דר' מרול על הקשבה
ד"ר קרול מקול מקשיבה כבר 50 שנה / ענת קלו לברון -------------------------------------------------------------------------------- לפגישה עם קרול מקול הגעתי בהוויה לא מדהימה; כשהתקשרתי לבקש הנחיות כיצד להגיע לראיון עמה, ענתה לי אחת המאמנות השייכות לבית ספרה, ובערך אחרי שתי דקות שיחה הסבירה לי שאני לא יודעת להקשיב וכדאי מאוד שארשם לקורס הבא של ד"ר מקול, כאשר היא תגיע לארץ. ברגע הראשון הייתי קרובה מאוד להסתובב ולחזור, אבל משהו בי אמר שזו תהיה התנהגות ששייכת לאני הקודמת, אז שתקתי, בלבי אפילו קצת גידפתי, ובו ברגע גמלה בליבי ההחלטה, שאם יש דבר אחד שבטוח לא אעשה, הוא להירשם לקורס אליו ניסתה בת שיחי לרתום אותי, תוך הקטנה והטפת מוסר גלויה. לכן כל כך הופתעתי כשאת הדלת פתחה ד"ר מקול בעצמה, אישה שחומת עור, מאירה, קורנת, מלאת שמחת חיים ואהבה. מהרגע שפתחה את פיה ידעתי רק דבר אחד - אני את הסדנה של האישה הזו לא מפספסת, בטח לא בגלל אישה שאמרה שאני לא מקשיבה. ברגע שנפגשנו הרגשתי שנכנסתי לסרט הוליוודי, ובכל רגע צפויה אחת מנשות מקהלת הכנסייה, או לחלופין מהפרסומת ליופלה, להרים את ידיה לשמיים ולשיר הללויה במלוא גרונה. ד"ר קרול מקול עוסקת כבר חמישים שנה באימון. היא MCC ולפני עשרים שנה עבדה עם תומאס לאונרד, ממייסדי מקצוע האימון בעולם. לפני שנים הקימה את המכון לתקשורת והקשבה עולמית, והיא מאמינה שככל שיותר אנשים יקשיבו, העולם יהיה מקום טוב יותר. מה הדבר שהכי חשוב לזכור בנוגע להקשבה? במונחים שלי, מה שאנשים קוראים בדרך כלל 'הקשבה' היא בעצם שמיעה. בפועל הם מקשיבים למה שהם חושבים על מה שאתה אומר, או על מה שהם מתכוונים להגיד לך, או למה שהם עומדים לייעץ לך. בתהליך האימון אותו אני מלמדת, אני מבקשת שתהיה נוכח רק למה שבן שיחך אומר. יש חוק בפיזיקה שאומר שאין שני דברים שיכולים לקרות באותו מקום ובאותו זמן, אם אתה מקשיב לדובר, אתה לא יכול להקשיב לעצמך, ולהיפך - אם אתה מקשיב לעצמך אתה לא יכול להקשיב ללקוח. לכן אני מלמדת את המתאמנים שלי תשעה כלים שיאפשרו להם להקשיב רק לדובר מבלי להקשיב לעצמם. בנדיבותה הסכימה ד"ר מקול לשתף אותנו בכלים והרי הם כאן: תשאיר את זה קצר - יש לנו נטייה לספר לעצמנו סיפורים על גבי סיפורים. כשאנחנו מקצרים במספר המלים, יש לנו יותר זמן להקשיב; אנחנו לא ממלאים את החדר במלים ויש מקום להקשבה. הוקרה – בשיחת אימון, על המאמן להודות למתאמן על מה שהוא קיבל ממנו באותה השיחה. ברגע שאנו מודים למתאמנים, אנו מאפשרים להם לדעת שיש ערך למה שהם אמרו, ויותר מזה - איך אנחנו עומדים להשתמש בערך שהם נתנו לנו. למשל, אני רוצה להודות לך, ענת, על השאלות שלך, הן מאפשרות לי להיכנס פנימה ולחפש תשובות, להיכנס אל עצמי ולתת מעצמי את התשובות המעמיקות. עכשיו את יודעת מה עשית ועד כמה חשובה השיחה הזו גם עבורי. כמאמנת, אני אתן לך לדעת איך האימון שלך עזר לי. אנחנו לא יועצים - יש סינרגיה בינינו, אני לומדת ממך בזמן שאני מאמנת אותך. הקשבה מעצימה - בכל רגע יש לנו אפשרות לבחור באיזה דרך אנחנו עומדים להקשיב. באימון אני בוחרת להקשיב למתאמנים בדרך מעצימה. אני מחליפה את השיפוטיות ומקשיבה לך כיכולה; ברור לי שאת יכולה כל דבר שאת אומרת, ואם את חושבת שאת לא יכולה, אז אשאל אותך מה האפשרויות שיש לך. בנוסף לזה אני בוחרת באיזה מלים אני משתמשת, יש מלים שנמנעים מהן בתקשורת מעצימה. המילה 'למה', שולחת אותנו מיד לתירוצים שאנו רגילים לתרץ. ישירות – על המאמן להיות אותנטי בכל רגע ורגע, להתאמן על להיות כן (מלשון כנות) ולא להסתיר שום מחשבה מהמתאמן, לדבר את האמת. באותו רגע בו עברה המחשבה בראשך ודיברת אותה, אתה יכול לשאול את המתאמן עליה, ולהמשיך הלאה. זה ניקה את השיחה הפנימית ומאפשר להמשיך הלאה בשיחה מבלי להיתלות בשיחה הפנימית. מדיטציה היא חלק אחד מהניקיון הפנימי, לתקשר בקול רם זה החלק השני. הרבה פעמים, כשעוברת לנו מחשבה על המתאמן אנחנו חושבים 'אני לא יכול לומר את זה, מה הוא יחשוב'. ברגע שתקשרנו את המחשבה, יש לנו הזדמנות לשמוע את התגובה, להיות כנים. אינטואיציה - הקשבה טהורה מתרחשת באינטואיציה. כשמאמנים מכניסים את דברי המתאמנים לאינטלקטואל שלהם, נכנסת הפרשנות לפעולה. עלינו לסמוך על האינטואיציה שלנו. איך כלבים יודעים אם נוח להיות לידך? האנרגיה היא זו שמדברת, והיא מדברת גם אלינו. אינטואיציה היא לעולם לא מחשבה, היא רגש שמקבלים ממנו ידע. אי אפשר להוכיח אותו, פשוט מרגישים אותו. 99:1/M.S.U ( Making stuff up ) - הנטייה שלנו היא להמציא בראש סיפורים והנחות מוטעות מראש לגבי אחרים. בזמן שהם מדברים, אנחנו מקשיבים לסיפורים שאנו ממציאים, ולא לאמת. המצאת הסיפורים גורמת למתח, לתשישות ולסבל שלנו. תשעים ותשעה אחוז מהזמן שלנו זה מה שאנחנו עושים, התרגול של הכלי הזה הוא פשוט: כל מחשבה שיש לנו, לתקשר אותה כהמצאה שלנו; 'המצאתי שלא ענית לי לטלפון כי ניסית להתחמק ממני, האם זה נכון?' אם המתאמן אומר לי: 'לא זה לא נכון', אני סומכת עליו. ברגע שאנחנו מודעים לכך שאנו ממציאים, אנחנו כבר לא במצב של יודעים, אנחנו בודקים, ואז מפלס המתח יורד. דרמה – חלק מפעולת המאמן הוא הפסקת הדרמות האישיות, שלו ושל המתאמן. במהלך הקורס מלמדת מקול איך לצייר דיאגרמה של הדרמה, להבין איך אירוע קטן עובר מהחלק הראשון, לשני, לשלישי לרביעי, ומגיע למימדים של דרמה, ואיך ניתן לצאת ממעגל הדרמה על ידי נקיטת פעולה. היכולת להפסיק את הדרמה, מאפשרת למאמנים להקשיב בדרך שונה, כי אחרת אנחנו מקשיבים דרך הדרמה. להיות נשמע – על המאמן לבדוק עם המתאמן האם הוא (המאמן ) ברור. כלי זה מאפשר גם למאמן וגם למתאמן לחוות העברת מסר ברורה, המאמן צריך לדעת שדבריו הובנו בהתאם לכוונתו. לכן לאחר שאנחנו אומרים משהו עלינו לשאול האם הייתי ברור ? איך שמעת את מה שאמרתי? הכוונה היא לא לבדוק האם המתאמן הקשיב לנו, אלא האם אנחנו היינו ברורים בדברינו. זה מקום אחר להיות בתקשורת אני רוצה לדעת איך שמעת זה ואיך הבנת את מה שאמרתי. או במלים אחרות אני רוצה שדברי יהיו ברורים ולא יהיה מקום לפרשנות, סיפורים ודרמות. השלמה - אני כרגע שלם בנקודה הזאת זה לא אומר שבהכרח השלמתי את העבודה באותו עניין זה אומר שנכון לרגע זה אני שלם אולי אני אחזור לזה מחר אולי עוד יהיו לי שאלות כרגע הגעתי עד כמה שאני יכול. כאשר אני לא שלם נשארים לי רעשים ששואבים ממני אנרגיה ואז אי אפשר להמשיך בצורה נקייה. אם אני לא שלמה עם התשובה שלך ואני לא אומר את זה נשארת שיחה שמפריעה לנו. כל פעם צריך לשאול את המאומן האם הוא שלם עם השיחה. ההבנה שאנחנו שלמים בכל רגע עוצרת את המחשבות מלהטריד אותנו. כרגע אני שלם אני עוצר את המחשבה אני אדבר איתך על זה מחר, חשוב להיות שלם עם עצמך ועם הלקוח. לסיום מסכמת ד"ר מקול ואומרת, כי הקשבה יוצרת אמון ושותפות מסוג מיוחד, שכל בן אדם רוצה להיות נוכח אליו וחלק ממנו. כל אדם רוצה להיות מוערך ולהרגיש שמקבלים אותו בלי שיפוט ודעה קדומה. התחושה הזו יכולה להתקבל אצל מישהו רק בהקשבה, כי כמו שאמרנו אין שני דברים שיכולים להתרחש באותו מקום באותו זמן.
ד"ר קרול מקול מקשיבה כבר 50 שנה / ענת קלו לברון -------------------------------------------------------------------------------- לפגישה עם קרול מקול הגעתי בהוויה לא מדהימה; כשהתקשרתי לבקש הנחיות כיצד להגיע לראיון עמה, ענתה לי אחת המאמנות השייכות לבית ספרה, ובערך אחרי שתי דקות שיחה הסבירה לי שאני לא יודעת להקשיב וכדאי מאוד שארשם לקורס הבא של ד"ר מקול, כאשר היא תגיע לארץ. ברגע הראשון הייתי קרובה מאוד להסתובב ולחזור, אבל משהו בי אמר שזו תהיה התנהגות ששייכת לאני הקודמת, אז שתקתי, בלבי אפילו קצת גידפתי, ובו ברגע גמלה בליבי ההחלטה, שאם יש דבר אחד שבטוח לא אעשה, הוא להירשם לקורס אליו ניסתה בת שיחי לרתום אותי, תוך הקטנה והטפת מוסר גלויה. לכן כל כך הופתעתי כשאת הדלת פתחה ד"ר מקול בעצמה, אישה שחומת עור, מאירה, קורנת, מלאת שמחת חיים ואהבה. מהרגע שפתחה את פיה ידעתי רק דבר אחד - אני את הסדנה של האישה הזו לא מפספסת, בטח לא בגלל אישה שאמרה שאני לא מקשיבה. ברגע שנפגשנו הרגשתי שנכנסתי לסרט הוליוודי, ובכל רגע צפויה אחת מנשות מקהלת הכנסייה, או לחלופין מהפרסומת ליופלה, להרים את ידיה לשמיים ולשיר הללויה במלוא גרונה. ד"ר קרול מקול עוסקת כבר חמישים שנה באימון. היא MCC ולפני עשרים שנה עבדה עם תומאס לאונרד, ממייסדי מקצוע האימון בעולם. לפני שנים הקימה את המכון לתקשורת והקשבה עולמית, והיא מאמינה שככל שיותר אנשים יקשיבו, העולם יהיה מקום טוב יותר. מה הדבר שהכי חשוב לזכור בנוגע להקשבה? במונחים שלי, מה שאנשים קוראים בדרך כלל 'הקשבה' היא בעצם שמיעה. בפועל הם מקשיבים למה שהם חושבים על מה שאתה אומר, או על מה שהם מתכוונים להגיד לך, או למה שהם עומדים לייעץ לך. בתהליך האימון אותו אני מלמדת, אני מבקשת שתהיה נוכח רק למה שבן שיחך אומר. יש חוק בפיזיקה שאומר שאין שני דברים שיכולים לקרות באותו מקום ובאותו זמן, אם אתה מקשיב לדובר, אתה לא יכול להקשיב לעצמך, ולהיפך - אם אתה מקשיב לעצמך אתה לא יכול להקשיב ללקוח. לכן אני מלמדת את המתאמנים שלי תשעה כלים שיאפשרו להם להקשיב רק לדובר מבלי להקשיב לעצמם. בנדיבותה הסכימה ד"ר מקול לשתף אותנו בכלים והרי הם כאן: תשאיר את זה קצר - יש לנו נטייה לספר לעצמנו סיפורים על גבי סיפורים. כשאנחנו מקצרים במספר המלים, יש לנו יותר זמן להקשיב; אנחנו לא ממלאים את החדר במלים ויש מקום להקשבה. הוקרה – בשיחת אימון, על המאמן להודות למתאמן על מה שהוא קיבל ממנו באותה השיחה. ברגע שאנו מודים למתאמנים, אנו מאפשרים להם לדעת שיש ערך למה שהם אמרו, ויותר מזה - איך אנחנו עומדים להשתמש בערך שהם נתנו לנו. למשל, אני רוצה להודות לך, ענת, על השאלות שלך, הן מאפשרות לי להיכנס פנימה ולחפש תשובות, להיכנס אל עצמי ולתת מעצמי את התשובות המעמיקות. עכשיו את יודעת מה עשית ועד כמה חשובה השיחה הזו גם עבורי. כמאמנת, אני אתן לך לדעת איך האימון שלך עזר לי. אנחנו לא יועצים - יש סינרגיה בינינו, אני לומדת ממך בזמן שאני מאמנת אותך. הקשבה מעצימה - בכל רגע יש לנו אפשרות לבחור באיזה דרך אנחנו עומדים להקשיב. באימון אני בוחרת להקשיב למתאמנים בדרך מעצימה. אני מחליפה את השיפוטיות ומקשיבה לך כיכולה; ברור לי שאת יכולה כל דבר שאת אומרת, ואם את חושבת שאת לא יכולה, אז אשאל אותך מה האפשרויות שיש לך. בנוסף לזה אני בוחרת באיזה מלים אני משתמשת, יש מלים שנמנעים מהן בתקשורת מעצימה. המילה 'למה', שולחת אותנו מיד לתירוצים שאנו רגילים לתרץ. ישירות – על המאמן להיות אותנטי בכל רגע ורגע, להתאמן על להיות כן (מלשון כנות) ולא להסתיר שום מחשבה מהמתאמן, לדבר את האמת. באותו רגע בו עברה המחשבה בראשך ודיברת אותה, אתה יכול לשאול את המתאמן עליה, ולהמשיך הלאה. זה ניקה את השיחה הפנימית ומאפשר להמשיך הלאה בשיחה מבלי להיתלות בשיחה הפנימית. מדיטציה היא חלק אחד מהניקיון הפנימי, לתקשר בקול רם זה החלק השני. הרבה פעמים, כשעוברת לנו מחשבה על המתאמן אנחנו חושבים 'אני לא יכול לומר את זה, מה הוא יחשוב'. ברגע שתקשרנו את המחשבה, יש לנו הזדמנות לשמוע את התגובה, להיות כנים. אינטואיציה - הקשבה טהורה מתרחשת באינטואיציה. כשמאמנים מכניסים את דברי המתאמנים לאינטלקטואל שלהם, נכנסת הפרשנות לפעולה. עלינו לסמוך על האינטואיציה שלנו. איך כלבים יודעים אם נוח להיות לידך? האנרגיה היא זו שמדברת, והיא מדברת גם אלינו. אינטואיציה היא לעולם לא מחשבה, היא רגש שמקבלים ממנו ידע. אי אפשר להוכיח אותו, פשוט מרגישים אותו. 99:1/M.S.U ( Making stuff up ) - הנטייה שלנו היא להמציא בראש סיפורים והנחות מוטעות מראש לגבי אחרים. בזמן שהם מדברים, אנחנו מקשיבים לסיפורים שאנו ממציאים, ולא לאמת. המצאת הסיפורים גורמת למתח, לתשישות ולסבל שלנו. תשעים ותשעה אחוז מהזמן שלנו זה מה שאנחנו עושים, התרגול של הכלי הזה הוא פשוט: כל מחשבה שיש לנו, לתקשר אותה כהמצאה שלנו; 'המצאתי שלא ענית לי לטלפון כי ניסית להתחמק ממני, האם זה נכון?' אם המתאמן אומר לי: 'לא זה לא נכון', אני סומכת עליו. ברגע שאנחנו מודעים לכך שאנו ממציאים, אנחנו כבר לא במצב של יודעים, אנחנו בודקים, ואז מפלס המתח יורד. דרמה – חלק מפעולת המאמן הוא הפסקת הדרמות האישיות, שלו ושל המתאמן. במהלך הקורס מלמדת מקול איך לצייר דיאגרמה של הדרמה, להבין איך אירוע קטן עובר מהחלק הראשון, לשני, לשלישי לרביעי, ומגיע למימדים של דרמה, ואיך ניתן לצאת ממעגל הדרמה על ידי נקיטת פעולה. היכולת להפסיק את הדרמה, מאפשרת למאמנים להקשיב בדרך שונה, כי אחרת אנחנו מקשיבים דרך הדרמה. להיות נשמע – על המאמן לבדוק עם המתאמן האם הוא (המאמן ) ברור. כלי זה מאפשר גם למאמן וגם למתאמן לחוות העברת מסר ברורה, המאמן צריך לדעת שדבריו הובנו בהתאם לכוונתו. לכן לאחר שאנחנו אומרים משהו עלינו לשאול האם הייתי ברור ? איך שמעת את מה שאמרתי? הכוונה היא לא לבדוק האם המתאמן הקשיב לנו, אלא האם אנחנו היינו ברורים בדברינו. זה מקום אחר להיות בתקשורת אני רוצה לדעת איך שמעת זה ואיך הבנת את מה שאמרתי. או במלים אחרות אני רוצה שדברי יהיו ברורים ולא יהיה מקום לפרשנות, סיפורים ודרמות. השלמה - אני כרגע שלם בנקודה הזאת זה לא אומר שבהכרח השלמתי את העבודה באותו עניין זה אומר שנכון לרגע זה אני שלם אולי אני אחזור לזה מחר אולי עוד יהיו לי שאלות כרגע הגעתי עד כמה שאני יכול. כאשר אני לא שלם נשארים לי רעשים ששואבים ממני אנרגיה ואז אי אפשר להמשיך בצורה נקייה. אם אני לא שלמה עם התשובה שלך ואני לא אומר את זה נשארת שיחה שמפריעה לנו. כל פעם צריך לשאול את המאומן האם הוא שלם עם השיחה. ההבנה שאנחנו שלמים בכל רגע עוצרת את המחשבות מלהטריד אותנו. כרגע אני שלם אני עוצר את המחשבה אני אדבר איתך על זה מחר, חשוב להיות שלם עם עצמך ועם הלקוח. לסיום מסכמת ד"ר מקול ואומרת, כי הקשבה יוצרת אמון ושותפות מסוג מיוחד, שכל בן אדם רוצה להיות נוכח אליו וחלק ממנו. כל אדם רוצה להיות מוערך ולהרגיש שמקבלים אותו בלי שיפוט ודעה קדומה. התחושה הזו יכולה להתקבל אצל מישהו רק בהקשבה, כי כמו שאמרנו אין שני דברים שיכולים להתרחש באותו מקום באותו זמן.