דמעות
חוזרת הביתה, הגרון כואב מרוב דמעות שנחנקות בשקט, קוראות בקול חרישי לעזרה, ואני… כבולת ידיים לא יכולה לפתוח להן דלת, והן שונאות אותי על כך. והדמעות מתחילות לשרוט את דפנות גרוני מגבירות את קולן שמתחיל לצרום: אורלי תעזרי לי… ואני… כבולת ידיים לא יכולה לפתוח להן דלת, והן שונאות אותי על כך. והדמעות מטפסות לאט במעלה הגרון, סותמות לי את דרכי הנשימה, אני לא יכולה לנשום. מציצות במעלה הלוע מחפשות אותך, המושיע… מתחילות לצרוח חותכות את האוויר: אורלי תעזרי לי… ואני כבולת הידיים לא יכולה לפתוח להן דלת, הן שונאות אותי על כך. הן כבר שותקות. הצחקת אותי… השתקת אותן, הן גוססות. גססתן גורמת לי לחתוך את עצמי. ואני עם ידיים חופשיות פותחת להן את הדלת, הדמעות לא יכולות לצאת, הן רוצחות אותי על כך.
חוזרת הביתה, הגרון כואב מרוב דמעות שנחנקות בשקט, קוראות בקול חרישי לעזרה, ואני… כבולת ידיים לא יכולה לפתוח להן דלת, והן שונאות אותי על כך. והדמעות מתחילות לשרוט את דפנות גרוני מגבירות את קולן שמתחיל לצרום: אורלי תעזרי לי… ואני… כבולת ידיים לא יכולה לפתוח להן דלת, והן שונאות אותי על כך. והדמעות מטפסות לאט במעלה הגרון, סותמות לי את דרכי הנשימה, אני לא יכולה לנשום. מציצות במעלה הלוע מחפשות אותך, המושיע… מתחילות לצרוח חותכות את האוויר: אורלי תעזרי לי… ואני כבולת הידיים לא יכולה לפתוח להן דלת, הן שונאות אותי על כך. הן כבר שותקות. הצחקת אותי… השתקת אותן, הן גוססות. גססתן גורמת לי לחתוך את עצמי. ואני עם ידיים חופשיות פותחת להן את הדלת, הדמעות לא יכולות לצאת, הן רוצחות אותי על כך.