דת ומסורת במשפחה

[חובטת שטיחים]

התבלבלת...

ממש לא עשיתי בכוונה, הכנתי שולחן פסח כפי שאני מכירה מבית הורי, כנ"ל לגבי המאכלים לברכות ראש השנה. העניין הוא שחמי בא להתארח ולא מוכן לקבל את זה שיש עוד מנהגים חוץ מאילו שהוא מכיר, ופוסל - בבית שלי - את המנהגים שלי.

 

[אשה מרציפן]

הזכרת לי...

מנהגים כידוע (אולי לא לכל האנשים בעצם) זה דבר ששונה לרוב לא רק בקרב עדות שונות, אלא בין משפחות שונות, ולכן מקובל, לפחות אצל מי שאני מכירה, לנהוג כמנהג המארחים. יש מקרים שזה פחות תקף, בעיקר כשמדובר ב"פערי כשרות", ועל מקרה כזה יש לי לרוב ויכוח עם קרובת משפחה אהובה בכל פסח מאז שהיא התחתנה - בעלה ספרדי, ומאז שהם התחתנו היא הפכה לאוכלת קטניות בפסח, בעוד אני נשארתי אשכנזיה. כל פסח מחדש היא טוענת שהיות שנוהגים כמנהג המארחים, אין שום בעיה שאוכל קטניות כשאני מתארחת אצלה, וכל פעם אני עונה לה שמנהג מרציפן אוסר על אכילת קטניות בפסח לא משנה איפה אני נמצאת.
&nbsp
זה מתקשר במידה דומה לנושא החומץ ולהסבר שנתנה מיקה - אתם המארחים, את נוהגת להגיש ביצים במי מלח (כמו שמקובל אצל רוב האוכלוסיה), ולבוא בטענות על דבר כזה זה יותר מאשר מוזר. מי שחשוב לו לשמור על המנהגים שלו, יכול לבקש מראש ו/או לברר אם זה מתאים מבחינת המארחים.

 

[אמאשלשון]

הכל בסדר, סך הכל אמרתי שניתן לשאול בחיוך אם יש משהו מיוחד

שאת יכולה להכין עבורם ושמאוד תהיי שמחה לעשות זאת כי את אוהבת אותם ורוצה שיהנו.
מצד שני אפשר לארח רק עלפי מה שאת יודעת ומי שלא נעים לו יום נעים לו.
גם גישה

 

[sweetdreams]

נשמע שהגישה הזאת מאוד הדדית, וגם החם לוקה בה

כמו כן, הועלתה הצעה שהחמים יארגנו את החג, או שהבעל יארגן את החג, אבל כנראה שלכולם קשה והם לא מסוגלים, ושאם היא לא מכינה חג / שבת, אז זה לא קורה, וכשכל זה מגיע גם עם ביקורת על כך שהדברים צריכים להעשות בדרך מסויימת מאוד, אז אני חושבת שאפשר להבין את תחושת האנטי וחוסר החשק במקרה הזה. בפרט כשלא מדובר במנהגים מביתה שלה, והכל הוא בגדר מאמץ לטובת האחר.
אבל את יכולה גם להמשיך ולהתעלם מהתגובות של יתר המעורבים בסיפור, והתמורה שלהם לכך שהמצב הוא כמו שהוא, ולהמשיך ולהאשים דווקא את מי שהתאמץ וניסה לקחת על עצמו אחריות, ולהמשיך לומר שמה שהוא עשה זה עדיין לא מספיק טוב.

 

[הפוך עם ראש כפול]

 

[הייתיאביבקיץ]

 

[ayaht]

 

[אמאשלשון]

יכול להיות ולכן יש לעודד את הכותבת להחרים את משפחת

בעלה עד שהחם יבין שהוא יצטרך להשתנות
נכון, הכל יכול לקרות בינתיים ויכול להיות שבעלה יום אחד ממש יצטער על כל זה אבל הי....העיקר שהיא לא תצורך לשים קערת חומץ בפסח

 

[sweetdreams]

היא לא מחרימה אף אחד, לפי דעתי מי ש״מחרים״ זה הבעל שלא עורך

את החג בעצמו, ומפיל הכל על אישתו -- את האחריות הבלעדית לאירוח קודם, וכנראה שגם את האשמה למצב הנוכחי בעיניי אנשים מסויימים. אבל יכול להיות שהוא דווקא החכם בכל העסק, כי הנה, אף אחד לא מרים גבה עליו ועל מעשיו.
הבעיה עם הגישה שאת מציעה, ושהחם גם כן נוקט בה, זה שהיא מעודדת חוסר עשיה. מי שלא עושה, לא יכול לטעות, ולא יאשימו אותו.
ובכן, אני חושבת בדיוק להפך. אני חושבת שמי שטורח ועושה, יש לו את הפריווילגיה לטעויות מבלי שירדו לו לחיים. ומי שלא עושה, יש לו את הפריווילגיה לקחת על עצמו יותר אחריות, ובמידה והדברים נעשים באופן שהם לא לרוחו, שיפעל לשינוי.
אבל נראה שכל האחרים מעוניינים רק בשינוי, אבל לא בלפעול, *וזאת* הבעיה!

 

[אמאשלשון]

אז את טוענת שבעלה מעפן, מעניין אם היא מסכימה איתך

 

[sweetdreams]

אני טוענת בדיוק מה שאמרתי בשורה התחתונה

שמי לא עושה, לא יכול לבוא בטענות למי שכן טורח ועושה.
בין היתר, אם את מתעקשת, אז כן, אני חושבת שהאחריות לקשר שלהם עם הוריו צריכה להיות עליו, ולא עליה. אבל כשהוצעה פשרה שהוא היה מעורב בה, הוא טען שהוא לא מסוגל, אז....

 

[sweetdreams]

דרך אגב, יכול להיות שחוסר המסוגלות נובעת מכך שגדל עם...

אותו אבא, שנוהג להעביר ביקורת לרוב על מעשיהם של אנשים אחרים?
יכול להיות שהוא בעצמו למד מזמן שעדיף לו לא לעשות, אותו לקח שהיא למדה, רק בשלב מאוחר יותר?
כדאי גם לחשוב למה לכל המעורבים במשפחה הזו מאוד קשה והם לא מסוגלים לארח ברמה כזו שהם מעדיפים לוותר. מעניין מה מפריע?

 

[מיקהפ]

עניין החומץ הזוי,

כי יש מנהגים שונים, לא להשתמש בכלל בחומץ ולא להזכירו, נכון שלא לעניין, העניין הוא הארוח, אבל הדוגמה יותר ממוזרה.
"ועוד לא הזכרנו חומרות מקומיות, שתפוצתן הגיאוגרפית נרחבת, כגון האיסור לאכול לימון, מלפפון חמוץ או כל מאכל המכיל חומץ, בשל הדמיון למילה "חמץ".
כאן, שורה שישית מהסוף.
[URL]http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4210885,00.html[/URL]

 

[עדיקים]

שנינו מגיעים עם מסורת אבל שונה

כל אחד מאיתנו הגיע ממסורת שונה אבל מסורת כלשהי.
למדנו לחיות אחד עם השני ולכבד אחד את השני במסורות השונות שהבאנו מהבית.
אצלי חגגו את כל החגים אצלו פחות, אצלו צמו ביום כיפור אצלנו מי שרצה צם ומי שלא לא.
אחנו לא שומרים בשר חלב אבל הביתה נכנס רק אוכל כשר. אם רוצים לאכול לא כשר אפשר לאכול בחוץ לא בבית (אני אוכלת רק כשר). בפסח שומרים ולא אוכלים חמץ.
אני לא מרגישה שהתפשרתי כי באמת אנחנו מכבדים אחד את השני למרות השוני שבאנו ממנו והאמונה השונה ביננו.
את הילדים אנחנו מחנכים בצורה משותפת לפי המסורת שמתאימה לנו שדומה אבל גם שונה מהמסורת שבאנו ממנה.