תמצות הספר ממקור שלילשי ב"העתק-הדבק"
הנושא המרכזי שבו עוסק ספרו של ישעיהו ליבוביץ' "התפתחות ותורשה – פרקי יסוד", הוא ההבחנה בין שתי הגישות: ההתפתחותית והיצירתית כמסבירות את המציאות הטבעית בכללותה. ליבוביץ', מי שחתום גם על כתיבת הערך "התפתחות" באנצקלופדיה העברית, מסביר ששתי הגישות מציינות "השתנות". אך לא כל השתנות תקרא "התפתחות". השתנות מסוג "התפתחות", אומר ליבוביץ', קיימת בחיים ברמת האונטוגנזה בלבד, דהיינו במנגנון שעומד מאחורי המשכיות החיים ברמת הפרט וברמת המין (ולא ברמת מוצא המינים זה מזה – הפילוגנזה), המתגלם בשלוש תופעות: מיאוזה, מיטוזה ודיפרנציאציה של תאי גזע עובריים; כל מה ש"מתפתח" בטבע הוא דבר שגורמי השתנותו גלומים בדבר המשתנה עצמו. הם עגונים ב"קוד הגנטי" המאורגן בצורת מולקולה שיודעת להוריד את האנטרופיה בדומם לכדי צורת חיים ממין כלשהו, תוך שמירה על אופי השתנות ידוע מראש בהסתמך על הכרת מין צורת החיים המשתנה. ואילו כל מה ש"נוצר" בטבע הוא דבר שגורמי השתנותו חיצוניים למערכת הנתונים המשתנה, ומציינים כוונה/רצון בהשתנות מסוימת שעל אופייה לא ניתן לדעת מראש בהסתמך על הכרת מערכת הנתונים המשתנה. לדוגמא: לפנינו הרמת לוחות עץ, מוטות ברזל ומסמרים ולצידה תינוק או גרגיר חיטה. והנה חל שינוי בהרמת הלוחות המוטות והמסמרים והם הפכו לשולחן. בתינוק גם חל שינוי והוא הפך לנער. בגרגיר החיטה חל שינוי והוא פסק להיות גרגיר והפך לחיטה. בשלושת מערכות הנתונים הרע שינוי. אך לא יעלה על הדעת לומר שהקרשים, המוטות והמסמרים התפתחו לשולחן. ואילו התינוק אם לא מעצמו היה הופך לנער, שום דבר בעולם לא היה מביאו לידי כך. ואותו הדין לגבי גרגיר החיטה. ליבוביץ' ממשיך ואומר: "מחוץ לעולם החיים, אין אנו מכירים בצורה מוחשית תהליך של השתנות מחמת גורמים הגלומים בדבר המשתנה עצמו. יש לנו תיאוריות ומהן מעמיקות ויסודיות מאוד על תהליכי התפתחות בטבע הדומם, כגון תורות גיאולוגיות על התהוות קרום כדור הארץ ותורות קוסמולוגיות אפילו על תולדות המציאות הקוסמית כולה. אבל כל אלה הן תיאוריות – מסקנות שאנו מסיקים מנתונים מוחשיים על סמך הנחות הנראות לנו ודאיות או – על כל פנים – סבירות. ואילו כנתון מוחשי, הנתפס באופן בלתי אמצעי, אין התפתחות מופיעה לפנינו אלא בחיים, וזהו מה שמבדיל בינם ובין העולם הדומם. לגבי תופעות ההשתנות בעולם הטבע הדומם, וכן גם בהיסטוריה, אנו נזקקים לתהליך של פרשנות כדי שנוכל לתפוס אותן כ"התפתחויות". מה שליבוביץ' אומר הוא שלא ניתן, מבחינה קוגניטיבית, להחיל את מושג "התפתחות" על הדרך שבה הופיעו הן גרמי השמים והן החיים. מפני שאין אנו מכירים דבר-חומר או ישות שניתן לומר עליהם שגרמי השמים והחיים גלומים בהם ועשויים להתגלות מתוכם. החיים גם לא יכולים להיות גלומים בתהליך הברירה הטבעית, המשלים את עצמו עם תנאי סביבה ומוטציות תורשתיות. מאחר שהופעת תנאים אלה מקרית לדעת הדוגלים בהם, ולא ניתן לומר שמשהו יכול להיות "גלום" במקריות. ליבוביץ' מהרהר בספרו: "בתולדות הרוח והתרבות בחברה האנושית (בעולם המערבי) מעניינת – ואף מוזרה – עובדת ההבדל שבין שני כיווני מחקר אלה מבחינת מעמדם בתודעת הציבור המשכיל. ההכרות והמסקנות שאליהן הגיע מחקר האוולוציה [הפילוגנזה] מן המאה ה-19 ואילך, אף כשחסר היה להן כל ביסוס בהבנת האונטוגנזה, עוררו תשומת לב עצומה; יוחסה להן משמעות ערכית כמעצבת אמונות ודעות, כיסוד ל"השקפת עולם", להבנת האדם את עצמו ואת עולמו ולשיפוטו על עצמו ועל עולמו וכקו-מנחה בהכרעות מוסריות וחברתיות. ואילו האונטוגנזה – שהיא-היא מחקר ההתפתחות במובן המצומצם אבל המהותי של המושג – נשארה נחלתם של חוקרים מקצועיים עד היום ומשמעותה הרעיונית לא נודעה בציבור".
