הייתם מאמינים שאמא פתרה תשבצים?
גם היום יש דמעות בעיניי, אבל, לשם שינוי, דמעות שמחה. כאילו מישהו מחק את השנה האחרונה והחזיר את אמא במכונת הזמן. היא ישבה במיטה וחייכה אליי חיוך גדול. החום והסוכר ירדו והיא ממש ממש תיפקדה. התלוננה על האוכל בצהריים, ניהלה שיחות טלפון ארוכות למדי, ולרוב, גם דיברה לעיניין.שאלה שאלות, הביעה דאגה לנוכח ההצטננות שלי.והשיא היה כשפתרנו ביחד תשבץ. פעם, בעולם רחוק של אמא א', לפני שלוש שנים, "הגברת עם התשבצים", כפי שהרופאים כינו אותה. אני כבר מרשה לי לקוות, שגם תפקודי הכבד ישתפרו ונחזור הביתה. בערב, כשאמרתי לאמא שאני נוסעת הביתה, היא ביקשה " חכי לי אני אבוא איתך"