האחריות בידיים שלכם

[יעל ארבל]

האחריות בידיים שלכם

"לקחת אחריות על החיים שלי" - משפט שאנחנו משתמשים בו בהרבה מאוד מצבים, לפעמים גם כעיצות לחברים שלנו. אבל מה פירושו בחיי היום-יום? האם חלפה בראשכם המחשבה לאחר קריאת המאמרים: "התוכנית נשמעת טוב, אבל היא לא בשבילי?" האם אמרתם לעצמכם: "אנסה לעשות, אבל...?" האם אתם חולמים על לעשות משהו בשביל עצמכם אבל זה אף פעם לא מסתדר כי...?" האם האיחולים, הברכות לשנה החדשה, והצורך הגדול לעשות דברים אחרת - יישארו בגדר מילים ריקות מתוכן או שיהפכו למציאות מוחשית בחייכם? מה זאת אחריות בשבילכם ועד כמה היא בידיים שלנו? מוזמנים לשרשר את מחשבותיכם בנושא. שבוע טוב,

 

[rona 5]

אחריות בשבילי

זה לעשות דברים ולא לדחות, לא לסמוך על עזרה של אחרים, לא לחכות ליום ראשון או ליומולדת או לזמן מתאים אחר, לא לחכות עד שדברים מסתבכים עוד יותר. אחריות זה להבין שנגמרו התירוצים, ולתרגם את התובנות שלנו לעשייה. אחריות זה משהו שאני מבטיחה לעצמי יום יום שאני לוקחת על עצמי עכשיו,ומסיימת את היום מאוכזבת. כשאתחיל לקחת אחריות על חיי, מבטיחה לספר לכם.

 

[kung fu]

איך אני רואה לקיחת אחריות

למעשה אנו יוצרים את המציאות בה אנו חיים. כל דבר שקורה לנו הוא יצירה אישית שלנו. "למה זה קרה" ולמה עיצבנו את זה כך שזה יקרה, זאת כבר שאלה אחרת. אבל הבסיס הוא לראות שכל דבר שקורה לנו הוא יצירה אישית שלנו. אם זאת יצירה אישית שלנו, אז גם אפשר לחתום עליהם ולשנות אותה אם אנו רוצים לשנותה. כאשר אנו לוקחים אחריות על כל מרכיב בחיים שלנו, כל פעולה, כל רגע, ועל עשייה - זה גורם להקלה. האחריות הינה לא במובן של אשמה אלא במובן של הקלה נעימה. בדרך כלל ביום יום כשאנשים מדברים על אחריות הם מתכוונים לאחריות במובן של אשמה. "משה, לא היית אחראי מספיק בפרויקט ההוא"....וכדומה. כאשר אנו באים להטיב עם עצמנו האחריות הינה במובן אוהב. אנו רוצים לעשות לעצמנו טוב אז אם נדע לקחת אחריות על כל פריט במציאות שלנו, נוכל באמת לעצב לעצמנו את החיים המופלאים שאנו חושקים בהם. אם אנו מגלים פריט במציאות שלנו שבו אנו מרגישים קורבנות, אז אפשר לקחת אחריות על זה ולראות מה קורה בעקבות זה.

 

[יעל ארבל]

אני מציעה שנעזוב את התאוריות

ונתחיל לדבר על הדברים הקטנים, על ההתנסויות הקטנות של כל אחד מאיתנו, כי אחרת לעולם לא נצליח לפרוט את הנושא לפרטים שיביאו לנו תועלת. אז - מה קורה אצלך באופן אישי בנושא לקיחת אחריות?

 

[kung fu]

אני ממש לא דיברתי תיאורטי.

למעשה אני נמנעת מדיבור תיאורטי או מלענות תשובות על שאלות תיאורטיות. כל מה שכתבתי אני מיישמת על החיים שלי

מה קורה אצלי באופן אישי? לוקחת אחריות על המילים שלי, הרגשות שלי, ולמעשה על כל החיים שלי, על כל מה שקורה לי. לא תיאורטי בכלל. יישומי לחלוטין.

 

[יעל ארבל]

אם כך, אז כל הכבוד.

כי לקיחת אחריות זאת החלטה שכל אחד מאיתנו לוקח (או לא לוקח) מדי יום. יש אפילו מצבים שלקום בבוקר וללכת לעבודה/ללימודים זו פעולה שדורשת החלטה מודעת. וליישם את לקיחת האחריות באופן אישי יום יום ושעה שעה - זה בהחלט מרשים.

 

[kung fu]

../images/Emo24.gif וזה גם כיף.

אגב, וכמובן שיש מצבים שפתאום אני קולטת שאני לא לקחתי אחריות ואז אני לוקחת עליהם אחריות.

 

[kung fu]

תרגיל ללקיחת אחריות

איך החיים שלכם נראים? תתארו כאן את החיים הנוכחיים שלכם. תתארו את החיים שלכם באופן שאם מישהו מבחוץ היה קורא את זה, הוא היה מקבל תמונה עליכם. ציינו רצונות, שאיפות, תחביבים, דברים שאתם אוהבים לעשות, מטרות, במה אתם עובדים, מצב משפחתי, קשיים או בעיות אם יש לכם, ועוד פרטים שנראים לכם חשובים. תארו את החיים שלכם כמו מין "רשימת מכולת" בנקודות. אחרי שסיימתם קראו שוב את מה שרשמתם (תיאור החיים שלכם). עכשיו תהיו מודעים לכך שהחיים הנוכחיים שלכם הינם יצירה שלכם. תבחרו פריט אחד מהרשימה. עכשיו קחו עליו אחריות. תראו איך אתם יצרתם אותו במציאות שלכם. אף אחד אחר לא היה יכול ליצור אותו עבורכם. רק אתם.

 

[הדס100]

וואוו. חתיכת משימה.

טוב...אז ככה. הייתי חובשת בצבא. כשהשתחררתי מיד נרשמתי ללימודים, והתחלתי לעבוד בחובשת בטיולים. בעצם כל הזמן שעבר הייתי עסוקה יותר בלחסוך כסף ולהתכונן נפשית ללימודים מאשר להנות מהשחרור שלי. לא טסתי לחו"ל או משהו. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. יש לי חבר מזה שנתיים, הוא גר רחוק ממני כך שאנחנו מתראים רק בסופ"שים. אני מאוד אוהבת לקרוא. לגלוש באינטרנט. לטייל. יש לי אחות גדולה, בת 31, ואחות בת 19 שעזבה את הבית. יש לי גם אח בן 28, ואח בן 12. אני מאוד אוהבת את כולם ובעיקר כיף לי ששני האחים הגדולים שלי גרים קרוב. אחת השאיפות העיקריות שלי היא להצטיין בלימודים, לא מתוך רצון להצטיין אלא כדי לעבור לאונ'. לא בגלל שזאת אונ' אלא בגלל ההפרש המשמעותי בינה לבין המכללה. וואוו. כשאני קוראת את זה אני יכולה רק לומר- כל מה שכתבתי פה הוא תחת שליטתי. הכל. בעיקר הדחף שלי לנוע קדימה כל הזמן, לא "לבזבז זמן". זאת השפעה לא מודעת של אמא שלי.

 

[kung fu]

מעולה. אז את בעצם יכולה לראות

איך את יצרת כל דבר שכתבת כאן? זאת אומרת את רואה איך יש לך אחריות 100% על כך? (גם אם יש דברים שפעלת בגלל שאת מושפעת, זאת עדיין יצירה שלך)

 

[תמי ב]

מעולם לא חשבתי שהאחריות לא שלי.

הבעייה שלי קצת שונה. כשלמדתי כימיה (תואר ראשון שלא עשיתי אתו בסוף כלום) למדנו שיש תגובות שזקוקות לאנרגיית שפעול גבוהה. כלומר, צריך להשקיע המון אנרגיה כדי שמשהו ייקרה שם, אבל אחר כך, בדרך כלל, התהליך ממש רץ מעצמו, ויוצר בעצמו אנרגיה שמזינה את התקדמותו. לי יש אנרגיית שפעול גבוהה מאוד. פשוט קשה לי להתחיל דברים. דברים פשוטים כמו: לסדר משהו, לרחוץ כלים, אפילו לבשל. ללכת לכל מני מקומות, וכו'. ברגע שהתחלתי לזוז, בד"כ זה קל ולא בעייתי, אבל ההתחלה, נו, אנרגיית השפעול. השיטה שלי היא להגיד לעצמי בקול רם ובצורה די תקיפה, שאני צריכה לעשות כך וכך. (ואם אני ברחוב אז לא בקול רם....) זה די עובד, אבל לפעמים קשה לי להביא את עצמי למצב שבו אגיד לעצמי בקול רם....

 

[sobolina]

אחריות -אם אין אני לי מי לי ../images/Emo35.gif

האחריות בשבילי היא מתודעה היא כי אין אף אחד אחר שיעזור לי,וגם אם יש,אני יודעת שזה לא מתפקידו לעזור לי,אלא אני צריכה לעזור לעצמי.

האחריות בשבילי נובעת מההכרה כי אסור לי אף פעם לתרץ לעצמי תירוצים במטרה לדחות דברים לאח"כ.

האחריות בשבילי נובעת מעצם העובדה כי אח"כ - זה אינו זמן מוגדר , אלא לצערי,כשזה נוגע לדחיית דברים , אח"כ שואף לאין סוף או שואף ל 0 - ולא לתוצאה חיובית מוגדרת.

האחריות בשבילי חייבת להתבטא בראייה מרחבית של התוצאות וההשלכות לכל פעולה. כשם שקיים אפקט הפרפר,כך אני מאמינה כי לכל פעולה שאני עושה ישנה השפעה כזו או אחרת עליי ועל אחרים. בכדי לדאוג שההשפעות יהיו כמה שיותר חיוביות,עליי לעשות חושבים עם עצמי טוב טוב,ולתכנן את מטלותיי בקפידה תוך התחשבות בגורם הזמן ובגומים אנושיים אחרים

והכי חשוב - סדר עדיפיות , מה לעשות,שרק בגיל 22 (אוטוטו..) אני לומדת לתכנן את סדר העדיפיות שלי בצורה נכונה,ובצורה שלשם שינוי תכיל אותי בפנים ולא אנשים אחרים.

ולסיכום - אחריות בשבילי היא לא מילה - היא דרך חיים. אני תמיד לוקחת אחריות נקודה. לוקחים אחריות על הדברים הרעים כשם שלוקחים אחריות על הדברים הטובים. ועכשיו,מאחר שאני מאוד אחראית , אני אהיה סטודנטית טובה , ואחזור לסמנריון הבלתי גמור שלי

בוקר אור

- ורק אושר בשמחות

הילה

 

[א ס י ת]

תמי, אני חושבת שהסטרטר שלך מקולקל

 

[א ס י ת]

תמי, מדוע אני כותבת שהסטרטר שלך

מקוקל? כי גם אצלי יש דברים שקשה להתחיל אותם. גם אצלי הסטרטר מקולקל. מקווה שלא נעלבת.

 

[תמי ב]

ממש לא נעלבתי. ../images/Emo13.gif

 

[יעל ארבל]

אז אצלך העבודה האישית על

לקיחת אחריות, צריכה אולי להתמקד בהתחלה, (לשדרג את הסטרטר האישי שלך) כי אחר כך יש את האנרגיה שמזינה את ההתקדמות שלך. ואם מסתכלים על החיוב שבכך, זאת נקודת פתיחה טובה, יותר מאשר אצל מישהו שגם הפתיחה וגם ההמשך בעייתיים. וחוצמיזה, מי אמר שלא יצא כלום מהתואר שלך בכימיה? עכשיו כולנו יודעים מה זה אנרגית שפעול, את חושבת שזה טריוויאלי? לילה טוב! (בוקר טוב),

 

[אדה של 4 או 5]

אצלי זה מתבשל כבר שנה שלמה

המחשבות לעושת שינוי ולקחת אחריות על החיים שלי בלי להתחשב כל הזמן בסובבים אותי במהלך כל חיי אני כל הזמן במתחשבות באחרים עם העשה כך או כך במי זה יפגע , וזה מאוד נימעס לי במיוחד אחרי הרועה שהיה לי במהלך השנה . חוסר ההתחשבות ברגשות שלי בצרכים שלי אצל אנשים אחרים ואף לקרובים לי החלטתי להיות קצת אנוכית לעשות דברים בשביל הנשמה שלי בשביל השקט הנפשי שלי כשמדובר באחריות האחריות תמיד נפלה עלי כל הזמן זאת אני שמנהלת את העינינים הסובבים אותי וזה קצת הרבה נמעס לי אני מרגישה שאני רוצה שמישהו יקח ממני קצת מההחריות הזאת כדי שאוכל לקחת אחריות על עצמי בלבד אך יש רצוי ויש מצוי וכשיש ארבע ילדים בבית הרצוי קצת מתבטל ונישאר רק המצוי

 

[יעל ארבל]

אדה, של מי האחריות להוריד ממך

קצת מטלות ולהקל בכך על הנטל שאת נושאת איתך?

 

[א ס י ת]

כולם מדברים אחריות, והאמת אני בכלל

לא יודעת למה הכוונה. האם זה להחליט על דברים ולבצע אותם? האם זה לחשוב על כל מילה שמוציאים מהפה, בכדי לא לפגוע באחרים? לפעמים צריך לפגוע כשקלו כל הקיצים ושיטה אחרת לא עוזרת. לי תמיד נראה שאני מבצעת את מה שאני מחליטה. לפעמים אני, ולפעמים בעזרת אחרים. ולפעמים אני זורקת בקשה ליקום שיעזור לי, והעזרה מגיעה מהמקום הכי בלתי צפוי. אתמול היה לי מקרה כזה. אני מתגוררת מתחת לגג. והגג הוא כאילו רק שלי ושל השכן חצי קומה מעלי. כשנכנסתי לדירה עליתי לגג וראיתי שיש בו המון גרוטאות של מליון שנה שצריך לפנות. היו כל מיני הצעות. שאביא פועלים זרים שיורידו לרחוב והעיריה תאסוף. אלא שאני קצת פוחדת ממשטרת ההגירה. או להביא כמה בחורים שיורידו את הגרוטאות לרחוב. אפילו בל"ג בעומר הלכתי לכמה בתי כנסת להציע את העצים למדורות. בשום דבר לא הצלחתי. אז החלטתי להשאיר את זה כמו שזה, ואמרתי לעצמי שאטפל בזה מתישהו, כאילו הפסקתי לחשוב על זה, ואמרתי לעצמי מה שיהיה יהיה. אתמול המחותן הגיע לחנוכת הדירה. נורא התלהב ממנה, והחליט לעלות על הגג. הוא נורא התלהב מהגג. ובו במקום הוא הודיע לי שהוא מביא את הפועלים שלו, לוקח את כל הגרוטאות איתו, צובע את הגג בסיד. מכין אותו לחורף. אמרתי לו שוועד הבית לא ישלם. הוא אמר שהכל עליו, ושאני לא צריכה לדאוג לכלום, חוץ מלשלם עבור הסיד שאת זה ועד הבית ישלמו בלי בעיות. לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה. לזה אני קוראת עזרה מהיקום. דבר שאני לא יכולה לעשות בעצמי אני מבקשת שמהיקום שיעזור לי. ואז מופיעה העזרה. נשמע בלתי מציאותי נכון? אבל לי זה קורה הרבה. אז לפי דעתי לקחתי אחריות במקרה זה, זה על זה שמישהו יעזור לי, ואז אני מקבלת את העזרה, (אף פעם לא דוחה אותה, כי זה מוריד את האנרגיות). מדוע המחותן הציע את העזרה הזאת? כי יש לו פנטזיה על גג בתל אביב, ואצלי הוא יכול למממש אותה. הוא רוצה להפוך את הגג לגן עדן. אמרתי לו שאתן לו מפתח, וכל פעם שהוא רוצה לשבת בכייף הוא מוזמן לעלות. נכון שאני מדברת על דברים מעשיים. כאילו שום דבר לא בתאוריה. החלק התיאורטי היה שאני יודעת מה לעשות עם הגג, אבל אני לא מסוגלת לבצע את זה כי הוועד לא ישלם סכומים גדולים. אז הנחתי לזה. נכון שיש חוקים לוועד הבית והכל. אבל לא היה לי הכוח להתעסק עם זה, כי רוב הדירות מושכרות ולך תחפש את הבעלים. אני קוראת פה כל מיני דברים מאוד יפים. ומה שאני לומדת מזה שיש אנשים שיודעים לכתוב. למה שלא ינצלו את כישרון הכתיבה למשהו מעשי? אני תמיד בעד שאנשים יעשו משהו שהם טובים בו ולא מה שהמשפחה או החברה אומרים שכדאי.

 

[אדה של 4 או 5]

א ס י ת ומה על אנשים שחינכו אותם

כל החיים לא לסמוך על אחרים ? זה לא דבר קל בשלהם לחקות שהעזרה תיפול משמים זה גם תהליך שהם צריכים לעבור לסמוך על אחרים .