שלום גן עדן היחידה
האמת שאני לא יודעת איזה אמא אני אהיה. לפי דעתי אמא שמתקרב לפולניה. למרות שבגן אני די קשוחה, למשל אני לא מקבלת את המילה "לא רוצה", או לא בא לי, לא מקבלת את הבכי ומדברת עם הילדים רק כאשר הם רגועים. אבל אני יודעת שאם ילדים אחרים זה יותר קל, מאשר אם ילד שלי. למרות זאת כמובן שאני לא שוכחת להעניק חום ואהבה, אבל לפי דעתי זה לא סותר. אפשר גם לאהוב ולהראות את זה, וגם להעמיד גבולות. עובדה!!! בגן ילדים יודעים שלי לא אומרים "לא" אלא עושים את מה שאני מבקשת, למרות זאת תמיד הם פונים אלי לחיבוק ונשיקה ותמיד יודעים שיקבלו את זה. בקשר לשם. אני חושבת שבחרנו, אבל זה סוד... עוד שבועיים בערך תדעו. התחתנתי בגיל 23, ולא זאת בהחלט לא הייתה אהבה ממבט ראשון, יותר דומה ל"הצטה מאוחרת"
אני ובעלי היינו ביחד בצבא שנה ותשעה חודשים , היינו ידידים מאוד טובים, אבל לי היה חבר אחר, ולא הייתה חברה אחרת. האמת, שהוא די מוצאת חן בעיני, אבל מכיוון שהוא היה עם מישהי , ואני עם מישהו,זה אף פעם לא יצא לפועל. וגם כאשר הוא נפרד מחברה שלו, אני עדיין הייתי עם האקס שלי. כאשר נפרדנו הוא היה האוזן הקשבת שלי, ודיברנו כל יום בערך 20 דקות בטלפון. ואז ביום הולדת שלו, פתאום אמרתי בראש "זה יהיה בעלי", וכך זה התחיל... אני בהחלט לא מאמינה לאהבה ממבט ראשון, קיימת הדלקות ממבט ראשון, אבל זה רחוק מאהבה.