האומנם ?

[u r i el]

כשאני מהרהר

ביכולת של מערכת האזעקה להשמיע את קולה ללא מגע יד אדם, אני מבין שיש כיום טכנולוגיות חישה משוכללות ביותר. לא מתקבל על דעתי שברוך ג'אמילי יושב על מגדל המים וצופה לעבר עזה ומפעיל את הצופר כשמתגלה לו רשף של רקטה. הוא הדין לגבי כיפת ברזל. היא "יודעת לבטח" ( או שמא לא לבטח ) אם אותה מתכת המשוגרת אמורה לפגוע באזור מאוכלס או בשדה פתוח הרחק מריכוז אוכלוסין ! היא יודעת זו שבריר של שניה לאחר השיגור. את כל החישובים המדהימים הללו לא עושה ולא יכול לעשות שום גורם אנושי, ואילו המערכות המתקדמות הללו ב-0 זמן כמעט מסוגלות לכך - ובהתאם לחישוביהן מופעלת אזעקה, משוגר טיל יירוט או לא. מה נשאר לגורם האנושי ?

ושוב - למה זה מצליח ב-90% ולא ב- 100 ?? הרי זו אותה מערכת!

 

[אלי כ ה ן]

שורש שאלתך הוא "מה נשאר לגורם האנושי". הרבה !

אכן, המערכת יודעת מייד לחשב האם טיל יפול בשטח פתוח או בשטח מאוכלס, ובשלב הזה לא צריך שום גורם אנושי !

כנ"ל, לגבי האזעקה האוטומטית: לא צריך שם אף גורם אנושי!

למעשה, התשובה לשאלתך נרמזה כבר בתגובתי הראשונה לך, אז אפרט כעת יותר: הגורם האנושי נכנס, החל מהשניה שבה הטיל נשלח למטרתו, ועד השניה שבה הוא מצליח לחדור לאותו "רדיוס חמישים מטר" בסביבת הרקטה-העוינת, שם הוא אמור להתפוצץ - על סמך הנחיה של גורם אנושי - כדי להשמיד את הרקטה (או כפי שכיניתי זאת: "ליירט" אותה). שהרי מי לדעתך מנווט את דרכו של טיל-היירוט, מאז שהוא יצא לדרכו - ועד שהוא נכנס לאותו "רדיוס חמישים מטר" שבסביבת הרקטה העוינת? ובכן אחראית לכך אותה מערכת שו"ב שעליה דיברתי כל הזמן! היא מקבלת נתונים אונליין, הן מהמכ"מ שעוקב - אחרי מסלול-הרקטה העוינת - ובמיוחד אחרי סטיות-אונליין אקראיות שלה, והן ממערכת שיגור הטילים - שאמורה לספק למערכת השו"ב - מידע-אונליין על מיקומו של טיל-היירוט בכל רגע ורגע. כל הנתונים הללו מעובדים אפוא - אונליין - במערכת שו"ב, וכך הם יוצרים את אותה תמונה המתקבלת על גבי מסך הפלאזמה שבו צופה צוות סוללת כיפת ברזל, שכמובן גם מקבל כל הזמן נתונים מספריים שאמורים לענות על שאלת "רדיוס-המרחק" שבין הרקטה לבין טיל-היירוט. צוות הסוללה הרי יודע, שמפגש פנים אל פנים - בין טיל-היירוט לבין הרקטה העוינת - עלול שלא להתרחש לעולם (וזאת מחמת תנאים בלתי נשלטים שמשתנים בכל רגע ורגע כגון תנאי מזג האויר וכיוון הרוח ולחץ אטמוספרי וכו'), ולכן צוות הסוללה אמור להנחות-אונליין את טיל-היירוט במסלולו ובקביעת רגע התפוצצותו - שהוא הרגע שבו טיל היירוט יהיה מספיק קרוב לרקטה העוינת (בדרך כלל זה קורה כאשר צוות הסוללה מגיע למסקנה שטיל היירוט כבר הצליח לחדור לתוך "רדיוס החמישים מטר" של הרקטה העוינת).

זהו, נראה לי שחשפתי יותר מדי. ריקי, הייתי ממליץ שתצנזר את כל השירשור הזה עד שבת (או לפחות את תגובותיי).

 

[אלי כ ה ן]

ההודעה שלמעלה שגויה והיא מוחלפת בהודעה שלמטה.

 

[אלי כ ה ן]

שורש שאלתך הוא "מה נשאר לגורם האנושי". הרבה !

אכן, המערכת יודעת מייד לחשב האם הרקטה העוינת תיפול בשטח פתוח או בשטח מאוכלס, ובשלב הזה לא צריך שום גורם אנושי !

כנ"ל, לגבי האזעקה האוטומטית: לא צריך שם אף גורם אנושי!

למעשה, התשובה לשאלתך נרמזה כבר בתגובתי הראשונה לך, אז אפרט כעת יותר: הגורם האנושי נכנס, החל מהשניה שבה טיל-היירוט נשלח למטרתו, ועד השניה שבה הוא מצליח לחדור לאותו "רדיוס חמישים מטר" בסביבת הרקטה-העוינת, שם הוא אמור להתפוצץ - על סמך הנחיה של גורם אנושי - כדי להשמיד את הרקטה (או כפי שכיניתי זאת: "ליירט" אותה). שהרי מי לדעתך מנווט את דרכו של טיל-היירוט, מאז שהוא יצא לדרכו - ועד שהוא נכנס לאותו "רדיוס חמישים מטר" שבסביבת הרקטה העוינת? ובכן אחראית לכך אותה מערכת שו"ב שעליה דיברתי כל הזמן! היא מקבלת נתונים אונליין, הן מהמכ"מ שעוקב - אחרי מסלול-הרקטה העוינת - ובמיוחד אחרי סטיות-אונליין אקראיות שלה, והן ממערכת שיגור הטילים - שאמורה לספק למערכת השו"ב - מידע-אונליין על מיקומו של טיל-היירוט בכל רגע ורגע. כל הנתונים הללו מעובדים אפוא - אונליין - במערכת שו"ב, וכך הם יוצרים את אותה תמונה המתקבלת על גבי מסך הפלאזמה שבו צופה צוות סוללת כיפת ברזל, שכמובן גם מקבל כל הזמן נתונים מספריים שאמורים לענות על שאלת המרחק (המשתנה בכל רגע) - שבין טיל-היירוט - לבין הרקטה העוינת. צוות הסוללה הרי יודע, שמפגש פנים אל פנים - בין טיל-היירוט לבין הרקטה העוינת - עלול שלא להתרחש לעולם (וזאת מחמת תנאים בלתי נשלטים שמשתנים בכל רגע ורגע כגון תנאי מזג האויר וכיוון הרוח ולחץ אטמוספרי וכו'), ולכן צוות הסוללה אמור להנחות-אונליין את טיל-היירוט במסלולו ובקביעת רגע התפוצצותו - שהוא הרגע שבו טיל היירוט יהיה מספיק קרוב לרקטה העוינת (בדרך כלל זה קורה כאשר צוות הסוללה מגיע למסקנה שטיל היירוט כבר הצליח לחדור לתוך "רדיוס החמישים מטר" של הרקטה העוינת).

זהו, נראה לי שחשפתי יותר מדי. ריקי, הייתי ממליץ שתצנזר את כל השירשור הזה עד שבת (או לפחות את תגובותיי).

 

[u r i el]

תשאל את חיים הכט

איך יודע ה- RD140 שלו לצפצף לך באוטו כשאתה ( = הגורם האנושי ) מחליט להרדם על ההגה, איך הוא מחשב מרחקים ומעיר אותך ללא כל גורם אנושי. למעשה תוכל לשאול את אותה השאלה כל מוסכניק עזתי רווח שמתקין תמורת כמה שקלים מערכת שמצפצפת לך באוטו כשאתה נוסע לאחור ומתקרב מרחק X מגוף מוצק שניצב מאחוריך.
מערכת כיפת ברזל שכל טמיר שלה עולה כמו רכב משפחתי חדש ממוצע אמורה לדעת מתי טמיר׳לה מתקרב לקולגה העזתי שלו בלי הטובות של שום גורם אנושי, ואם זה לא כך - יש לי לד״ר דני גולד הצעת יעול.

 

[אלי כ ה ן]

הסיפור כאן זה לא לחשב מסלול ותו לא.

אל תשכח שאנחנו מדברים על טיל אשר *רודף* אחרי רקטה, שכל הזמן עלולה לשנות את המסלול שלה עצמה. ממש לא כמו המשימה של חישוב מסלול גרידא!
אמנם זה נראה פשוט, אבל זו ממש משימה לא פשוטה, לגרום לטיל, בכל רגע ורגע, *לרדוף* (!) אחרי הרקטה, בהתאם למציאות שמשתנית בכל רגע, שכוללת גם את הסטיות האקראיות של הרקטה מהמסלול הליכאורי שאותו חישבו עבורה (הסטיות נגרמות מאלף ואחד משתנים בלתי צפויים שאת חלקן ציינתי בהודעתי הקודמת). אחר כך, כשהטיל מגיע סוף סוף לרדיוס החמישים מטר, נותנים לו הוראה להתפוצץ.

 

[u r i el]

לא.

הטיל אינו רודף אחרי הרקטה, הוא מתביית עליה ויש כמה טכנולוגיות לכך.

 

[אלי כ ה ן]

יש הבדל בין להתביית לבין לרדוף.

המונח "להתביית" כולל גם אופציה של התבייתות על אוביקט נח. אבל "רדיפה" היא תמיד אחרי אוביקט נע.

התסבוכת הטכנולוגית כאן היא כפולה: א. רקטת-האויב הנעה, מועדת כל הזמן לשנות את מסלולה (בגלל אלף ואחד משתנים בלתי צפויים). ב. אנחנו רוצים "להשיג" אותה, תוך דקה וחצי - במקרה הטוב, או תוך שניות בודדות - במקרה הפחות טוב, לפני שהיא תגיע לקרקע.

 

[אשר אטדגי]