האור, הצל והחושך

[גילת אפרים]

האור, הצל והחושך

"אין שמש ללא צל, והכרח הוא כי נדע את הלילה" (קאמי, "המיתוס של סיזיפוס") קאמי מזכיר לנו כי הטוב לעולם אינו אבסולוטי ואינו מגיע כשלעצמו- ממש כפי שהצל הוא בן-לוויה מתמיד לשמש. הלילה אף הוא בעל-ערך רב, שלאחריו שוב מפציעה השמש... שוב מופיע האור, שלא היינו מבחינים בו לולא החשיכה... מה דעתם על דבריו אלה של קאמי? היכן דבריו אלו פוגשים אתכם במציאות האישית שלכם? במציאות הקולקטיבית של כולנו? המשך יום נפלא.....

גילת

 

[Tom Aras]

דעתי שהוא צודק

אני שם לב לגבי עצמי שברגע שיש לי עלייה גדולה, תגיע אחריה ירידה, ואחרי זה עוד פעם עלייה. כנראה ככה כל החיים שלנו. וצריך לקבל את זה, כדי להעריך את הטוב בעולם.

 

[גילת אפרים]

מצויין! ../images/Emo45.gif

חשוב מאד לזכור, כי גם כשהלילה אפל- השמש שוב תזרח בבוקר... תחושת הוודאות כי האור בוא יבוא, מסייעת מאד לעבור את שעות החשיכה. ונכון- ככה הם החיים שלנו, רצף מתמשך של עליות וירידות וחוזר חלילה...

 

[י ו ר ם 7]

טוב! אבל לא פשוט לקפוץ ממהלך ספרותי

אל "הקיום" האנושי אפשר שקאמי במפגשו בים ושמש קורא את המציאות ?? אני אישית לא מרגיש ש"זה" עובד עליי. מספיק לי להרגיש שהבעייה היא חסרת מובן ואני לא זקוק למהלכים ספרותיים אני לא זקוק ללשונו של קאמי מכלולות הקיץ : "באביב מיישבים האלים את טיפאזה,והאלים מדברים בשמש ובניחוח האבסינט, בים העוטה שריון כסוף, בשמים הכחולים זהבהבים.....

 

[גילת אפרים]

שפת הדימויים והמטאפורות

היא שפתו של תת-המודע. דרך מצויינת להעביר רעיונות ומסרים (עמוקים ככל שיהיו) ולהשפיע,באמצעותם, על יצירת שינוי תפיסתי (והתנהגותי), היא להביאם בלבוש "ספרותי" שכזה (והרי הפילוסופיה משופעת בדוגמאות לשימוש באמצעים "ספרותיים"- משלים, דימויים ומטאפורות- בעלי ערך וכוונה חינוכית). בהקשר למיתוס של סיזיפוס, כוונתו של קאמי היא ליצור השלכה אנלוגית בין סיזיפוס, בעל "השמחה השתוקה", זה ש"גורלו שייך לו" (שם, עמ' 126), לבין האדם האבסורדי; "אין שמש ללא צל, והכרח הוא כי נדע את הלילה. האדם האבסורדי אומר כן, ו[לכן- (ג"א)] לא יהיה עוד קץ למאמציו". דבריו של קאמי ב"מיתוס של סיזיפוס" אינם בעלי ערך ספרותי גרידא- המסרים שלו הם קיומיים ונוגעים בלב לבו של הקיום. באופן אישי, אני מאד אוהבת את השימוש בדימויים ומטאפורות ואף מרבה להשתמש בהם בעבודתי. פעמים רבות נוכחתי כי דימוי, או מטאפורה, מוצלחים מיטיבים להביע, מה שמילים רבות לא הצליחו להסביר ולהביע באופן לוגי-רציונאלי והשפעתם הרצויה רבה. יום נעים וטוב, גילת

 

[י ו ר ם 7]

לא למדנו באותו בית ספר ?

שפתו של ה"תת-מודע" לא ברורה לי ואני לא עוסק בהמצאות ויבושם לך שאת אוהבת את השימוש בדימויים ומטאפורות, העבודה היא שלך.....

 

[גילת אפרים]

יתכן ולא- ואולי כן...?

ושוב אינני מבינה- במה בדיוק אתה חולק עלי? האם אופן התייחסותי לדבריו של קאמי אינו לרוחך? היכן בדיוק, לטעמך, אני עוסקת בהמצאות? אשמח שתאיר עיניי... ואכן, מבושם לי...

 

[י ו ר ם 7]

אפשר לנסות כל פילוסוף אין כאן משטר !

תת- מודע נשמע לי מיסטיקה ובאמת אני אפילו לא חצי מיסטיקון לא לא עד אין סוף פלוס אחד ועוד אחד וכך הלאה......................

 

[גילת אפרים]

על איזה משטר אתה מדבר?!

ובוודאי שאפשר לנסות כל פילוסוף. ונושא תת-המודע קשור לתחום הפסיכולוגיה- לא למיסטיקה. והנה מהמשותף- גם אני אפילו לא חצי (ואף לא רבע, או פחות מזה) מיסטיקנית...

 

[י ו ר ם 7]

היה לי ספק היה לי רצון

 

[גילת אפרים]

ו...?

 

[י ו ר ם 7]

אנחנו לא אוהבים את אותם הפילוסופים ואנשי המדע

 

[גילת אפרים]

אז אנחנו לא- לי זה לא מפריע. ולך?

 

[י ו ר ם 7]

רמב"ם מורה נבוכים

"בשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר, אבל הנאה והמגונה (= הטוב והרע) הם במפורסמות, לא במושכלות.. ואין בהכרחי טוב ורע כלל אלא אמת ושקר...

 

[גילת אפרים]

יפה...

והיה לי דה ז'ה וו נעים כעת ללימודי בקורס על "מורה נבוכים", אצל פרופ' לווינגר ז"ל בבר-אילן, לפני ימים ימימה... עוד בלימודי התואר הראשון בפילוסופיה יהודית...

דברי הרמב"ם נהירים לי- אך מהו המסר אליו אתה מכוון באמצעותם? - האם אתה מכוון לאיזה שהוא מגונה, שהוא מן המפורסמות, העולה מן הדברים בהם עסקינן? - או שמא, ומאחר ואין בהכרחי טוב ורע (=נאה ומגונה) כלל, השכלת להבחין באיזשהו דבר שקר, רחמנא ליצלן, העולה מאותם הדברים?

 

[י ו ר ם 7]

אני זוכר את הפרופסור

וכמובן את אחיו שהרס לי כמה שעות שינה בחברון היפה (ו"החיה") אני חושב שהוא היה הגון הפרופסור, הייתי אצלו בשעור או שניים ובאמת הוא ספר לנו על אחד ממשפחתו ששקר שהוא טען שהוא מצא את אחד מהספרים האבודים. גם שפת התת מודע היא שקר אגדה דמיון.......

 

[גילת אפרים]

חיבבתי מאד את הפרופ' לווינגר ז"ל

ובאשר לעמדתך בנוגע לתת-המודע ושפתו- זכור שזוהי רק עמדתך שלך! רבים הם האנשים ההגונים, טובים וחכמים החושבים אחרת ממך- שעמדתם שונה. במה עמדתך עדיפה על זו שלהם? ואומר הרמב"ם כי ההבחנה בין השקר לאמת היא מן המושכלות. ואני שואלת: מהי אותה הבחנה שבשכל? ברור לי שהרמב"ם לא כיוון לתחום ה"הגיוני", שרחוק מכל אפשרות לקביעה אבסולוטית (ההיגיון של מי- שלי? שלך? של מישהו שלישי?). הבחנה- ובוודאי קביעה שהיא מושכלת- מן הראוי שתיעשה על בסיס ראיות, השוללות או מחייבות את הדבר.

 

[י ו ר ם 7]

עמדתו של המורה אני רק שליח !

ודרך אגב הפרופסור לווינגר גם היה מאוהבי "המורה" ואלי רק נדמה לי...... בדמיוני הפרופסור גם חיבב אותך והיכן את מוצאת אמת בתת מודע ומה את יודעת על מודעות ?

 

[גילת אפרים]

מחייכת...

הפרופסור אכן חיבב אותי, אע"פ שלא תמיד הקלתי עליו עם שאלותיי הנוקבות, ועם נטייתי להתנער מכל שמץ של "כזה ראה וקדש"...

היה נוהג להזמינני, כמעט מדי שבוע, לסעוד בביתו בארוחת ערב שבת... מעולם לא באתי... לאחר מותו של האיש היקר, מצפוני ייסרני על-כך מעט... הוא אכן הרבה לעסוק ברמב"ם. באשר לתת-המודע, על קצה המזלג ניתן לתארו כרבדים עמוקים במחשבה, שנתהוו מחוויות שונות בחיינו, ואשר להם תפקיד חשוב ומכריע בניהול הרגשי וההתנהגותי שלנו. באשר למודעות- אלו הם הדברים הנמצאים מעל לפני השטח- בתחום הידוע והמוכר (אם כי, לא תמיד המדוייק).

 

[י ו ר ם 7]

חיבה