האהבה מתה

את לא יכולה לדעת לגבי אהבות של אחרים

ואני לא מתיימר לייצג את כל בני האדם ביקום.
&nbsp
יש לי תפיסת עולם מסוימת. בעינייך היא מעוותת, ובעיניי היא המציאות.
אולי יש חריגים לכלל, אולי העולם איננו מכון ליווי אחד גדול. אולי יש אהבת אמת....
בעיניי לפחות, אנשים פועלים לא רק מתוך אהבה מפני שכל אהבה לעולם זמנית. לאחר שהאהבה נכבית, יש עולם שלם של אינטרסים, פחדים וחרדות, בדידות, צורך בשותף כלשהו. לעתים אלו האחרונים דוחקים בגבר או באישה להיצמד לבן זוג שאינם אוהבים באמת.
אני לא מזלזל בכל אלו האחרונים.
אבל לפחות כאן, בפורום, כדאי להעלות אותם על כתב, לפרט במפורש.
&nbsp
 
התפיסה שלך לא מעוותת בעיניי.

היא נכונה עבורך ועבור עוד אנשים, אך לא עבור כולם.
אני בטח לא יודעת לגבי האהבות של רוב האנשים, אך יש אנשים שאני מאוד קרובה אליהם ומעורבת בחייהם מקרוב במשך שנים רבות, אז כן אפשר לדעת ברמה גבוהה של ודאות.
וכמו שאני לא יודעת לגבי רוב האנשים, כך גם אתה לא יודע.
 
אני חושב ש....

התפיסה שלי עשויה להגן על גברים, ולהסב להם מידה רבה של הקלה.
שכל אהבה היא זמנית.
לכל אהבה תאריך תפוגה.
כל קשר נסב על אינטרסים משותפים מסויימים.
מוטב לצאת בזמן מכל קשר, ולא להתחכם עם דיבורים על אהבת אמת, או אגדות של סינדרלה.
כשהקשר לא עובד, או כשהאהבה מתה וכיוב' דיבורים על אהבה שהסתיימה, מותר לממש את הצרכים המיניים בחוץ, באופן סודי או אפילו בגלוי.
לא חייבים להחליט מיד על גירושים. זו החלטה שיכולה להידחות לעתיד.
הזוגיות לכשעצמה, איננה קדושה, איננה רעיון נעלה, אלא רווחתו האישית של כל אחד מהצדדים, היא החשובה לצורך העניין כמו בשרשור הזה.
 
התפיסה שלך תגן על מי שמחווט כמוך.

היא לא תגן על מי שמרגיש אהבה ורוצה באהבה. אהבה היא רגש עוצמתי ביותר, היא יכולה לגרום למלך לוותר על כתר ולאדם לוותר על הקשר עם הוריו. לפעמים אנשים יהיו אפילו מוכנים להקריב את חייהם למען מי שהם אוהבים.
אתה לדעתי מערב בין שני דברים: הצורך בפרידה כשהקשר לא עובד ואם האהבה נגמרת - שכאן אני לגמרי מסכימה איתך, וזו גם העצה שנתתי, לבין השאלה אם אצל חלק מהאנשים אהבה יכולה להימשך עד יום מותם, וכאן המחלוקת שלנו. אני חושבת שבהחלט יש לא מעט אנשים שיש להם זוגיות אוהבת ומצוינת עד סוף החיים.
אני הייתי בקשר שבו הפסקתי לאהוב את מושא הקשר ולא הייתי מסוגלת להישאר איתו יותר, ושום כוח שבעולם לא היה מכריח אותי לבזבז את חיי בקשר שמבחינתי נגמר, אז אני האחרונה שאעודד אנשים שהאהבה ביניהם נגמרה להישאר יחד . אבל הקשר הנוכחי שלי נמשך כבר מרבית חיי (מבחינת שנות החיים שלי) והאהבה שלי רק הולכת ומתחזקת, כי מעבר לאהבה הפיזית, בעלי הוא אדם שאני מעריצה ומעריכה מעבר לכל אדם אחר בעולם את התכונות האנושיות, הרגשיות והאינטלקטואליות שלו, וזו הרגשה שרק הולכת וגוברת עם השנים.
וכן, בהחלט יש לי אינטרס, ואין לי שום בעיה להודות בזה - יש לי אינטרס לבלות כמה שיותר זמן מהחיים שלי עם האדם שאני אוהבת, עם האדם שעושה לי טוב מכל בחינה אפשרית, עם אדם שמעניין לי להיות איתו, שמבין אותי כמו שאף אחד אחר לא מבין אותי ושתמיד נמצא שם בשבילי. לכל מי שאוהב יש אינטרס להיות עם האדם שאותו הוא אוהב, לא גילית בכך את אמריקה.
 
נכון, כל האהבות זמניות

אבל מה שבא אחר כך לא חייב להיות אשה מנוכרת כמו של פותח השרשור שמתעלמת ממנו או יותר גרוע, ריבים אינסופיים.

יש לא מעט משפחות שמצליחות לגדול מתוך האהבה הראשונית שהביאה אותם יחד לתוך חברות טובה ועמוקה מלאה בהערכה הדדית. אולי אין את הפרפרים בבטן אבל זה עדיין אדם שרוצים לקום לצידו כל בוקר, שחושבים עליו כשנמצאים רחוק, שרוצים לחלוק איתו גם את המחשבות על אושר וגם את העצב.

ואני יודע כי הייתי גם פה וגם שם.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני מופתע שאתה מופתע

הרי לא גיליתי את אמריקה.
אז מה ההפתעה?

אני יודע שאצל הרבה נשואים יש איזו תחושה לא מוגדרת שגירושין הם המקבילה לחנינה מהנשיא. יוצאים מהכלא לפני הזמן, חופשיים כציפור דרור. כשכותבים את זה שחור על גבי לבן זה באמת נשמע מגוחך, וזה אכן כך, אבל הרבה נשואים סוחבים את הפנטזיה הזאת.

אז אולי זה מה חשבת, ופה ההפתעה?

---

רק להסביר את הצעתי: לא טענתי שאם תלכו לטיפול זוגי, המטלות הסיזיפיות יעלמו.
טענתי שאפשר בתוך העומס למצוא אור חדש, כולל אור של אהבה, עם אותה אחת שכבר שם, וזאת למרות שכשאתה ניסית, זה לא הצליח (וזה כמובן רק למקרה שאתה עדיין מעוניין בזה).
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
כן ולא

יש גם מאות אלפים שלמרות כל המטלות הלא מלהיבות שכרוכות בגידול ילדים, עדיין מצליחים לחיות חיים מלאי תוכן ולקיים זוגיות פוריה עם פעילויות, טיולים ובטח חיי מין.

אני חושב שמעט מאד מן המתגרשים בפועל עושים זאת מתוך פנטזיה שחיי גרוש זאת מסיבה אחת גדולה. לא שיש לי דיעה טובה מדי על המין האנושי, אבל בכל זאת רוב האנשים עושים שיעורי בית לפני זה, ונכנסים למהלך הזה בצורה יחסית מפוכחת ומציאותית.
 

skickers

New member
אצל הרבה אנשים יש תחושה שקיים כרטיס יציאה מהכלא

אצל חלק הכרטיס הוא מעבר משכיר לעצמאי
אצל חלק הכרטיס הוא הגירה לארץ אחרת
ואצל חלק זה הגירושין

זה נובע מכך שאנשים חייבים פנטזיה כזאת, כי רובנו חיים חיים די משעממים ומדכאים.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מסכים

אני גם לא טוען שאי אפשר באמת לעשות שינוי עמוק בחיים.
וודאי שאפשר. אבל לא מספיק הרעיון הראשוני - גירושין, עצמאות, הגירה - אלא צריך תכנית מקיפה. במיוחד כשיש משפחה וילדים. מי שחי לבד יכול להיות יותר ספונטני...
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

skickers

New member
halelujah to that


 
החסם העיקרי הוא כלכלי

לרוב הזוגות שהזוגיות שלהם פשטה רגל, פרידה זה באמת הפתרון הכי הגיוני ורציונלי. הבעייה שרוב הזוגות, בטח בישראל, בקושי מחזיקים את הראש מעל המים מבחינה כלכלית. כשמעמיסים על זה את העלויות הנוספות של שני משקי בית אז ברוב מוחלט של המקרים, תהיה פגיעה קשה מאד ברמת החיים. מי שסובלים מזה הכי הרבה זה הילדים. לא רק שהעולם כפי שהיכרו אותו מתפורר להם, הם גם צריכים לסבול מירידה ברמת החיים. ההורים עוד איכשו מקבלים את החופש שלהם בתמורה לירידה ברמת החיים, אבל הילדים חוטפים מכל הכיוונים על לא עוול בכפיהם.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
נשמע לי שאתה ממהר לקבוע שהזוגיות שלך פשטה רגל

הנסיבות שתיארת מצביעות לדעתי רק על שחיקה והזנחה הדדית.
אבל אני כמובן לא מי שיקבע. אני רק מביע את הספק הראוי.

אני חושב שרוב האנשים לא מבינים כמה זוגיות ואהבה הם דברים מורכבים ורבי פנים. הבורות בנושא גדולה.

אבל זה כמובן להחלטתך.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

סנדי120

New member
פספסת את זה: להתגרש לא יפתור לך את עול החיים

וההרגשה של בגידה או משהי חדשה לאחר גירושין נעימה לרגע קט - כמו פלסטר על פצע שצריך תפרים... לעומת זאת טיפול זוגי כן יכול לעזור אז שווה לנסות.
במקרה הכי גרוע ניסיון לא מוצלח יוביל לאותה נקודה- גירושין
 
את טועה סנדי

מפני שחיים עצמאיים לבד, הם חיי חופש.
השגרה לא כ"כ שוחקת, ובטח שאין שום מקום לדבר על טיפול למשבר בזוגיות, מפני שאין שום זוגיות וגם אין שום משבר.
פותח השרשור סובל מבדידות בתוך הקשר עצמו, וזה דבר מאוד לא נעים.

חוץ מזה, החיים אינם רק מרדף נצחי אחרי האחת הייחודית, האישה המיוחדת במינה.. החיים מורכבים גם מבדידות, לעתים בדידות ארוכת שנים.

יש בעולם אנשים שמעדיפים להישאר בנישואים גרועים מתוך שיקול פרקטי. אבל לפחות כאן בפורום, מוטב שהאיש/ה יאמר זאת במפורש.
 
כן, אתה רק חי לבד כמו כלב

אין לך עם מי לחלוק לא את הצער ולא את האושר.

נכון שילדים הם הרבה עבודה קשה והרבה פעם כפויית טובה, אבל הקשר בין הורה לילד הוא גם הקשר הכי משמעותי ועמוק שאדם יכול לחוות. במיוחד כשהם כבר גדולים כמו הילדים שלי והקשר הופך להערכה הדדית ברמות העמוקות ביותר. אני אדם מאד אנוכי אבל בכל זאת, כל מה שעשיתי והשגתי, בסופו של דבר עשיתי בשביל הילדים. ואני בטוח שגם כשאעצום עיניים בפעם האחרונה, אני אעשה זאת עם מחשבה על הילדים.

אני נתקל פה ושם בזאבים הבודדים שמנופפים כל הזמן כמה שהם עצמאיים, שמחים, לא נותנים דין וחשבון לאף אחד. ואחרי שאתה מנפה קצת את מעטה האושר השטחי הזה, אתה מגלה אנשים חסרי יכולת ליצור קשרים חברתיים, מה שנהוג לכנות מדי פעם "שרוטים", שהדבר הכי משמעותי בחיים שלהם זה שהכלב שלהם למד לתת כיף. שמע, אני לא שופט אף אחד, ואיש בדרכו יהיה, אבל זה קצת כמו לוותר על המסע הכי מדהים שאתה יכול להעלות על הדעת בגלל שיהיו קשיים בדרך.
 
יש חיים גם לבד

לא אמרתי לפותח השרשור לוותר על ילדיו, אלא לממש את צרכיו מחוץ לנישואים, או לחיות לבד ללא אישה.
זה גם לא מחייב גירושים מידיים.
יש כאלה שפועלים לאט לאט, כדי להקל על עצמם ועל הצד השני.
אפשר גם לעשות ניסיון לתקופה מסוימת, ומי יודע.. אולי שני הצדדים ירגישו שמוטב להם להיות ביחד מאשר להמשיך את שארית חייהם בנפרד.
 

שילה1

New member
חיים לבד יכולים להיות מלאים ומענינים.

אין כל קשר בינם לבין תחושה של"כלב לבד". שלא לדבר על הכללות....לא כל טדם בנוי לחיים בשניים. יש כל מיניי אלטרנטיבות.
 
למעלה