האירוח של אילנה עובר ליום שלישי

Adoushi

New member
צודקת לגבי

הבילוי..צריך חברה טובה. אבל בכל זאת, אם יש חברה טובה מלווה אותך..לאיפה היית נוסעת בארץ למשל? אני מתכוון למקומות? שמות? מהא כעסה על השאלות השטחיות שלי..אבל זה מה שעלה לי בראש. מפרטים קטנים לומדים הרבה על אנשים.
 
אין לי מושג...

האמת שאנחנו גרים במרכז, ומשתדלים לטייל הרבה במרכז, ומכיון שהורים של בעלי גרים בטבריה, אנחנו מטיילים כל שבועיים באזור טבריה וצפון. אז כך שמבחינת טיולים אנחנו מכוסים.
 

Adoushi

New member
כאשר את נוסעים לטבריה

תעברו בנצרת..נשמח לראות אותכם.
 
בידיוק בזמן! ועוד בטעות. איזה מזל

השאלה עליה חשבתי היא, האם כבר יש לכם תוכניות לתינוק/ילד לגבי חינוך? או במילים אחרות האם אתם כבר מתקשקשים על פילוסופיות חיים וחינוך? כמו למשל "הילד שלי בחיים לא..." או התינוק שלי ילבש רק..." זה כיף. (ועיצה קטנה לעולם אל תגידו לעולם
) אני הולכת לסדר ולנקות טיפה כי כבר די.... פה. אח"כ אחזור. ואילנה, אני מאוד שמחה שנכנתס לפורום ושאת איתנו ואנחנו איתך. המון הצלחה לשלושתיכם. כפי שאת כבר יכולה ללמוד משחר אחרי פחות משבוע מתחילים לשיר שירי ילדים ולהיות משוררים ומלחינים מאוד מאוד יצירתיים... אוהבת מאוד ומקוה להתראות בעוד זמן קצרצר. עידית
 
כתבתי ונמחק לי ../images/Emo4.gif

מצטרפת באיחור לכמה שאלות? איזה אמא תהיי פולניה?, האם כבר חשבתם על שם לתינוק? באיזה גיל התחתנת? האם זו הייתה אהבה ממבט ראשון? לדעתך, יש כזה דבר אהבה ממבט ראשון? מה שאר החברים חושבים על אהבה מסוג זה?, אני לא מאמינה בזה..... מחכה לתשובות אורית
 
שלום גן עדן היחידה

האמת שאני לא יודעת איזה אמא אני אהיה. לפי דעתי אמא שמתקרב לפולניה. למרות שבגן אני די קשוחה, למשל אני לא מקבלת את המילה "לא רוצה", או לא בא לי, לא מקבלת את הבכי ומדברת עם הילדים רק כאשר הם רגועים. אבל אני יודעת שאם ילדים אחרים זה יותר קל, מאשר אם ילד שלי. למרות זאת כמובן שאני לא שוכחת להעניק חום ואהבה, אבל לפי דעתי זה לא סותר. אפשר גם לאהוב ולהראות את זה, וגם להעמיד גבולות. עובדה!!! בגן ילדים יודעים שלי לא אומרים "לא" אלא עושים את מה שאני מבקשת, למרות זאת תמיד הם פונים אלי לחיבוק ונשיקה ותמיד יודעים שיקבלו את זה. בקשר לשם. אני חושבת שבחרנו, אבל זה סוד... עוד שבועיים בערך תדעו. התחתנתי בגיל 23, ולא זאת בהחלט לא הייתה אהבה ממבט ראשון, יותר דומה ל"הצטה מאוחרת"
אני ובעלי היינו ביחד בצבא שנה ותשעה חודשים , היינו ידידים מאוד טובים, אבל לי היה חבר אחר, ולא הייתה חברה אחרת. האמת, שהוא די מוצאת חן בעיני, אבל מכיוון שהוא היה עם מישהי , ואני עם מישהו,זה אף פעם לא יצא לפועל. וגם כאשר הוא נפרד מחברה שלו, אני עדיין הייתי עם האקס שלי. כאשר נפרדנו הוא היה האוזן הקשבת שלי, ודיברנו כל יום בערך 20 דקות בטלפון. ואז ביום הולדת שלו, פתאום אמרתי בראש "זה יהיה בעלי", וכך זה התחיל... אני בהחלט לא מאמינה לאהבה ממבט ראשון, קיימת הדלקות ממבט ראשון, אבל זה רחוק מאהבה.
 
עדיין לא חשבנו על תוכניות אבל...

אני למשל יודעת שהילד שלי בעזרת דמעות לא ישיג שום דבר. אם הוא רוצה משהו, קודם שירגע ואז נדבר. אני מקווה לא להגיע למצב שאני נכנסת לסופר והילד שלי נשפך על הרצפה וצועק "אמא, אני רוצה"...
 

Adoushi

New member
אז חכי ותראי

זה גם תלוי בבעלך..למשל אני לא יכול לשמוע את הבכי של לידיא. לא סובל לשמוע את זה..ומהא סובלת מזה. היא מנסה לחנך ואני... מתי את חושבת שאפשר להתחיל לחנך?
 
מגיל הלידה צריך לחנך

למשל בת דודה שלי, חינכה את הילד שלה לא לאכול בלילה. הוא בכה יום, יומיים, שלושה ואז התחיל לישון כמו כולם, וידע שבלילה הוא לא מקבל אוכל. היא האניקה אותו ב12:00 בלילה בפעם אחרונה ואז ב 7:00 בבוקר בפעם הראשונה.
 

Adoushi

New member
אולי היא יכולה לבוא

אלינו לשתיים-שלוש לילות :) של חינוך.
 
לצערי, היא גרה בגרמניה

אבל הכל תלוי בכם ובסבלנות שלכם. עכשיו אני חכמה... נראה אותי בעוד שבועיים.
 

Adoushi

New member
בגרמניה

יש להם משמעת :) לדעתי אין חוקים..מה שמתאים לתינוק אחד לא בהכרח שיעבוד לגבי אחר. נשמע ממך בהמשך על החינוך המעשי :)
 
אילנה, תחשבי על זה שוב....

אי אפשר לחנך תינוק בן חצי שנה להרגלי שינה. תקראי ספרות בנושא. ולדעתי גם אחרי גיל חצי שנה. אל תמהרי. תני לו בחודשים הראשונים את כל צרכיו בלי לנסות לחנך. קחי אותו כמה שיותר על הידיים, הניקי אותו לפי דרישה, היי שם בשבילו... הזמן לחינוך יגיע ואת כבר תרגישי מתי. ואם תתני לו התחלה טובה עם מילוי כל צרכיו הוא יגדל להיות פעוט עם המון בטחון עצמי וההתנתקות ממך תהיה קלה לו. מפונק (לרעה) הוא לא יצא מזה.
 
מתטרפת לאיהאב. חכי חכי...

ובכלל בהתחלה זה מה שיש להם, הבכי הוא האפשרות היחידה שלהם לאותת או לצעוק מצוקה, ובכלל. גם אני לא יכולה לסבול את הבכי של כדורי. אני ממש חושבת שלא מגיע לו לבכות. כמובן שהוא יגדל וידרוש או ירצה דברים שלא באים בחשבון אז דמעות לא יעזרו לו, על זה אין מה לדבר. גם היום אני מוציאה לו דברים מהיד והוא בוכה אבל אני מסיחה את דעתו ונגמר. ולפי מה שכולם תמיד אומרים "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות"
 
נכון

כמובן שהתכוונתי לא להתחיל להתעמל מהבכי כאשר הילד עוד תינוק, אלא כאשר הוא בן שנתיים לפחות ומבין את מה שהוא עושה...
 
למעלה