ד.מ.מ

streetball

New member
ד.מ.מ

שורש:ד.מ.מ, עתיד נוכחת: תדמי על הת' דגש קל, על הד' דגש משלים מהדמות מלאה והבלעות, ועל המ' יש דגש משלים. למה על המ' אין דגש תבניתי? היא לא ע' הפועל בבניין התפעל?
 

streetball

New member
סלח לי

סלח לי אני עדיין לא יודע לנקד כל כך ,אני מניח שעל הת' יש חיריק חסק, על הד' יש פתח, ובמ' יש חיריק מלא. אבל השאלה שלי היא באשר לדגשים.... למה על המ' יש דגש משלים ולא תבניתי? זאת לא ע' הפועל של בניין התפעל? למה זה משלים?
 

אסופית02

New member
אבל כדי לעזור לך בהבנת הדגשים

אני צריכה קודם לנתח את הפועל, לא?! וא"א לנתח פועל לבניין ולגזרה בלי הניקוד המדוייק. ומי אמר שזה דגש משלים במ"ם? וניקוד במחשב למד בלינק.
 

streetball

New member
המורה אמרה

המורה שלנו ללשון אמרה שזהו דגש משלים אני חושב שזהו דגש תבניתי מכיוון שזהו בניין התפעל, והמ' היא ע' הפועל.
 
לא התפעל

לא ניקדת את המילה ולכן קשה להבין למה התכוונת, אבל אם יש שם שלושה דגשים זו כנראה הצורה תִּדֹּמִּי, מבניין קל. התפעל זה וודאי לא. כי בגזרת הכפולים בניין התפעל הוא או התפולל (התבולל) או ע"ד השלמים (התפלל). בשני המקרים העיצור הכפול (עה"פ ולה"פ) שומרים על עצמם ולא מתלכדים (עה"פ בתנועה). מכיוון שיש פה רק מ אחת, הרי שהיתה פה התלכדות והדגש הוא דגש משלים. עכשיו תשאל מהו הדגש ב-ד, ומנין הגיע לשם? זו שאלה קשה יותר.
 

or99

New member
הי! ברוכה הבאה! ../images/Emo142.gif

טוב לראות אותך פה.
 
חן חן ../images/Emo140.gif

קפצתי לביקור. אתה כל כך עסוק פה שאתה כבר לא בא לשם? וכשאתה בא, רק על חולם מלא אתה מגיב
שאו ברכה, והצליחו במעשיכם כאן
 

streetball

New member
לא הבנתי

תדמי הד' מנוקדת בפתח..... בעבר:התדמה, הדמה(עם דגש משלים על הד') תוכלו להסביר מה קרה כן? אני מבין את ההדמות המלאה ואת ההבלעות של פ' הפועל עם ת' הבניין, אבל מה קורה אחר כך מבחינת הכפולים
 
עזוב את מה שכתבתי

קרא את מה שכתבו לך למטה, זה מתאים יותר לשאלתך. בכל מקרה יש לך שגיאה בהצגת הדברים. זה לא התפעל דמ"ם.
 

Yuvalenko

New member
יש לך בלבול קל ../images/Emo26.gif

תִּדַּמִּי - התפעל, שורש ד.מ.ה ! צורת מקור - התדמה* ->הִדַּמָּה (קמץ, נכון?) תִּדַּמִּי - נפעל ! שורש ד.מ.מ. שתי הצורות זהות בכתיבה. הדגש בד' הוא בכל מקרה משלים, במקרה הראשון משלים של ת' הבניין שנפלה, במקרה שני - של נ' הבניין. הדגש במ' בראשון הוא אכן תבניתי, של בנין התפעל, השני הוא משלים - של המ' בשורש עצמו.. זה הניתוח שלי, אם הבינותי נכון.
 

Yuvalenko

New member
שורש ד.מ.מ בבניין התפעל אינו נטה

במשקל התפולל. עד כמה שידוע לי. לגבי יתר הדברים שציינת, שבולת, אני חושב שאת צודקת, אך השאהל אם האופציה שלי להתפעל קיימת בשפה או לא.
 

Yuvalenko

New member
וכמובן שהמחסור בשעות שינה משפיע עלי

שוב... :\ הצורה הראשונה שציינתי היא כמו שאמרתי בתחילה - שורש אחר. ד.מ.ה. הצורה השניה צריכה תיקון קל, כמו שכבר רשמתם - תִּדּׂמִּי. חולם בד'. אגב, מותר גם לנקד בחולם מלא, ההברה מוטעמת, ולכן גדולה. חולם מלא וחסר הינם ניקוד של הברה גדולה.
 

or99

New member
אבל מקובל לנקד...

הברה מוטעמת מלעילית, כמו במקרה זה, בחולם חסר. וראה כאן לשאר מקרים. ("ההבדלים בין חולם מלא לחסר ובין צירה מלא לחסר:")
 
לא אמרתי את זה

רק הסברתי שהצורה המתוארת לא יכולה להיות התפעל מגזרת הכפולים, כפי שסבר השואל. אכן, האפשרות של דמ"ה התפעל אפשרית, ונראה לי שלזה הוא התכוון. כי אם מדובר בשאלה משיעור לשון, לא נראה לי שהיו שואלים על הצורה תּדֹּמִּי.
 

אִיתַי

New member
מעניין...

ידוע לך מה מקור הדגש ב-ד' בתִּדֹּמִּי (אם אכן מדובר בבניין קל, ולא היה כאן שינוי בניין לנפעל בזמן עתיד או תופעות מסוג זה...)
זכור לי שהדבר הטריד אותי בעבר, ולא מצאתי לזה פתרון. וכמובן, ברוכה הבאה
 

אסופית02

New member
זה דגש מיוחד המכונה "דגש רגרסיבי"

תוצאה של הידמות לאחור (הידמות עיצור אל העיצור שלפניו). ואצלנו- הידמות עה"פ אל פה"פ שלפניה) דגש רגרסיבי בפה"פ: יש 3 קבוצות: 1. נטייה בדגש רגרסיבי: דל"ל (ידל), כת"ת, צל"ל, קב"ב וקד"ד. 2. נטייה בדגש רגרסיבי לצד נטייה כדרך הגזרה: סב"ב (יִסּׂב לצד יָסׂב), שח"ח, שמ"ם. 3. נטייה בדגש רגרסיבי לצד נטייה בשני דגשים (דגש רגרסיבי+דגש הגזרה): דמ"ם (תִּדּׂמְנָה לצד תִּדּׂמִּי), תמ"ם.
 
הידמות?

מה שאמרת על הדרכים השונות בנטיית הפועל בגזרת הכפולים הוא נכון: תחילית בתנועת a או בתנועת i; דגש בעה"פ, דגש בפה"פ, וגם דגש בשתיהן (נדיר יחסית). אבל לראות בזה תוצאה של הידמות? קצת קשה לקבל את ההסבר הזה. מכמה סיבות: א. הידמות לאחור אינה נפוצה בעברית, וקיימת בעיקר בהידמות של תנועות, או במה שקרוי הידמות חלקית. לא עולה לי כרגע בראש אף דוגמה של הידמות מלאה לאחור (אבל זה לא אומר שאין). ב. היכן עוד מצאת הידמות של ת ל-כ (כמו בשורש כת"ת), ב ל-ק (כמו בשורש קב"ב) וכו'? הידמות היא תופעה פונטית, המתרחשת בסביבת עיצורים מסויימים, ובסביבות אחרות לא. ג. המכנה המשותף למקרים שבהם מתרחשת התופעה הוא הגזרה שלהם, ולא הסביבה העיצורית שלהם, לכן יש לראות בזה עניין מורפולוגי (=צורני) ולא פונטי (קשור להגייה). אז מה ההסבר? בעצם מה שאמרת (יש כך ויש כך), רק בלי לקרוא לזה הידמות. אם ניקח בחשבון שגזרת הכפולים היא למעשה הרחבה של שורש דו-עיצורי, הרי שמקומו של הדגש הוא נזיל למדי (בפה"פ או בעה"פ). המקרים שיש בהם גם וגם הם באמת קשים יותר להסבר, אבל הם נדירים.
 
למעלה