המשך תשובה קודמת
מרחק הוא "דבר בעל מידה" ומידת מרחק (כמו של צעד מקסימלי) נתפסת באופן ישיר וטבעי, ללא לימוד וללא הגדרות. גם שטח הוא "דבר בעל מידה" ומידת שטח נתפסת באופן ישיר וטבעי. כל אחד יודע (בלי ללמוד ובלי הגדרות) כי מידת השטח של פני שולחן, גדולה יותר ממידת השטח של פני מרצפת. מרחק ושטח הם דברים בעלי מידה, אבל מרחק הוא דבר אחר משטח. המושגים גדול-קטן, הרבה - מעט , שייכים למושג המידה, ומידה זה שם של ידיעה טבעית וראשונית הטבועה בנו, ובדרך כלל לא מודעים לה. פתיחה זו באה להעלות את "ידיעת המידה" מהתת-מודע אל המודע. ידיעת המידה קודמת לידיעת הצורה, וגם צורה זה שם של ידיעה בסיסית וראשונית הטבועה בנו. ידיעת המידה באה על פי התנסות ממשית כמו תפיסת עיפרון בידיים, וכך יודעים את מידת המרחק המופיעה בין קצותיו. גם נפח הוא דבר בעל מידה, וגם ידיעתו באה בדרך המעשה, ולא על פי הגדרות, הכפופות למלכודת המלים. אין צורך להחליף מלים במלים אחרות, וכך לא תבוא הידיעה. ידיעה ראשונית ובסיסית באה על פי מעשה, כמו מבט פשוט. זה הכלל של ידיעות בסיסיות - עשית -ידעת, נגעת-ידעת, ראית-ידעת, טעמת-ידעת, הפעלת שרירים, טיפסת מדרגות-וידעת. בדרך זו של מעשה יודעים דבר בעל מידה, ששמו המוסכם הוא אנרגיה. עלית 3 מדרגות התעייפת קצת, עלית 88 מדרגות התעייפת הרבה. קצת והרבה שייכים למושג המידה, והדבר הזה הוא בעל מידה. בפעולת שריר מעייפת ניתן למתוח קשת, ולהעיף חץ למרחקים, הביאור לתהליך זה ידוע ומקובל, והוא טומן בחובו את רעיון השימור. מידה של אנרגיית שרירים, נהפכה למידה של אנרגייה מכנית בקשת המתכופפת, וזו נהפכה לאנרגיה קינטית של החץ. גם זמן הוא דבר בעל מידה, ויש לתופסו באותה שיטה. הזמן עצמו לא נתפס בחושים, אבל מידתו כן. כל מידה ניתנת למדידה, על פי קביעה שרירותית של מידה מוסכמת של אותו דבר. סרגל פשוט הוא מד-מרחק, שעון פשוט הוא מד-זמן, וקפיץ פשוט הוא מד אנרגיה. יש להדגיש כי אין מד-חומר, מכיוון שאין לנו יכול הבחנה במידה של חומר. החומר עצמו נתפס בחושים, אבל מידתו לא נתפסת בחושים. רעיון בנייתו של מד-אנרגיה, כולל קביעת מידה מוסכמת, מופיע במאמר המצורף. יש להדגיש כי מדובר בדעה אישית, שלא מקובלת בקהילה המדעית. א.עצבר