האדם שמאחורי הכינוי
נושא שעוד לא מיצה את עצמו בפורום (אני מקווה): חשבתם פעם, איזו משמעות עצומה יש לכינויים שלנו? כלומר, גם בפורום, וגם בחיים. אז בואו נתייחס רגע לפורום. ולפני שאני מדברת על אחרים, אני מתארת לעצמי שיהיה נחמד אם אני אגיד משהו על הכינוי שלי. אז תגידו שאני מוזרה, (אני כבר רגילה, זה בסדר...) אבל הכינוי שלי, דולצינאה, עבר גלגולים רבים לפני שמו הנוכחי. ולשם הנוכחי באמת הקדשתי מחשבה של יותר משתי דקות. דולצינאה, לבורים מביניכם, היא אהובתו (הפיקטיבית) של דון קישוט, שנלחם בתחנות רוח (מה שלא נפוץ בימינו), ספר שהיה בערך הראשון שגרם לי להבין שיש באמת ספרות יפה שעוד לא נחשפתי אליה, וזה גם כינוי ילדות שאמא שלי קוראת לי בערך מאז ומתמיד. כך נוצר השילוב, שאני מאוד אוהבת. יש בזה משהו מסתורי וקסום כזה, אולי אפילו תמים. משהו בכינוי שאנחנו נותנים לעצמנו, אומר משהו על האדם שאנחנו. נעל, לדוגמא- יכול היה באותה מידה לקרוא לעצמו ``מנהל הפורום האדיר`` או משהו בסגנון (מובן שהוא לא יעשה זאת כי זה פשוט לא הוא, בניגוד ל... אממ... חבר פורום אחר שמכנה עצמו ``הגדול``, אני מניחה שלא צריך רמזים...) אבל הכינוי ``נעל``, לרוב בא כשאנחנו רוצים מאוד להבהיר למישהו שהאינטליגנציה שלו שואפת ל... אפס, או, איך אפשר להגיד את זה, שהוא פשוט... נעל. אז מה זה אומר על האדם? (זו באמת שאלה, לא תמיהה.) יש את הפשוטים, שקוראים לעצמם בשם הפרטי או שם המשפחה, ובכך נפטרים מהמסתוריות ולא גורמים לאחרים לשבור את הראש בשאלה ``למה-לעזאזל-הוא-קרא-לעצמו-ככה`` (זה המקום להודות להם.) יש את המתוחכמים
ובכוונה לא אמרתי ``מתחכמים``)``פושע מחשבתי`` (או לחילופין ``חייו אומנותו``), ``בלאונט`` ועוד כמה. ועוד משהו: שמתם לב, שאנשים שבחיי היומיום שלהם יש להם כינוי קבוע, יוצרים תמיד תחושה יותר קרובה, מן ``חמימות`` כזו כשמדברים איתם או שומעים עליהם?.. אז... כן, נושא קצת מורכב.(ובטח לא חשוב, אבל מה זה קצת שטחיות מדי פעם?... מוכרחים קצת לברוח...) והייתי ממשיכה בנושא אבל אני אתן לכם לפתח אותו (חמודה שכמותי, נותנת לכם הזדמנות להוכיח את האינטיליגנציה שלכם על חשבוני...) וחוצמזה, הודעה ארוכה מדי מתחילה לשעמם. אז עד כאן. דולצינאה, שמרגישה שהיא גם ככה נחשפה יותר מדי היום, ומשאירה את הבמה לכל אלה שנהנים מזה באמת.
נושא שעוד לא מיצה את עצמו בפורום (אני מקווה): חשבתם פעם, איזו משמעות עצומה יש לכינויים שלנו? כלומר, גם בפורום, וגם בחיים. אז בואו נתייחס רגע לפורום. ולפני שאני מדברת על אחרים, אני מתארת לעצמי שיהיה נחמד אם אני אגיד משהו על הכינוי שלי. אז תגידו שאני מוזרה, (אני כבר רגילה, זה בסדר...) אבל הכינוי שלי, דולצינאה, עבר גלגולים רבים לפני שמו הנוכחי. ולשם הנוכחי באמת הקדשתי מחשבה של יותר משתי דקות. דולצינאה, לבורים מביניכם, היא אהובתו (הפיקטיבית) של דון קישוט, שנלחם בתחנות רוח (מה שלא נפוץ בימינו), ספר שהיה בערך הראשון שגרם לי להבין שיש באמת ספרות יפה שעוד לא נחשפתי אליה, וזה גם כינוי ילדות שאמא שלי קוראת לי בערך מאז ומתמיד. כך נוצר השילוב, שאני מאוד אוהבת. יש בזה משהו מסתורי וקסום כזה, אולי אפילו תמים. משהו בכינוי שאנחנו נותנים לעצמנו, אומר משהו על האדם שאנחנו. נעל, לדוגמא- יכול היה באותה מידה לקרוא לעצמו ``מנהל הפורום האדיר`` או משהו בסגנון (מובן שהוא לא יעשה זאת כי זה פשוט לא הוא, בניגוד ל... אממ... חבר פורום אחר שמכנה עצמו ``הגדול``, אני מניחה שלא צריך רמזים...) אבל הכינוי ``נעל``, לרוב בא כשאנחנו רוצים מאוד להבהיר למישהו שהאינטליגנציה שלו שואפת ל... אפס, או, איך אפשר להגיד את זה, שהוא פשוט... נעל. אז מה זה אומר על האדם? (זו באמת שאלה, לא תמיהה.) יש את הפשוטים, שקוראים לעצמם בשם הפרטי או שם המשפחה, ובכך נפטרים מהמסתוריות ולא גורמים לאחרים לשבור את הראש בשאלה ``למה-לעזאזל-הוא-קרא-לעצמו-ככה`` (זה המקום להודות להם.) יש את המתוחכמים
ובכוונה לא אמרתי ``מתחכמים``)``פושע מחשבתי`` (או לחילופין ``חייו אומנותו``), ``בלאונט`` ועוד כמה. ועוד משהו: שמתם לב, שאנשים שבחיי היומיום שלהם יש להם כינוי קבוע, יוצרים תמיד תחושה יותר קרובה, מן ``חמימות`` כזו כשמדברים איתם או שומעים עליהם?.. אז... כן, נושא קצת מורכב.(ובטח לא חשוב, אבל מה זה קצת שטחיות מדי פעם?... מוכרחים קצת לברוח...) והייתי ממשיכה בנושא אבל אני אתן לכם לפתח אותו (חמודה שכמותי, נותנת לכם הזדמנות להוכיח את האינטיליגנציה שלכם על חשבוני...) וחוצמזה, הודעה ארוכה מדי מתחילה לשעמם. אז עד כאן. דולצינאה, שמרגישה שהיא גם ככה נחשפה יותר מדי היום, ומשאירה את הבמה לכל אלה שנהנים מזה באמת.