מירב יקרה, מצטערת לקרוא
קראתי פוסטים שלך בעבר וכל-כך חבל שאת מרגישה כך. את בחורה מקסימה, ועובדה שהמטופלים מאד אהבו אותך.
אולי לצפות פחות לעזרה מבחוץ? לצערנו, אנחנו לא חיים במדינת סעד, ושירותי טיפול טובים הם יקרים מאד.
את יכולה, אפילו קצת, להתחבר לחלקים החזקים שלך, אלו שעוררו את אהבת המטופלים אליך? (ואני בטוחה שהם לא היו היחידים).
האם העובדה שנולדת למשפחה לא משהו (מזדהה איתך...) מצדיקה, חלילה, לעזוב את העולם?
