשקל מוסיף שנים להרגשה האישית. קשה גם בכלל בכל מיני פעולות. אפילו ההליכה יותר כבדה כי בפועל סוחבים יותר. שרה יקרה - יצאתי למלחמה. גייסתי את כל כוח הרצון שיש בי ושבער בי. תיכננתי תוכנית אסטרטגית וטקטית. חשבתי וטיפלתי בכל האוייבים הקטנים שקוראים להם נקודות תורפה. ידעתי שלא אעצור עד שאכבוש את המטרה. גם במעידות הקטנות לא נרתעתי כי הסתכלתי על התמונה לא מהמבט הצר הנקודתי אלא במבט כולל על כל הדרך. שרה, זה אפשרי לכל אחד. כשאת מבינה את זה ומתכננת את זה כך שזה יתאים לך. וגם עוד משהו שהיה משמעותי בשבילי בדרך הזאת. לא נשקלתי כמעט. לא התייחסתי ללוח השנה = לזמן. הלכתי עם הגיון שאם אני עושה את הדברים נכון. ואני לא מתייסרת פיזית או נפשית = כלומר עושה את מה שחשוב ובלי שום שום לחץ. זה יבוא. ובגלל שזה לא קרה מהר. גם התוצאות נשארות. אני יכולה להעביר לך הרבה אופטימיות מפני שזה לא מקרי מה שקרה. ולא עניין בכלל של מזל משמיים. ותדעי שאני באה גם ממקום שלי היה קשה מאוד בכלל לעשות מה שנקרא דיאטות. לא יכולתי להחזיק יותר מכמה ימים. אז שרה נפלאה קחי הרבה חיזוקים ממני ותסירי דאגה מלבך...באמת... רק תמשיכי ותמשיכי.....לא צריך יותר מזה. שלך, דליה.
אני בת 43. אני חושבת שעדיין לא סיפרתי לכם כאן. אמא לארבעה פרחים. בת בכורה ושלושה בנים: 23 , 22, 13 וחצי, 9 וחצי. בקשר למשקל, אז ירדתי 20 ק"ג ואני שומרת על ההישג כבר 3 שנים. והסיבה שאני מספרת לך את זה שרה, זה כדי רוצה לספר לך משהו חשוב בקשר לזה. הגעתי כבר לכך שנראיתי כמו בבה (גוף של סבתא). לא נתאר את התיאור איך זה להיראות כמו בבה. אין צורך אנחנו יודעות. אבל מה זה לא יכולתי לסבול את ההרגשה הכבדה הזו ואת עצמי נראית ככה. לא התאים לי שרה. לא יכולתי לחשוב שככה אמשיך. גם פיזית עודף המשקל מוסיף שנים להרגשה האישית. קשה גם בכלל בכל מיני פעולות. אפילו ההליכה יותר כבדה כי בפועל סוחבים יותר. שרה יקרה - יצאתי למלחמה. גייסתי את כל כוח הרצון שיש בי ושבער בי. תיכננתי תוכנית אסטרטגית וטקטית. חשבתי וטיפלתי בכל האוייבים הקטנים שקוראים להם נקודות תורפה. ידעתי שלא אעצור עד שאכבוש את המטרה. גם במעידות הקטנות לא נרתעתי כי הסתכלתי על התמונה לא מהמבט הצר הנקודתי אלא במבט כולל על כל הדרך. שרה, זה אפשרי לכל אחד. כשאת מבינה את זה ומתכננת את זה כך שזה יתאים לך. וגם עוד משהו שהיה משמעותי בשבילי בדרך הזאת. לא נשקלתי כמעט. לא התייחסתי ללוח השנה = לזמן. הלכתי עם הגיון שאם אני עושה את הדברים נכון. ואני לא מתייסרת פיזית או נפשית = כלומר עושה את מה שחשוב ובלי שום שום לחץ. זה יבוא. ובגלל שזה לא קרה מהר. גם התוצאות נשארות. אני יכולה להעביר לך הרבה אופטימיות מפני שזה לא מקרי מה שקרה. ולא עניין בכלל של מזל משמיים. ותדעי שאני באה גם ממקום שלי היה קשה מאוד בכלל לעשות מה שנקרא דיאטות. לא יכולתי להחזיק יותר מכמה ימים. אז שרה נפלאה קחי הרבה חיזוקים ממני ותסירי דאגה מלבך...באמת... רק תמשיכי ותמשיכי.....לא צריך יותר מזה. שלך, דליה.
