דתיה חרדה ...

[א ל י א נ ה]

דתיה חרדה ...

אני לא בטוחה שהגעתי לפורום הנכון, אבל האמת היא שחיפשתי מקום שבו אוכל להתבטא ולא מצאתי, מה שיותר גורם לי חרדה... אך היות והוזמנתי לכאן בהזמנה אישית של מישהי מאוד חשובה, כדאי וראוי שאנצל במה זו. אני, מנהלת אורח חיים דתי, פעם זה היה בשלווה, היום אני כבר לא מוצאת את מקומי. אני מרגישה שהקבוצה שאליה השתייכתי עד כה, משנה כיוון והופכת קיצונית עד שכבר אין לי אוויר לנשימה. מסתבר שיש גם דתיים נואשים, מחפשים, תוהים, שואלים... אני מבקשת שתקראו משהו שכתבתי כאן ואשמח אם תגיבו, תייעצו, וכל מה שעולה על דעתכם.

 

[DaniZisserman]

במאבק בין האבסולוטי לרלטיבי...

האבסולוטי יהיה חייב לנצח.... לא פלא שמתרחבת תופעת ההתחרד"לות בציבו ה-"ציוני-דתי" - שכן זאת תופעה כלל עולמית. האסלאם הופך להיות קיצוני יותר מאשר אי-פעם בעבר. הנצרות הפונדמנטליסטית היא כיום התנועה הדתית החזקה ביותר בארה"ב. מצד שני - כמו שיש יותר "חוזרים בתשובה" - כך גם מתגברת תופעת ה-"חוזרים בשאלה". לבני-אדם קשה לחיות לאורך זמן במצב של פשרה בין המוחלט ליחסי - והדת הרי חייבת להיות (מעצם הגדרתה) מוחלטת. זה נכון במיוחד לדת התגלותית ומונוטאיסטית כמו היהדות. הרי איך ניתן "לבחור" בין מצוות למצוות, כאשר מקור כולן זהה ונתמך ע"י "גושפנקא" אלוהית? הניסוי הזה של יצירת יהדות ש-"תתעל" חלק מאותו אבסולוטיזם דתי לאבסולוטיזם "לאומי" יצר את תופעת המשיחיות הלאומית (האדמה כמושג כמיהה אלוהי/ארוטי/מיסטי) אבל לא ממש הצליח ליצור את הפשרה בין הציוויים ה-"אלוהיים" לבין הרוח של העולם המודרני. המצב קשה במיוחד שאנשים אינטליגנטיים ורוחניים, אשר היהדות "הונחתה" עליהם. הרי רוב האנשים מעולם לא בחרו את הדת שלהם - אלא פשוט גדלו לתוכה וספגו את האינדוקטרינציה שלה לאורך שנים - עד שהיא הפכה להיות עניין "מובן מאליו". אבל אותה "דתיות-לאומית" היא עניין די חדש - אשר לא היה קיים לפני הקמת המדינה. זהו מצב מלאכותי שכנראה לא יוכל לעמוד מול הלחצים של הדת האבסולוטית מחד, ושל העולם המודרני מנגד. אולי מספר מסויים של אנשים יצליחו ליצור מן פשרה בחייהם שתתבסס על ויתור מודע על חלק מהמצוות מול ויתור מודע על חלק מה-"חיים". אבל בשביל רוב האנשים - הלחצים הדו-כיווניים האלה בסוף ידחפו אותם יותר ויותר לעבר אחד מהצדדים. ברור לחלוטין שלצד הדתי, מעצם טבעו האבסולוטי והלחצים החברתיים שהוא מפעיל, יהיה יתרון מכריע ב-"בחירה" הזאת. כך שלדעתי, על הזמן הקיטוב רק ילך ויחמיר, ויהיו לא מעט אנשים שיצטרכו לבחור בין התחרדות לבין נטישת העולם הדתי - וזאת בעיקר מכיוון שיהיה להם מאוד קשה להמשיך לחות עם הלחצים החברתיים שיופעלו עליהם ועל ילדיהם. דני

 

[א ל י א נ ה]

נטישה, קבלה וזוגיות

כשאני קוראת את הדברים שאתה כותב, אני חושבת שהבעיה אף חמורה יותר: מה קורה כשהתהליך הזה קורה בין בני זוג? הבעיה היא לא רק חברתית, אלא גם ואולי קודם כל - אישית-זוגית. וזאת כאשר לאחד מבני הזוג זה מפריע מאוד והוא מעוניין בסטטוס-קוו הישן והצד השני דוקא שמח על ההתחרד"לות בטענה - מה רע בזה? להיפך!

 

[masorti]

בזוגיות כזו קורה מה שקורה...

בכל זוגיות בה צד אחד רוצה אורח חיים שונה מאשר הצד השני.... או שהם מוצאים פשרה שתאפשר להם לחיות יחד, או שהם נפרדים. זה לא ייחודי להקצנה בחברה הדתית-לאומית.

 

[DaniZisserman]

כמובן שזה מתחדד בקשרים זוגיים...

שם זה עוד יותר מסובך, שכן לרוב (בחברה הדתית) מעורבים ילדים כבר מגיל מאוד צעיר, וכך, למעשה, עוד לפני שאדם ממש התבגר וניתנה לו הזדמנות נאותה לבחור את דרכו (אפילו במסגרת האפשרויות המוגבלות של החברה לתוכה הוא נולד) הוא עלול להקלע למצב שבו החלטתו תשפיע לא רק עליו - אלא גם על ילדיו. לחץ להוליד ילדים בגיל צעיר זו טכניקה מצויינת למנוע כל מיני רעיונות "מרדניים" מלהתפשט. הרי כמעט תמיד הבחירה תהיה בשמירה על שלמות המפשחה - אפילו במחיר איבוד הזהות העצמית וכניסה לעולם דתי/חברתי שמנוגד מאוד למה שהיה בהתחלה. זו תופעה מאוד דומה למצבים בהם אחד מבני הזוד מצטרף לכת כזאת או אחרת. הלחצים הם לרוב מאוד חזקים, וברוב המקרים בן-הזוג השני בסוף גם מצטרף לכת מכניס גם את הילדים. אם זה לא קורה, לרוב כל העניין מסתיים בגירושים מגעילים והרבה נזק פסיכולוגי. כמו-כן, אם רוצים להפוך את ההורים לחרדים - הכי קל יהיה לעשות את זה דרך הילדים. ואז ההורה ניצב בפני הדילמה הקשה: האם לוותר על חייו "למען" הילדים - או להתרחק מהעולם הדתי בכלל - מעשה שנוא בחובו מחיר כבד למדי. דני

 

[תיאולוגיה]

אליאנה שלום,

ההשתייכות לקבוצה היא מה שנקרא באנגלית THE AGONY AND THE ECSTASY. הקבוצה מחזקת, תומכת, מעשירה ולפעמים חונקת. צריך לשקלל - לפעמים המאזן חיובי ושווה להילחם למענו, ולפעמים שלילי ואז הדרך הטובה ביותר היא כנראה לבחור מקום אחר, חברה אחרת, אקלים אחר להתפתחות ילדייך ומשפחתך. גם בחברות סגורות אחרות יכולים להתפתח מאזניי אימה דומים. חוויתי בקטן התפתחות סינדרום כזה בקבוץ. פעם. מזמן. בדרך כלל הרקע הוא מאבקי כוח שבהם הביריון המקומי מסווה את תאוות השילטון שלו בהנחתות, לעתים תחת מסווה אידיאולוגי. ואין דבר שהוא (או היא) אוהבים יותר מאשר גילויי ההכנעה של אלה שנאלצים לכוף את ראשם משום שכל היתר חשוב להם יותר. או משום שהם מעריצים עוצמה. או פוחדים ממנה. הרגע שבו מתרסקת עצמאות החשיבה של אדם אחר הוא רגע של כיבוש מרגש עבורם. התיאבון של ביריונים כאלה רק גדל, וכל כניעה רק מגבירה אותו. כך נולדה האינקוויזיציה, שבמקור היתה תנועת התחדשות וטוהר ובהמשך השתלטו עליה עריצים שאיש לא העז לצאת נגדם. כך נולד המקארתיזם - אף אחד לא התריס. דון חואן, בספרו של קרלוס קסטנדה סיפר על סוגים שונים של עריצים: קטנים, בינוניים וגדולים. כדי להתפתח הוא חיפש לעצמו עריץ גדול כדי לצאת נגדו, להתמודד ולצאת מנצח, וכך לנצח את הפחדים שלו עצמו. בכל רגע נתון, הבחירה בידייך: את יכולה לנסות להבריא את החברה שבה את נמצאת ולצאת נגד העריץ המקומי, או לבחור לעצמך זירת התמודדות אחרת, וכאלה לא חסרות.

 

[א ל י א נ ה]

ביריון/עריץ שונה מקבוצה שולטת

אני חוששת שבמקרה שתארתי לא מדובר ביחיד שולט, אלא בקבוצה שמשליטה סדר חדש והקבוצה הזו היא זרוע שיש לה גיבוי משלטון המדינה עצמו. כך שלהתנגד ולהלחם נראה חסר סיכוי. אכן - הפתרון עשוי להיות בחירת זירת התמודדות אחרת. אבל לא כל יום אדם קם ועובר דירה/חברה.

 

[תיאולוגיה]

מניסיוני תמיד יש מוקד

תמיד יש אדם אחד שנאחז בדיבוק של הפנאטיות, והוא זה שמקרין על היתר. אבל אני באמת לא מכירה את החוג הספציפי הזה מקרוב.

 

[masorti]

חומה גבוהה מעידה לעתים על מצור...

כאשר עיר חיה בשלום ובדו-קיום עם שכניה, שערי העיר פתוחים לרווחה ומתקיימת תנועה חופשית לעיר וממנה. סוחרים זרים נכנסים ויוצאים, אומנים מגיעים להופעות, אנשי העיר יוצאים לאירועים מחוץ לעיר,.. וכולם תורמים ומפרים זה את זה. לעומת זאת, כאשר מחוץ לעיר חונה צבא עוין המכריז שבכוונתו לכבוש אותה ולהשמיד את תושביה לפי חרב - מיד בונים פרנסיה חומות גבוהות סביבה ואוסרים על כניסה לעיר ויציאה ממנה. כל מי שנתפס מחוץ לעיר או נחשד במגע עם אדם מבחוץ או אפילו מתנהג כמנהג הזרים הצרים על העיר - מיד נעצר ונחקר בחשד לריגול או לבגידה או לפחות לאהדה לאויב. מסקנה: לא תמיד בניית חומות הפרדה והחמרת איסורים נובעת מתאוות כוח של מישהו. לפעמים זה נובע מתחושת מצור ומתוך פחד שכוח עוין יחסל את קהילתך ואת אורח חייך. ודי לחכימא ברמיזא.

 

[תיאולוגיה]

הפחד

מי שבטוח בעצמו ובדרכו אינו צריך לפחד מהשפעות חיצוניות. אדרבא. הן רק יעשירו את עולמו או ילמדו אותו במה לא לבחור, מתוך הבנה והיכרות. הדרך היחידה להתרחק מהשפעות שליליות היא פנימית, באמצעות בחירה מודעת. אין כיום אפשרות מעשית להתבדל וכל התבדלות כזו תהווה בסיכומו של דבר גול עצמי. כי העולם נמצא שם, והוא חודר פנימה דרך ספרים, דרך עיתונים, דרך טלוויזיה ורדיו, דרך מילה, דרך מבט. מי זה הכוח העויין הזה? אני? החילונות? העולם? העולם משתנה במהירות ויוסיף להשתנות במהירות והדרך היחידה להישרד בו היא לשמור על גמישות והבנה מעמיקה של תהליכים כדי להיות מסוגלים לבחור שוב ושוב (ושוב) את דרכנו בו. והוא פחות עוין מכפי שניתן לחשוב כשנמצאים במקלט עם שמיכה על הראש. פעם ג´וחא יצא לדרך על חמורו ופתאום פגש את מלאך המוות. הוא החוויר והתחנן על חייו, אבל מלאך המוות אמר לו שהוא לא בא עבורו אלא כדי לשלח מגיפת דבר בתושבי עירו של גו´חא. גו´חא התחנן והפציר ובסוף השיג ממלאך המוות הבטחה שיהרוג רק 10 מתושבי העיר. בערב הגיע לעיר וגילה שהמגיפה השתוללה והמיתה מאות אנשים. מרוב כעס דירבן את חמורו, ודהר אחרי מלאך המוות עד שהשיג אותו. "למה שיקרת לי?" צעק בכעס והטיח בו עלבונות על כך שהוא מלאך ועוד שקרן...! "תירגע," אמר לו מלאך המוות. "אני את החלק שלי בהסכם קיימתי. הרגתי רק עשרה אנשים. כל היתר מתו מפחד!"

 

[masorti]

ממש לא נכון...

לפי ההגיון שלך יהודי ספרד לא היו צריכים לפחד מהאינקביזיציה ולהאמין שאמונתם החזקה תתגבר על ההשפעות החיצוניות. הכוח העוין שמאיים על הקהילה הדתית מתחלק לשניים: א. החילוניזציה המואצת של המדינה מבחינת תרבות ואורח חיים. ב. המגמה המסתמנת של חקיקה אנטי-דתית ודחיקת הדתיים לשולי החברה. על הנייר ניתן אולי להתגבר בכוח האמונה על החילוניזציה התרבותית. אבל מעשית, היא מאיימת מאוד על הציבור הדתי. למשל: הדור הצעיר (בפרט ילדים) חשוף להשפעות החילוניות ועלול להתפקר. הרי אין ויכוח שפיתויי העולם החילוני קורצים למי שעוד לא גיבש את השקפת עולמו בצורה מוצקה. ההיבט השני הוא כמובן החילוניזציה בחקיקה. זה לא סוד ש"שינוי" עומדת להתחזק מאוד, ומדובר במפלגה שכל קיומה מושתת על שנאת הדת ונסיון לדיכוי הדת (ובפרט החרדים) באמצעות החוק. אזכיר ש"שינוי" כבר הגישה לכנסת הצעת חוק לאסור את השחיטה הכשרה. תזכרי גם שבשנים האחרונות יש טרנד של התנגדות ציבורית לברית מילה (מה שלא היה אף פעם), וזה לא בלתי אפשרי ששלטון אנטי-דתי ינסה לאסור על ברית המילה בטיעון של התעללות בקטין חסר ישע. ואל תשכחי שבשנים האחרונות התרבו מאוד הנישואים האזרחיים והלא-אורתודוכסיים, והמדינה כבר מקבלת אותם דה-פקטו (אישור מחו"ל) לצורך זכויות כלכליות. סביר להניח שתוך שנים ספורות יותרו נישואים אלו גם בארץ בצורה זו או אחרת. ואל תשכחי את השינוי החוקי שחל במעמד הקהילה ההומו-לסבית. עד 1988 היתה ההומוסקסואליות עבירה פלילית, ואילו לפני שבועות ספורים הושבע לכנסת הח"כ ההומוסקסואל המוצהר הראשון. וגם כל נושא הגיוס לצבא מלחיץ מאוד את החברה הדתית, במקרה הזה - החברה החרדית. הרי ברור לכל בר-דעת שקשה מאוד לקיים אורח חיים חרדי במסגרת צבאית (יחידות נפרדות הן פתרון חלקי לכמויות מתגייסים קטנות, אך לא לגיוס המוני). המשמעות היא שאחוז משמעותי מהצעירים החרדים יורידו את הכיפה תוך כדי השירות הצבאי. בדיוק (ואף ביתר חומרה) כפי שקורה בציבור הדתי לאומי. מנקודת מבט חרדית, הגיוס לצבא הינו תכסיס כדי לגרום לדור הצעיר שלהם להתפקר וכך לחסל בהדרגה את החברה החרדית. (את בטוחה שזו לא אכן מטרתם של הדורשים לגייס את החרדים, ולא כל המלל על חלוקת הנטל?) אז לאור המתקפה הכוללת הזו על אורח חייהם, את מתפלאת שהדתיים ובפרט החרדים מקימים סביבם חומות גבוהות ונעשים חשדניים עוד יותר כלפי העולם החילוני?

 

[תיאולוגיה]

ג´אנק פוד

מאחר ופורום זה אינו פוליטי, לא אתייחס לנושאי חקיקה וחקיקת נגד. עקרונות החקיקה הדמוקרטית מתירים לכל קבוצת לחץ להעביר חוקים על סמך רוב ולא תמיד על סמך צדק. מה שכן אתייחס אליו בהקשר לדבריך הוא שאני מתרשמת שהכפייה היא בהחלט הדדית. יהודי ספרד עמדו בפני סכנת מוות, מה שאינו המקרה כאן. כבר באנאלוגיה הראשונה שהשתמשת בה השתמשת במושגים כמו "אוייב" ו"מצור". ניתן היה להשתמש באנלוגיה פחות קיצונית, אבל ניחא. כבר שמת לב שאני מכבדת מאוד את דעתך, ובעיני אתה דווקא כן מבטא את הפתיחות והנכונות לשמוע ולהשמיע שהם חלק ממאפייניו של אדם מודרני ונאור. - מדוע למנוע זאת מאחרים? כיצד תתפתח התודעה של הדור הצעיר אם לא תתיר להם להיחשף לכל הדעות והגוונים ולהגיע למסקנות שלהם עצמם? מי אתה שתחליט למה מותר להם להיחשף ולמה אסור? הנה, אתה עצמך נחשפת ורק התחזקת... ובוא רגע נניח שחלק מן הציבור הזה ייחשף ויחליט לעשות בחירות אחרות משלך - מה בכך? האין זה חלק מזכות הבחירה החופשית של כל אדם? אמרתי שהסגירות היא גול עצמי: עשו לאחרונה ניסוי והשאירו ילדים ליד שולחן ועליו אוכל מזיק בחדר לכאורה מבודד. המראיין ביקש סליחה לרגע ויצא מהחדר. הילדים שהוריהם מנעו מהם אוכל ג´אנק טרפו אותו בבולמוס. הילדים שהוריהם איפשרו להם לאכול ג´אנק פוד לפני כן לא התעניינו באוכל זה כלל.

 

[masorti]

פתיחות מול פחד...

קודם כל, אזכיר לך שהדיון אינו ממה אני חושש, אלא ממה החברה הדתית ובפרט החרדית חוששת. מנקודת מבטם מדובר במצור המיועד לכלותם בהדרגה, והם חוששים מזה מאוד. ובלי להתייחס שוב לפרטי החקיקה האנטי-דתית, הנקודה היא שהחקיקה הזו נתפסת בעיניהם כהידוק המצור. ההצעה שלך "למה לא לתת לדור הצעיר להיחשף לכל הדיעות והגוונים ולהגיע למסקנות שלהם בעצמם?" היא היתממות. אין שום הורה בעולם שמתייחס בצורה סימטרית להשקפת עולמו ולהשקפה המנוגדת לה , וכל הורה רוצה שילדיו ילכו בדרכו. זו גרכו של עולם. אני משוכנע שהרבה מאוד חילונים נאורים (שתומכים על הנייר בהצעה שלך להיחשפות לדיעות שונות) יילחמו כאריות נגד חשיפה של ילדיהם להחזרה בתשובה בנוסח החרדי או לאינדוקטרינציה גזענית. מה יש? הבה נעביר לכל תלמיד 4 שעות בשבוע הרצאות של הרב אמנון יצחק ושליחיו, ועוד שעתיים בשבוע של הרצאות מפי איתמר בן גביר או מרזל. ככה ייחשפו הילדים שלהם לכל הדיעות ויוכלו להחליט אח"כ בעצמם האם להצטרף לש"ס, לכ"ך או למפלגת העבודה. בעצם כל הורה מסכים שילדי האחרים ייחשפו לדיעה שלו אך לא להיפך. אז מה לך כי תליני על החרדים? מנקודת מבטם תפישת העולם שלך היא פסולה מעיקרה והם אינם מעוניינים שילדיהם ייחשפו לה. (מה גם שהחילוניות היא בהגדרה אורח חיים מפתה, והחרדים חוששים שב"תנאי שוק חופשי" רבים מהנערים לא יעמדו בפיתוי.) אגב, למה שלא נפעיל את עקרון הבחירה החופשית גם על סמים וניתן לכל ילד להתנסות ב"היי" של הסמים הקשים? כי סמים מזיקים לאדם? מנקודת מבט דתית, הכפירה מזיקה לאדם לא פחות. נ.ב. רק לתקן אותך... אני לא דתי ש"נחשף", אלא מרקע מסורתי ובוגר החינוך החילוני.

 

[תיאולוגיה]

דיברנו על לאפשר היחשפות

לא דיברנו על שיעורי דת או לחילופין על שיעורי חילון. ההורים אכן בוחרים איך לחשוף את ילדיהם ובבית הספר שבו ילדיהם לומדים, יהיו שיעורים כאלה או שיעורים אחרים. (לו הדברים היו לפי טעמי - כל שלל האפשרויות היה מוצע בבית הספר. אבל לא תמיד הדברים עובדים לפי טעמי. כמובן שגם יחסרו המורים המתאימים והתקנים.) כפי שנער בבית ספר חילוני יכול להיחשף לחרדיות, כך גם להפך. הפיתוי קיים משני הכיוונים, ובסיכומו של דבר החשיפה מתרחשת ובחירות נעשות. מה שאמרתי הוא שאווירת המצור היא גול עצמי, ומכתבה של אליאנה רק מדגיש את הנקודה. ומי שלא מסוגל להתמודד בשוק החופשי, בל ילין על תחושת מצור.

 

[masorti]

לא הבנתי את הלוגיקה שלך בסוף...

"ומי שלא מסוגל להתמודד בשוק החופשי, בל ילין על תחושת מצור". מה פתאום? דווקא לחלש יש זכות להתלונן על כך שצרים עליו ומנסים להרע לו. החזק יכול להתגבר על המצור בכוחות עצמו. --- לא הבנתי מה בדיוק ההבדל בין "היחשפות" לבין "שיעורי דת" כהגדרתך. ואם נקרא להרצאות של הרב אמנון יצחק בשם "סימפוזיון להכרת השונה", אז תסכימי שילדייך ייחשפו לזה? ואת מיתממת בסימטריה שאת עושה בין ההיחשפות של הילד החילוני לחברה החרדית לבין המצב ההפוך. הילד החילוני "נחשף" לתדמית של העולם החרדי כפי שהיא מועברת ע"י התקשורת. אז אין שום חשש שילד חילוני ממוצע יחשוק להצטרף לכת של פרימיטיבים, גנבים, וטפילים שהתיישבו על הוריד הלאומי. לעומת זאת, הילד החרדי שייחשף לעולם החילוני יראה פיתויים אינסופיים. והרי ברור לך שנער צעיר לא יתעמק בהגות פילוסופית אלא ברצונו לעשות כיף כמ כל החילונים שהכול מותר להם. (כמובן שהמצב פחות קיצוני לגבי דתיים-לאומיים, אבל גם שם הנוער חשוף לפיתויים של החברה החילונית ולא כולם מצליחים להתגבר עליהם.) ועוד קצת לגבי היחשפות... בואי ונניח שנער חילוני ממוצע רוצה להיחשף למידע על העולם החרדי, ונער חרדי ממוצע רוצה להיחשף לתרבות החילונית. שניהם מחליטים ללכת יחד לתיאטרון, וכך כל אחד ישיג את מטרתו. היית ממליצה להם על ההצגה "אטום" או על ההצגה "הרב קמע"? (ושתי שאלות המשך: א. מה יסיק הנער החילוני על החברה החרדית מתוך הצגות אלה? ב. איך ירגיש הנער החרדי בראותו את שתי ההצגות האלה? )

 

[nutmeg]

סליחה שאני מתפרצת

אבל נראה לי שהנקודה היא לא חשיפה לעומת אי חשיפה אלא באלו כלים מלמדים את הילד לשקול את מה שנחשף לו. איך מלמדים לבחור, איך מלמדים לקחת אחריות לבחירה, איך מלמדים להסתכל ביותר מנקודת מבט אחת, איך מלמדים לא לעשות בחירות רק מתוך פחד... לא?

 

[masorti]

האם אחד הכלים שיש להקנות לילד...

הוא שיש לנתח כל דבר בצורה רציונלית, ולדחות כל טיעון אי-רציונלי או חסר הוכחה מדעית או מיסטי בתור "פרימיטיבי"? (הרי דיברת על הכלים שלפיהם ישקול הילד את מה שנחשף לו) לגבי "איך מלמדים להסתכל ביותר מנקודת מבט אחת".... את מציעה שנסביר לילד שעליו לשקול את מעמד הערבים/כושים/"אחרים" גם מתוך נקודת המבט של תורת הגזע, ולא רק מתוך ה-bias של תפישת העולם הדמוקרטית? מה דעתך שנסביר לילד שעליו להימנע מדיעה קדומה של חופש האמונה ועליו לשקול כיצד להתייחס לזוללי טריפות ובועלי נידות מנקודת המבט של מדינת הלכה?

 

[תיאולוגיה]

מה רע ברציונליות?

הרי גם אתה דרשת הסבר לוגי מדוע עליך להאמין בישו ולא במוחמד. כשרוצים ללבן, יש לחזור לרציו, לכלי החשיבה שאותם העניקו לנו האלוהים. בשונה מחוויה דתית שבה המאמץ העיקרי הוא להבין היגיון על אנושי.

 

[masorti]

שום דבר רע ברציונליות...

אבל אי אפשר לטעון מראש שכל טענה אמונית היא פסולה מראש כי היא לא מוכחת מדעית, ובו זמנית להיתמם ולדבר על חשיפה סימטרית של הילד לשתי נקודות מבט. ברגע שחינכת את הילד לאקסיומה שהכול רציונלי, מראש הגדרת לו עדיפות לנקודת המבט האתיאיסטית. נ.ב. "רציונלי" במובן "שכלתני ומוכח מדעית". הטענה שהאל ברא את העולם היא "רציונלית" במובן של עקביות עצמית ואי-סתירה למציאות, אבל אינה "רציונלית" במובן של עמידה בעקרונות הוכחה מדעית.

 

[vizini]

הטענה שהאל ברא את העולם רציונלית???

איך בדיוק הוא עשה את זה?