דמם של עובדי הבריאות מותר- מה דעתכם?

[amitp]

אני מבקש לשמור עלל שפה הולמת.

תודה.

 

[cpr pro]

לא פשוט עיצבן

אותי לראות את האחות אחרי שרואים שהיא פגוע...עוד את העודה שלו ואגב עם היה לך משהוא אמיתי לומר היית מגיב בלי קשר למה שכתבתי..

 

[Perrymedic]

אם היית מדבר כמו בנאדם...

אולי הייתי מגיב (ומבין את הפואנטה).

 

[ענת73]

לפעמים עוזרת לי רציונליזציה

להבין מאיזה מקום מורכב המטופל או המשפחה באים (לדוגמה כשמלוים מישהו שנפטר), מה המנגנון הפסיכולוגי שגורם להם להתנהג ככה ולמה אני האובייקט.. ולפעמים זה לא עוזר וסתם מתסכל

 

[עמיחי נ]

גם אני חשבתי ככה...

אבל אחרי שרואים מאות\אלפי חולים מכל רקע .. מבינים שזה פשוט קשור בחינוך של חלק מהאנשים... לא נעים אבל ככה זה...

 

[amitp]

../images/Emo201.gif

שלום אפרת יש דברים שאין להם ממש הסבר הגיוני. כמי שמכיר אותך לא רע ואף עבד איתך למשך תקופה מסויימת באותו בי"ח אין לי צל של ספק שעשית כמיטב יכולתך כדי לעזור לאותו חולה ווודאי שלא היתה לו כל עילה לתקוף אותך (לא שאני מסוגל למצוא עילה שתצדיק תקיפה כלשהי של נותן שירות). לדעתי תקיפות של עובדי מערכת הבריאות הן פועל יוצא הן של המנטליות הישראלית של "מגיע לי" (הלקוח הישראלי הממוצע בטוח שמגיע לו כל מה שהוא רוצה גם בתחנת שירות של חברת סלולר, לדוגמא, ואם הוא לא מקבל את מבוקשו הוא יודע יפה מאוד להתחיל לצעוק ולהפוך שולחנות, אז כאשר מדובר על הבריאות שלו אתם מצפים ממנו להתפשר?), בשילוב עם העובדה כי אנו מטפילם באנשים במצבים הרבה פחות סימפטיים מנותני שירות אחרים ולפעמים עם אחוזי הצלחה נמוכים יותר. כמה פעמים התלוננו בפני משפחות של חולים בחדר המיון שהטיפול בהם התעכב יותר מ5 הדקות שהם הם היו מוכנים להמתין (לא מדובר על חולים קשים אלא על שפעיטיס אקוטיס שמשום מה עדיין מתעקשים להגיע למיון כדי למנוע מאיתנו לטפל כראוי בחולים הרציניים) - כי החולה מרגיש לא טוב ולכן צריך לטפל בו קודם. נסיון להסביר לאותן משפחות שכוולללללם במיון לא מרגישים טוב (בגלל זה הם שם...) לא בדיוק מצליח להעביר את הנקודה - כולם בטוחים שהמקרה שלהם הכי דחוף. או אותם חולים שנאלצו להמתין שעה (מרגע הקבלה במיון!) עד שבדיקת הדם שלהם חזרה ויכולנו לשחרר אותם. כשניסיתי להסביר כי בקופת חולים (בה הם היו אמורים להיות מטופלים ולא במיון!) כל התהליך היה לוקח יותר מיומיים קיבלתי את התשובה המקוממת "אבל בגלל זה באנו למיון ולא לקופת חולים"... וכל זה בטרם הזכרתי את החבר היקר שהשתלט על מערכת הכריזה (קריזה) במיון והתחיל לכרוז הוראות שונות לאחות מסויימת שעצבנה אותו... אני מסכים עם חלק מהמגיבים כי לעתים יחס צוות המיון עשוי להיות מזלזל כלפי חלק מהחולים. SURPRISE - רופאים ואחיות הם בני אדם. כמו שרוב הרופאים והאחיות שאני מכיר נותנים יחס מעולה לחולים אני בטוח שיש גם כאלה קצת פחות נחמדים - ועדיין לא יעלה על דעתכם לתקוף את פקידת הדואר הלא חביבה רק מפני שאין לה כרגע ז***ן עבורכם! לכל רופא/אחות יש ממונה שאפשר לפנות אליו ולהתלונן אם היחס אותו קיבלתם אינו מספק לדעתכם. להכות אותו בשל כך (בין אם אתם צודקים וביןן אם לאו) הינה עבירה חמורה שיש להוקיע אותה! אפרת - מקווה שאת מרגישה טוב יותר ושהמקרה הנ"ל הינו הפעם האחרונה שנשמע על אלימות כלפי צוות רפואי או בכלל.

 

[החתול שמיל של הצאט]

לאפרת במיוחד ולעמית תוספת

ראשית אפתח ואומר 2 דברים שלאוו דווקא בסדר חשיבותם: 1. אין מקרה בעולם !!!! שיצדיק אלימות כלפי צוות מטפל --- לא מילולית ולא פיזית. 2. אין מקרה בעולם שיצדיק אדישות וחוסר איכפתיות או יחס קר של צוות מטפל כלפי מטופל ו/או משפחתו. מי שמרגיש שיש לו הצדקה כי החולים מעצבנים/באים למיון במקום לקופ"ח/מצפים לשרות מהיר ויעיל/מפריעים לו לישון/השלם את החסר/מחק את המיותר/כל התשובות נכונות ..... שיתכבד ויחפש מקצוע אחר. חד חלק ותמציתי. לגופו של סיפור, לצערי אפרת ואני מכיר אותך טוב ולכן אין לי ספק שהמטופל קיבל יחס מעולה, הנהלות בתי"ח בעלות נטיה לפחד מפרסום שלילי/תביעה משפטית וכו' ולכן הצוות אשם, בנוסף, הציבור לצערי בשל חלק מאיתנו נותני שרות רפואי בעלי אדיבות ויחס לקויים מכליל שלא בצדק ולכן גם הייתה אותה שיחה ששמעת מהשוטרים. אני בשני מקרים שבהם הותקפתי באיום מילולי על גבול פיזי - עצרתי טיפול שלא מסכן חיים) חייגתי למשטרה ולא המשכתי טיפול עד לבוא השוטר. במקרה שני בו הותקפתי פיזית, החזרתי מיידית על מנת למנוע פגיעה בי ריתקתי את התוקף (בן משפחה של מטופל) למקומו והסברתי לו באדיבות ובשקט מופתי שבמידה והוא לא נרגע במיידית היד שלו תישבר ולאחר מכן אקבע לו אותה כמקובל ואפנה למיון, בנוסף הצגתי עצמי בשמי ודרגתי והצעתי לו להתלונן (לזוועת הנהג - חבל שלא יכולתי לצלם את פרצופו באותו רגע ולהקליט את הקללות והאיומים בוודעת משמעת והשעיה שחטפתי). למותר לציין שהרגיעה הייתה במיידית ואני מודע לכל הסיכון הרב מאוד שנטלתי על עצמי אך כפי שלמדתי ממדריכי, אני נותן שרות ולא משרת, של אף לא אחד. כל חברה נותנת שרות במגזר תחרותי יודעת להתנהג מאוד באדיבות ומאוד יפה למרות העומס הניכר ואף עוברת קורס בהתמודדות עם לקוח תוקפני/תובעני/דורשני וכו' וחבל לצערי שלא מלמדים במד"א, בי"ס לרפואה ובי"ס לסיעוד את הסדנאות המצויינות האלה. הדבר היה עוזר לנו כאנשי צוות לזהות את הבעיה מראש (מאוד פשוט ויש סימנים מאוד מאפיינים) ולנטרלה לפני שתהפוך למדורה רותחת. אותי כמטופל או בן משפחתו לא מעניין בכלל (וגם לא צריך לעניין) מה מצב רוחו של הרופא, כמה משמרות לילה דחפו שלא בצדק לאחות ולמה בעלה של עובדת המעבדה לא היה נחמד אליה. אני כמטופל/בן משפחה מעוניין בשרות ממוקד רק בי ובבן משפחתי, ביחס נאות ומכבד ולא מזלזל/שופט (עמית-כל אחד אחר חוץ ממני??? שימות מבחינתי, לי כואב, אני סובל ולכן אני ורק אני הכי דחוף ואתה הרופא חייב לדעת את זה ולהתייחס לזה, ובשינוי כובע - מסר מילים מרגיעות והסבר בן 20 שניות ממוקד לרוב מאוד מרגיע ועוזר*. לכן יקירי/תי לא לתת לאף אחד בשום פנים ואופן לשפוט ו/או להעליב ובוודאי לא לתקוף יש היום גם בהסתדרות הרופאים וגם באיגודי האחיות וגם בועדי עובדים אנשים הממונים על טיפול באלימות (לאוו דווקא פיזית) כלפי צוות רפואי וקווי חירום המאויישים 24 שעות לנושא זה. ומאידך, גם ביום הכי חרא שלנו, לחייך (למרות שהלב שחור), להיות אדיבים (למרות שהאיש גס, מגעיל, מסריח ומה שרק תרצו) והכי חשוב להפגין יחס של אמפטיה, התחשבות ומידי פעם גם להסביר מה קורה. במקרה בו חיכיתי שעתיים לתשובת בדיקה שאמורה לחזור תוך 10 דקות במיון (ABG בשבילך עמית) הייתה אחות מדהימה שאחרי חצי שעה נגשה אלי ואמרה דיברתי עם המעבדה, יש תקלה במכשיר ואעדכן אותך בהמשך. המשפט הזה שנאמר ללא פניה שלי, מתוך הבנתה שאני מחכה לתשובה ונמצא קצת בלחץ, פעל כמטה קסם להוריד את מפלס הכעס שלי כי ראיתי שיש מי שמתייחס ודואג גם בלי שעומדים לו על הראש. שעה וחצי לאחר מכן כשעדיין לא היגיעה התשובה היא אמרה לי שהיא פונה להנהלת המעבדות (שמעתי אותה משוחחת עם אחות כללית או משהוא דומה ותוך 5 ד' הייתה תשובה). למרות שחיכיתי מעל שעתיים, במקום 10 דקות גג,הרי זו בדיקה שנמשכת שניות בלבד, יצאתי מרוצה ולא כועס כי ראיתי שיש מי שדואג ומטפל בי ולמרות הפיצוץ שהיה במיון זכר שאני אדם כמו כל אחד אחר ודאג להזכיר לי שיודעים שאני נמצא גם אם לא צמודים אלי. מיאווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו........................

 

[amitp]

כמה הערות

לא אני לא חושב שיש לנו (או לי) הצדקה לזלזל בחולה או לחרוג במשהו מהסטנדרטים המקובלים כיוון שהחולים מעצבנים/באים למיון במקום לקופ"ח/מצפים לשרות מהיר ויעיל/מפריעים לו לישון/השלם את החסר/מחק את המיותר/כל התשובות נכונות. הכוונה שלי היתה להציג את הצד השני של המטבע וחלק מהנורמות שהתרשו בציבור בארץ ולדעתי הן פסולות. יקום האדם העוסק במקצוע שירותי _כלשהו_ שלא התעצבן פעם או פעמיים על הלקוחות. נכון, אנחנו עוסקים בתחום מיוחד המצריך יחס מיוחד אך בין כך לבין העובדה שנדמה לי שאתה מצפה ממני לפצוח בצווחות גיל בכל פעם שעחמ"ש נכנס למיון המרחק הוא רב. "עמית-כל אחד אחר חוץ ממני??? שימות מבחינתי, לי כואב, אני סובל ולכן אני ורק אני הכי דחוף ואתה הרופא חייב לדעת את זה ולהתייחס לזה, ובשינוי כובע - מסר מילים מרגיעות והסבר בן 20 שניות ממוקד לרוב מאוד מרגיע ועוזר" - לא ברור לי לגמרי למה התכוונת. אציין רק שהתפיסה המקובלת היום בציבור של "אני ואפסי עוד" אינה מקובלת עלי. כמובן שאני מבין שלחולה כרגע לא טוב וזהו הדבר היחיד שמטריד אותו באותו הרגע (אני בכל זאת בוגר ב"ש, כמו שאתה יודע

) אלא שאני מצפה מאדם בוגר לדעת לשים דברים בפרופורציות. לצערי, במקרים רבים חולים הסובלים מבעיות מינוריות לחלוטין (גם בעיניהם, לעולם איני מזלזל בחולה סובל גם אם לדעתי הוא אינו סובל ממחלה רצינית) בטוחים כי עליהם להיות בעדיפות עליונה של צוות המיון רק כי הם משלמים מיסים/שירתו בצה"ל/חברים של סגן מנהל המחלקה/מחק את המיותר. חולים כאלה הם החולים הצועקים על צוות המיון כיוון שהם ממתינים חצי שעה שלמה לבואו של הכירורג העסוק כרגע בחדר הלם, לדוגמא, והאמן לי כי אנו מסבירים ומשתדלים לתת יחס אישי ככל האפשר במסגרת האילוצים המערכתיים במערכת הבריאות בישראל בשנת 2007. " כל חברה נותנת שרות במגזר תחרותי יודעת להתנהג מאוד באדיבות ומאוד יפה למרות העומס הניכר ואף עוברת קורס בהתמודדות עם לקוח תוקפני/תובעני/דורשני וכו' וחבל לצערי שלא מלמדים במד"א, בי"ס לרפואה ובי"ס לסיעוד את הסדנאות המצויינות האלה" - הסדנאות הללו נלמדות לפחות בחלק מבתי הספר לרפואה בארץ, ועדיין הבעיה היא לעתים חומר הגלם שהוא בעל יחסי אנוש בעייתיים ולעתים העומס המטורף במערכת שלמרות שכביכול לא אמור לעניין את החולה יש לו השפעה אם תרצה או לא. "מקרה בו חיכיתי שעתיים לתשובת בדיקה שאמורה לחזור תוך 10 דקות במיון (ABG בשבילך עמית) הייתה אחות מדהימה שאחרי חצי שעה נגשה אלי ואמרה דיברתי עם המעבדה, יש תקלה במכשיר ואעדכן אותך בהמשך" - הלוואי ויכולתי להעניק לכל חולה יחס כזה. זאת היתה הסיבה שבגללה הלכתי ללמוד רפואה. קל יחסית לעשות את זה כשהמיון ריק. כשהמיון מלא ושני רופאים ניצבים אל מול 30 חולים (חלקם מתחלפים לעתים קרובות) אני לפעמים מעניק לעצמי צל"ש על כך שלא שלחתי את מר כהן לגניקולוג ואת גב' אלמוג עם כאבי הגב לרופא עור. ועדיין לא קרה מעולם שחולה פנה אלי בקשר לבדיקה שערכנו לו ולא נענה בשיא האדיבות בלוויית הסברברור מה מצבו כרגע. יותר מזה - כשאני לוקח בדיקות מחולים, לדוגמא, אני משתדל מראש לספר להם כמה זמן יקח לתשובות להגיע ומבקש מהם לבוא ולהציק לי אם לא חזרתי אליהם עד אז. עם דבר אחד אני חייב להסכים - תקשורת, תקשורת ועוד הפעם תקשורת היא המפתח. חיוך, יחס, מילה טובה והסבר ייצרו חולה מרוצה. זלזול, התנשאות ויחס שלא בגובה העיניים הם פתח לעוינות כלפי הצוות ומעבר לכך גורמים לתחושה קשה לחולה, דבר שכולנו מעוניינים להמנע ממנו.

 

[Rockamora]

אני קצת מופתע שככה הגיבו השוטרים.

ביום שישי האחרון עשיתי משמרת בוקר במד"א ובאחת הנסיעות כשהגענו למיון ראינו ניידת משטרה, מחזיקה בשיכור שפגשנו נסיעה קודמת במיון, קשרו לו את הידיים עם ח"ע גומי מאחורי הגב, לא נתנו לו לזוז או לנשום, במיון הסבירו לנו שהוא שיכור ושהוא רץ והשתולל בכביש [ככל הנראה נטיות אובדניות או משהו כזה] וכשיצאנו מהמיון, בכניסה לבית החולים, השוטרים פשוט הפילו אותו על הריצפה או שהוא נפל על הרצפה והשוטרים פשוט לקחו צינור והתחילו להשפריץ עליו והתייחסו אליו כמו אל בהמה בצורה מזעזעת

אנחנו היינו קצת בשוק, יותר מזה- זה קרה ממש לעיני מצלמות האבטחה ולעיניי המאבטחים ולא עשו כלום. עכשיו, אני מעדיף להשאר אובייקטיבי, כי אני לא באמת יודע מה קרה שם, כי ראינו רק כמה שניות בכל פעם אבל לפי מה שהראינו, זו הייתה התנהגות מאוד לא אנושית מצד השוטרים

וגם מצד מד"א זה בעיה, כי גם אנחנו לא יכולים לרסן, אפילו לא לצורכי הגנה!

 

[איילון 62]

ברור שהגנה עצמית מותרת

השיכורה הנזכרת לעיל הרביצה לי וניסתה לדחוף לעיניים שלי מפתחות למינהם, אז בשלב הראשון החזקתי לה את היד בחוזקה כדי שלא תעשה את זה, ובשלב הבא, כשהיא ממש השתוללה קשרתי לה את הידיים עם משולש, וזה הרגיע אותה לחלוטין.

 

[d o u g]

לצעוק זה לא מספיק...

יש נהגי אוטובוס עם אופי לא משהו ויש רופאים עם אופי דומה.מצד שני יש נהגי אוטובוס מלאכים וכך גם רופאים. מה אני רוצה מנהגי אוטובוס בכלל ?! פגשתי הרבה כאלה ופגשתי המון כאלה. אבל זה לא מה שרציתי להגיד... אני בטוח, אפרת, שעשית כל מה שביכולתך לעזור לאותו מסכן ואני בטוח שהשוטר ההוא חיכה פעם במיון כשנפלה לו הסופגניה על הרגל ולכן כל אנשי סגל הרפואה במיון הם מושחטים שלא רוצים לעבוד. מה שמציק לי מכל הסיפור הוא שלא עשית כלום בנדון. אני יודע שהיו נסיבות מקלות (אחרי משמרת לי אין חשק לדבר עם אף אחד, שלא לדבר על להתעמת איתו). אבל אם זה כל-כך הציק לך, היית צריכה לגשת לשוטר ולבקש את פרטיו. למחרת כותבת מכתב של 3 שורות המתאר את מה שקרה ושולחת את זה למשטרת ישראל. במידה והוא היה מסרב לתת לך את הפרטים, רק זה היה מסבך אותו ולא ממש קשה למצוא אותו על פי ארוע ותיאור חיצוני. לא, הוא לא יפוטר מעבודתו וסביר להניח שלא יקראו לך לבירור והוא לא ישלם לך פיצויים בסך של שלוש משכורות חודשיות. אבל תארי לעצמך שזה כבר המכתב השלישי שהתקבל על אותו בחור ותארי לך שאשתו של הפקד הממונה עליו היא אחות. מספיק שמישהו יגיד לו משהו ויגרום לו לאי נעימות כדי שזה לא יקרה יותר. אני חייב לציין שכשנתקלתי ביחס לא אוהד מצד רופא במיון, שלחתי מכתב. אני לא יודע מה עלה בגורלו של אותו מכתב, אבל הרופא הזה יקבל אותי עם חולה במיון פנימי גם אם אני אגיע עם חולה ששבר את רגלו. בקיצור אם מישהו לא בסדר צריך לידע אותו בדרך כזו או אחרת שהוא לא בסדר וככה פעם (אולי) לכולנו יהיה יותר טוב. ובאותו הקשר... ניסתם פעם להתקשר למספרים שמודבקים על המכוניות שחותכות אתכם בכביש?! תנסו פעם ...

 

[אקונומיקה]

../images/Emo24.gif

אני מאמינה שמיצו פה את השרשור בכל הנוגע לעובדה שאין שום סיבה שמישהו יתקוף עובד בריאות וכמה אבסורדי המצב - על אחת כמה וכמה שמדובר שאישה מקסימה כמוך שהרי ברור שנתנה את המקסימום האפשרי לאותו חולה. אבל בכל זאת מגיע לך חיבוק או שניים

(וכן אני יודע שזה קצת באיחור בשרשור - מצד שני אני רק כמה שעות בארץ

)