אכן התנסיתי
הבן שלי (כיום בן 12) סבל כתינוק מדלקות אוזניים רבות (זכור לי שכשהיה בן 400 ימים ספרנו שבלע אנטיביוטיקה משך 110 ימים בחייו!
). בשלב מסוים (לקראת גיל שנתיים) פנינו לטיפול "הומיאופתי" (בדיעבד הסתבר שלא קלאסי אלא טיפול בצמחים). קיבלנו חומר מייבש שהיה מאד קשה לתת לו (מר) אבל צווינו לוודא שלא ליצור מאבקים כדי לא לקלקל את האפקט של התרופה. זה לא היה פשוט. היינו צריכים לחלק כל ארוחת בקבוק (בוקר וערב) לשני בקבוקים כשהטיפות נוספות לבקבוק הראשון שסביר שיאכל במלואו. התוצאה: דלקת האוזניים עברו. עברו לגרון... כלומר... כבר לא היו יותר דלקות אוזניים, אבל עכשיו הגיעו הסטרפטוקוקים, ותקפו פעם בשבועיים שלושה. בכל פעם שהוא לא היה חולה, אני הייתי חולה - ממש פינג-פונג של סטרפטוקוקים. בשלב הזה פנינו למומחה אף אוזן גרון, והוא המליץ לנו על הומיאופתיה קלאסית. קיבלנו פרטים של הומיאופת קלאסי ופנינו אליו. הבהירו לנו שאנחנו צריכים טיפול משותף. בשלב ההוא חשבנו שזה כיוון שגם אני חולה, אבל בדיעבד הסבירו לנו את מה שכתבת - שזה כדי לשפר את הדינמיות המשפחתית. ישבנו אצלו שעתיים וחצי. שעה אחת הוקדשה לילד, ואח"כ אבא והילד יצאו ואני המשכתי לבדי עוד שעה וחצי. אני אישית מאד נהניתי מהפגישה. השאלות של ההומיאופת גרמו לי לחפירה רצינית במעמקי נפשי (ואני מודה שקצת נעלבתי כשהוא אמר בסוף שהוא צריך לחשוב וישלח לי מרשם בדואר...). היה די הזוי בעינינו לקבל את התרופות - הבקבוקון הקטן, הבודד, המלא גרגרים. טיפול אחד, וזהו. זה לא שהשיפור קרה בו במקום, אבל הוא בהחלט קרה. הילד שבשנתיים-שלוש שנים הראשונות לחייו היה חולה רוב הזמן, הפך להיות חסין מחלות! פשוטו כמשמעו. אפילו כשכל הגן היה חולה בוירוסים של שבוע, הוא היה לכל היותר מקבל חום של 6 שעות ומבריא. זה היה מאד משכנע (גם את אביו הסקפטי שבסופו של דבר פנה לטיפול הומיאופתי בעצמו). אני מבחינתי תולה בטיפול ההומיאופתי הרבה מאד שינויים פנימיים שקרו לי. כולל התגברות על חרדת קהל ורכישת בטחון עצמי - דבר שממש שינה את חיי! (הן מבחינה אישית והן מבחינת קריירה). וכולל, כאמור, הפסקת כסיסת הציפורניים שהיתה יותר תופעת לוואי מבחינתי. וכמובן גם הפסקת דלקות הגרון הסדרתיות. אציין שאופנת ההומיאופתיה די רווחה ורוב מכרינו היו בטיפולים הומיאופתיים כאלה ואחרים - עוגות שוקולד היו אסורות בימי הולדת עקב ריבוי הילדים שנאסר עליהם לאכול שוקולד... אבל ההומיאופת שלנו כלל לא נתן את אותן הנחיות שקיבלו אנשים סביבנו. להם אמרו לא לאכול שוקולד, לא לשתות קפה או קולה, ובשום אופן לא לקחת אנטיביוטיקה או שהטיפול ההומיאופתי ירד לטמיון. ההומיאופת שלנו אמר שאין צורך בשינוי התנהגותי, שאם התרופה נכונה היא תשפיע. הוא גם לא אסר לקחת אנטיביוטיקה - הוא רק הנחה לבקש מהרופאה המשפחתית, אם נגיע למצב הזה, לחכות 24 שעות לפני מתן אנטיביוטיקה. גם התעריף שלו היה נמוך בהרבה (כדי שליש) מהתעריף של האחרים... יש עוד אנקדוטות
אבל יצא לי כבר נורא ארוך...
