הידמות?
מה שאמרת על הדרכים השונות בנטיית הפועל בגזרת הכפולים הוא נכון: תחילית בתנועת a או בתנועת i; דגש בעה"פ, דגש בפה"פ, וגם דגש בשתיהן (נדיר יחסית). אבל לראות בזה תוצאה של הידמות? קצת קשה לקבל את ההסבר הזה. מכמה סיבות: א. הידמות לאחור אינה נפוצה בעברית, וקיימת בעיקר בהידמות של תנועות, או במה שקרוי הידמות חלקית. לא עולה לי כרגע בראש אף דוגמה של הידמות מלאה לאחור (אבל זה לא אומר שאין). ב. היכן עוד מצאת הידמות של ת ל-כ (כמו בשורש כת"ת), ב ל-ק (כמו בשורש קב"ב) וכו'? הידמות היא תופעה פונטית, המתרחשת בסביבת עיצורים מסויימים, ובסביבות אחרות לא. ג. המכנה המשותף למקרים שבהם מתרחשת התופעה הוא הגזרה שלהם, ולא הסביבה העיצורית שלהם, לכן יש לראות בזה עניין מורפולוגי (=צורני) ולא פונטי (קשור להגייה). אז מה ההסבר? בעצם מה שאמרת (יש כך ויש כך), רק בלי לקרוא לזה הידמות. אם ניקח בחשבון שגזרת הכפולים היא למעשה הרחבה של שורש דו-עיצורי, הרי שמקומו של הדגש הוא נזיל למדי (בפה"פ או בעה"פ). המקרים שיש בהם גם וגם הם באמת קשים יותר להסבר, אבל הם נדירים.
