המחלוקת ביהדות
כדאי שנדייק. החרדים והשקפת עולמם אינם תנועה שקמה אחרי המדינה כדברייך, וכך גם תפיסתם ש" זכות לא לעבוד ולא לשרת בצבא בשם קדושת לימוד תורה " כהגדרתך. נכון הוא שזו קבוצה המנותקת מהעשיה הציבורית הלאומית. אבל אם נהיה כנים, הם היו כאן עוד לפני שמישהו חשב בכלל על הקמת מדינה. הם עלו בקבוצות בתקופת הבע"שט והגר"א, (מחצית שניה של המאה ה18). היהדות החרדית ביכתה את הרעיון להקים מדינה ששורשיה חילוניים, ועל כך נשפכו נהרות דיו ונחלי דמעות, ועל כן אין לנו להלין עליהם על שאינם רוצים לשרת בצבא או לקחת חלק בכל חובה לאומית. הבעייה היחידה היא עם אותם שמצד אחד שוללים את המדינה, אך נוטלים את כספה מאידך. למען ההגינות נציין כי לא מדובר על כולם או רובם, ויש רבים מהם שאינם נוטלים מכספי המדינה. על כל פנים, תרבותם אכן סובבת סביב אידאל הלימוד והתמיכה הכספית והחברתית בלומדים, וזו תפיסה שרווחה במיזרח אירופה לאורך מאות שנים.. בזמנו כתבתי עבודה , העוסקת בפסוק כ'ב בפרק י'א בספר במדבר, "...אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ד' אלוקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. והוריש"..... בעבודה זו התמקדתי בשינוי שהתחולל בתפיסת חכמים את הציווי המופיע בפסוק לדביקות – במקור הראשון המתייחס לפסוק, מדרש התנאים ספרי, פסקה מ'ט, מפורש הפסוק כציויי לדבוק בד' ממש. לעומת זאת, במקורות הבאים המאוחרים יותר, דהינו בגמרה, עובר הציווי (לדבקות בד') טרנספורמציה, והופך לציווי של דביקות בחכמים ובתמיכה בהם. זה בפירוש קורה בתקופת המעבר של החורבן, שהובילה להכרה שנחסמה הדרך לעבוד את הא-ל באופן ישיר, והתחליף הוא תפילה מחד, ושימוש תלמידי חכמים מאידך. הקשר הראשוני, הבלתי אמצעי בין כל אדם לא-ל, הוחלף בקשר אמצעי דרך תלמידי חכמים. ומכאן כל הביטויים כגון "חכם עדיף ממלך", "הוו משמשים את הרב...", "כל המשיא את ביתו לעם הארץ כאילו כפתה לפני הארי" ועוד.
כדאי שנדייק. החרדים והשקפת עולמם אינם תנועה שקמה אחרי המדינה כדברייך, וכך גם תפיסתם ש" זכות לא לעבוד ולא לשרת בצבא בשם קדושת לימוד תורה " כהגדרתך. נכון הוא שזו קבוצה המנותקת מהעשיה הציבורית הלאומית. אבל אם נהיה כנים, הם היו כאן עוד לפני שמישהו חשב בכלל על הקמת מדינה. הם עלו בקבוצות בתקופת הבע"שט והגר"א, (מחצית שניה של המאה ה18). היהדות החרדית ביכתה את הרעיון להקים מדינה ששורשיה חילוניים, ועל כך נשפכו נהרות דיו ונחלי דמעות, ועל כן אין לנו להלין עליהם על שאינם רוצים לשרת בצבא או לקחת חלק בכל חובה לאומית. הבעייה היחידה היא עם אותם שמצד אחד שוללים את המדינה, אך נוטלים את כספה מאידך. למען ההגינות נציין כי לא מדובר על כולם או רובם, ויש רבים מהם שאינם נוטלים מכספי המדינה. על כל פנים, תרבותם אכן סובבת סביב אידאל הלימוד והתמיכה הכספית והחברתית בלומדים, וזו תפיסה שרווחה במיזרח אירופה לאורך מאות שנים.. בזמנו כתבתי עבודה , העוסקת בפסוק כ'ב בפרק י'א בספר במדבר, "...אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ד' אלוקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. והוריש"..... בעבודה זו התמקדתי בשינוי שהתחולל בתפיסת חכמים את הציווי המופיע בפסוק לדביקות – במקור הראשון המתייחס לפסוק, מדרש התנאים ספרי, פסקה מ'ט, מפורש הפסוק כציויי לדבוק בד' ממש. לעומת זאת, במקורות הבאים המאוחרים יותר, דהינו בגמרה, עובר הציווי (לדבקות בד') טרנספורמציה, והופך לציווי של דביקות בחכמים ובתמיכה בהם. זה בפירוש קורה בתקופת המעבר של החורבן, שהובילה להכרה שנחסמה הדרך לעבוד את הא-ל באופן ישיר, והתחליף הוא תפילה מחד, ושימוש תלמידי חכמים מאידך. הקשר הראשוני, הבלתי אמצעי בין כל אדם לא-ל, הוחלף בקשר אמצעי דרך תלמידי חכמים. ומכאן כל הביטויים כגון "חכם עדיף ממלך", "הוו משמשים את הרב...", "כל המשיא את ביתו לעם הארץ כאילו כפתה לפני הארי" ועוד.