דת כהפרעה נפשית
כתב מרקס ובצדק שהדת היא פסיכוזה להמונים. רבות מההתנהגויות הדתיות, למשל המנעות מהדלקת אור בשבת או ספירת שש שעות בין אכילת בשר וחלב, הן קומפולסיות במלוא מובן המילה, שלא לדבר על התפילה שהיא התנהגות קומפולסיבית הגוזלת לפחות שעתיים בכל יום מאנשים מאמינים (כאשר את עצם האמונה ניתן לתאר כאובססיה). שאלתי המופנית בעיקר לפסיכולוגים דתיים, היא כיצד אתם יכולים לטפל באובססיות וקומפולסיות כאשר חייכם הן קומפולסיה אחת גדולה. זאת ועוד, האם תסכימו לקרוא לילד בשמו ולהודות שהתנהגות דתית היא הפרעה נפשית חמורה? אשמח לשמוע תגובות.
כתב מרקס ובצדק שהדת היא פסיכוזה להמונים. רבות מההתנהגויות הדתיות, למשל המנעות מהדלקת אור בשבת או ספירת שש שעות בין אכילת בשר וחלב, הן קומפולסיות במלוא מובן המילה, שלא לדבר על התפילה שהיא התנהגות קומפולסיבית הגוזלת לפחות שעתיים בכל יום מאנשים מאמינים (כאשר את עצם האמונה ניתן לתאר כאובססיה). שאלתי המופנית בעיקר לפסיכולוגים דתיים, היא כיצד אתם יכולים לטפל באובססיות וקומפולסיות כאשר חייכם הן קומפולסיה אחת גדולה. זאת ועוד, האם תסכימו לקרוא לילד בשמו ולהודות שהתנהגות דתית היא הפרעה נפשית חמורה? אשמח לשמוע תגובות.
