אפרת של נאור
New member
דמם של עובדי הבריאות מותר- מה דעתכם?
אתמול, בפעם ה"מי-יודע-כמה" , שוב הותקפתי בחדר המיון (מקום העבודה שלי) ע"י מטופל. לצערי הרב אני גם לא רואה פתרונות לדברים כאלו. לנו, בתור צוות רפואי אסור להחזיר, גם לא ברמה של לרסן/להדוף, ולקב"טים אצלינו מותר רק "לעכב", אך אסור להם לגעת, למשוך וכו' . (איך מעכבים חולה אלים ללא מגע???) השוטר שהגיע למיון, צעק עלי ושאל "מה את מתעסקת עם אדון חולה ומבוגר" כאילו התגרתי בו... וזה הרגיז אותי עוד יותר, למרות שהשוטר כבר מסר שהאדון מוכר למשטרה וידוע כאלים. למזלי, אין חוקים על משפחות המטופלים, וכשהם ראו מה קורה, הם ניגשו והדפו אותו ממני. האמת, לא כאב לי, כמו שפשוט נעלבתי. התיחסתי אליו כל כך יפה (לא הכרתי אותו מלפני) הוא הגיע אחרי קטטה, וסיפר לי ששכן שלו התקיף אותו, וריחמתי עליו: אדון מבוגר, בודד, פצוע וכאוב- והוא הפך את הסימפטיה שלי פשוט לכאב. ואני אמורה מחר לחזור לעבודה כאילו כלום לא קרה, ואפילו לא הסכימו לתת לי יום חופש אחד קצת להרגע (המנהלת שלי טוענת שחופש רק יחמיר את הבעיה, כמו שנהג שהיה מעורב בתאונה, חייב לעלות כמה שיותר נמהר לרכב) . לפני כמה חודשים, רופא אצלינו הוכה קשות ע"י משפחת מטופל, וזה רק מזעזע אותי. עד מתי לא יאפשרו לנו להגן על עצמינו??? עד מתי לאנשי הבטחון לא תהיה את היכולת להגן עלינו? בתחומים אחרים (וכל אחד שיחשוב על מקום העבודה שלו) מה קורה שלקוח מגיב באלימות? זאת פשוט הרגשה גרועה ומגעילה, אפילו שזאת לא פעם ראשונה. ומה הכי גרוע? כשנגמרה המשמרת שלי, יצאתי החוצה, ושמעתי כמה שוטרים מדברים, על זה שבטח הוא חיכה הרבה זמן, בטח התיחסתי אליו אל יפה, ושזאת "מצווה" להרביץ לאחיות מדי פעם, "שיזכרו שגם מטופל הוא בן אדם" הייתי ממש המומה! מתי אחיות לא זוכרות שמטופל הוא בן אדם?!???!? דעותיכם, מסקנותיכם וחיבוקי הנחמה בהמשך
אתמול, בפעם ה"מי-יודע-כמה" , שוב הותקפתי בחדר המיון (מקום העבודה שלי) ע"י מטופל. לצערי הרב אני גם לא רואה פתרונות לדברים כאלו. לנו, בתור צוות רפואי אסור להחזיר, גם לא ברמה של לרסן/להדוף, ולקב"טים אצלינו מותר רק "לעכב", אך אסור להם לגעת, למשוך וכו' . (איך מעכבים חולה אלים ללא מגע???) השוטר שהגיע למיון, צעק עלי ושאל "מה את מתעסקת עם אדון חולה ומבוגר" כאילו התגרתי בו... וזה הרגיז אותי עוד יותר, למרות שהשוטר כבר מסר שהאדון מוכר למשטרה וידוע כאלים. למזלי, אין חוקים על משפחות המטופלים, וכשהם ראו מה קורה, הם ניגשו והדפו אותו ממני. האמת, לא כאב לי, כמו שפשוט נעלבתי. התיחסתי אליו כל כך יפה (לא הכרתי אותו מלפני) הוא הגיע אחרי קטטה, וסיפר לי ששכן שלו התקיף אותו, וריחמתי עליו: אדון מבוגר, בודד, פצוע וכאוב- והוא הפך את הסימפטיה שלי פשוט לכאב. ואני אמורה מחר לחזור לעבודה כאילו כלום לא קרה, ואפילו לא הסכימו לתת לי יום חופש אחד קצת להרגע (המנהלת שלי טוענת שחופש רק יחמיר את הבעיה, כמו שנהג שהיה מעורב בתאונה, חייב לעלות כמה שיותר נמהר לרכב) . לפני כמה חודשים, רופא אצלינו הוכה קשות ע"י משפחת מטופל, וזה רק מזעזע אותי. עד מתי לא יאפשרו לנו להגן על עצמינו??? עד מתי לאנשי הבטחון לא תהיה את היכולת להגן עלינו? בתחומים אחרים (וכל אחד שיחשוב על מקום העבודה שלו) מה קורה שלקוח מגיב באלימות? זאת פשוט הרגשה גרועה ומגעילה, אפילו שזאת לא פעם ראשונה. ומה הכי גרוע? כשנגמרה המשמרת שלי, יצאתי החוצה, ושמעתי כמה שוטרים מדברים, על זה שבטח הוא חיכה הרבה זמן, בטח התיחסתי אליו אל יפה, ושזאת "מצווה" להרביץ לאחיות מדי פעם, "שיזכרו שגם מטופל הוא בן אדם" הייתי ממש המומה! מתי אחיות לא זוכרות שמטופל הוא בן אדם?!???!? דעותיכם, מסקנותיכם וחיבוקי הנחמה בהמשך
