יאיר בן עמי
New member
סיפור שהיה כך היה
השנה 2001 חודש יולי האירוע המרכזי במערכת הכוכבים שלנו - הטור דה פראנס דבוקה של רוכבי אופניים יוצאת מעיר בשם "אקס לה ביין" לכיוון שרשרת הרים גדולים ומאימים הנקראים "האלפים" מבין כל ההרים, באותה שרשרת דלת חמצן, ההר המוכר ביותר הוא "אלפ' דואז". אותם ברנשים צנומים הרכובים על דו גלגלים ובעזרת רגליהם השריריות מניעים אותם לפנים ינסו להגיע אל פסגת ההר לפני מתחריהם. מבין כל לובשי הבגדים המצחיקים שניים מושכים את מירב תשומת הלב. היריבות בין השניים החלה שנים רבות קודם לכן במלחמה אשר אבותיהם השתתפו בה (אולי סביהם). האבא של הגודגיא לא מוכר ואת האבא של הבאדגיא אף אחד לא שואל על אותה תקופה. הבאדגיא לובש בגאווה את החולצה הנושאת את צבעי דגל מדינתו כעדות להיותו הטוב ביותר בין בני עמו והשני עטוף במדים כחולים של החברה הלאומית של ארצו האמונה על העברה, פרמיטיבית, של צרורות שונים במדינתו ומסביב לעולם. לאחר שבוע וחצי של מרוץ מתיש ותועבני במזג אוויר משתנה וחסר התחשבות מגיעים הרוכבים אל תחילתו של השלב המכריע. במושגי הארציים, המעריצים את הדמויות, זהו השלב שיפריד את הגברים מהילדים. המפקד הכל יכול המתגורר במדיהנ כל ימות השנה , החליט כי ביום הזה הוא יעניק פרס מיוחד לרוכב הטוב ביותר. אותו רוכב שיגיע אל פסגת ההר ראשון. אותו רוכב יזכה ללבוש ג'קט צהוב ומיוחד אשר יעיד על היותו הטוב מכולם. קו הסיום של אותו היום נקבע אל פסגתו של ההר המאיים. מאות אלפי ארציים גדשו את ההר שהם מנופפים דגלים וקרטונים בצורות שונות אשר חולקו להם בטרם עת ע"י קרקס מונע של מתי מעט אשר שילמו כסף רב להיות חלק מאותו קרקס נע ונד. 21 פיתולי כביש לאורך 13.1 ק"מ מובילים אל הפסגה. רק רוכב אחד נותר עם השניים שהם מגיעים למרכז העלייה המפותלת המובילה אל קו הסיום. לפתע הגודגיא התרומם מעל לפלטפורמה המרופדת שמתחת למקום ממנו הוא משחחר את אותם נטולי אנרגיה שהצטברו מדי יממה בגופו הצנום. בעזרת כיסוי העיניים המיוחד המכסה את עיניו לכל אורך המרוץ הוא מביט אל עבר המכשיר מכסה את עיניי הבאדגיא. המבט הייה קשה, חסר רחמים ויש האומרים כי רק בזכות קשיחותו שרד הבאד גיא את המבט. למזלו של הבאדגיא המכשיר, על עיניו, מנע פגיעה בלתי הפיכה בעיניו. אך מכת המבט הייתה קטלנית מספיק כדי לנתק את השדה המגנטי שהיה בניהם עד לאותו רגע. הפגיעה בנפש הייתה קשה. בסופו של יום התברר כי 19 השניות הפכו ל 154 שניות. במושגי האנושים הייתה זו השפלה ממנה לא התאושש הבאדגיא עד היום. יש הטוענים כי אותו מבט העניק לגודגיא את כל כוחותיו של הבאדגיא ומאז הוא הצליח לנצח אותו מדי שנה באותו מרוץ אכזר. יש האומרים כי שנה לאחר מכן לא הגיע הבאדגיא לתחרות משום שלא התאושש. ויש אומרים שכותב שורות אלו שונא את הגודגיא. לילה טוב.
השנה 2001 חודש יולי האירוע המרכזי במערכת הכוכבים שלנו - הטור דה פראנס דבוקה של רוכבי אופניים יוצאת מעיר בשם "אקס לה ביין" לכיוון שרשרת הרים גדולים ומאימים הנקראים "האלפים" מבין כל ההרים, באותה שרשרת דלת חמצן, ההר המוכר ביותר הוא "אלפ' דואז". אותם ברנשים צנומים הרכובים על דו גלגלים ובעזרת רגליהם השריריות מניעים אותם לפנים ינסו להגיע אל פסגת ההר לפני מתחריהם. מבין כל לובשי הבגדים המצחיקים שניים מושכים את מירב תשומת הלב. היריבות בין השניים החלה שנים רבות קודם לכן במלחמה אשר אבותיהם השתתפו בה (אולי סביהם). האבא של הגודגיא לא מוכר ואת האבא של הבאדגיא אף אחד לא שואל על אותה תקופה. הבאדגיא לובש בגאווה את החולצה הנושאת את צבעי דגל מדינתו כעדות להיותו הטוב ביותר בין בני עמו והשני עטוף במדים כחולים של החברה הלאומית של ארצו האמונה על העברה, פרמיטיבית, של צרורות שונים במדינתו ומסביב לעולם. לאחר שבוע וחצי של מרוץ מתיש ותועבני במזג אוויר משתנה וחסר התחשבות מגיעים הרוכבים אל תחילתו של השלב המכריע. במושגי הארציים, המעריצים את הדמויות, זהו השלב שיפריד את הגברים מהילדים. המפקד הכל יכול המתגורר במדיהנ כל ימות השנה , החליט כי ביום הזה הוא יעניק פרס מיוחד לרוכב הטוב ביותר. אותו רוכב שיגיע אל פסגת ההר ראשון. אותו רוכב יזכה ללבוש ג'קט צהוב ומיוחד אשר יעיד על היותו הטוב מכולם. קו הסיום של אותו היום נקבע אל פסגתו של ההר המאיים. מאות אלפי ארציים גדשו את ההר שהם מנופפים דגלים וקרטונים בצורות שונות אשר חולקו להם בטרם עת ע"י קרקס מונע של מתי מעט אשר שילמו כסף רב להיות חלק מאותו קרקס נע ונד. 21 פיתולי כביש לאורך 13.1 ק"מ מובילים אל הפסגה. רק רוכב אחד נותר עם השניים שהם מגיעים למרכז העלייה המפותלת המובילה אל קו הסיום. לפתע הגודגיא התרומם מעל לפלטפורמה המרופדת שמתחת למקום ממנו הוא משחחר את אותם נטולי אנרגיה שהצטברו מדי יממה בגופו הצנום. בעזרת כיסוי העיניים המיוחד המכסה את עיניו לכל אורך המרוץ הוא מביט אל עבר המכשיר מכסה את עיניי הבאדגיא. המבט הייה קשה, חסר רחמים ויש האומרים כי רק בזכות קשיחותו שרד הבאד גיא את המבט. למזלו של הבאדגיא המכשיר, על עיניו, מנע פגיעה בלתי הפיכה בעיניו. אך מכת המבט הייתה קטלנית מספיק כדי לנתק את השדה המגנטי שהיה בניהם עד לאותו רגע. הפגיעה בנפש הייתה קשה. בסופו של יום התברר כי 19 השניות הפכו ל 154 שניות. במושגי האנושים הייתה זו השפלה ממנה לא התאושש הבאדגיא עד היום. יש הטוענים כי אותו מבט העניק לגודגיא את כל כוחותיו של הבאדגיא ומאז הוא הצליח לנצח אותו מדי שנה באותו מרוץ אכזר. יש האומרים כי שנה לאחר מכן לא הגיע הבאדגיא לתחרות משום שלא התאושש. ויש אומרים שכותב שורות אלו שונא את הגודגיא. לילה טוב.
