האיש שלי פראייר?
שאלה, בבקשה. האיש משרת בגדוד חי"ר במילואים מזה חמש שנים (מאז השחרור). הוא מהאנשים האלה שהאחריות זורמת להם בדם, שתמיד ירימו את היד אם מבקשים מתנדב, ושיעשו את מה שמוטל עליהם בצורה הכי טובה, כי פשוט ככה צריך. בסדיר, איפשהו אחורה, הוא עשה קורס האמרים מזורז, מה שהפך אותו לנהג האמר במילואים. אחר כך הפקודות השתנו, והקורס האמרים נעשה מקצועי יותר, ככה שהאיש כבר לא יכול להיות נהג יותר, לפי חוקי הצבא. אבל מה? שהוא עדיין מוזמן לכל יום מילואים נוסף- יש תרגיל לצנחנים סדירניקים? הוא מקבל צו כדי ללוות את התרגיל. יש אימון מפקדים? הוא מקבל צו. בקיצור- הוא עושה מילואים כמו האנשים האחרים בגדוד פלוס עוד שבוע- שבוע וחצי בשנה. (להוציא מפקדים, כמובן. אבל הוא השתחרר חפ"ש, האיש) מרגיז אותי, בטח שזה מרגיז. אנחנו בהריון, והוא עם הנחמדות שלו לא מסוגל להגיד לא ככה שגם יבינו, מה עוד שהוא מקבל זימון על סמך מכסת נהגים, למרות שהוא לא נהג יותר. אני משערת שהוא מקבל את האקסטרה- מילואים פשוט כי הוא בן אדם טוב, ואפשר לסמוך עליו.אבל זה עדיין לא הוגן. אז מה אני שואלת. כשאני מדברת על זה איתו, הוא אומר שאין מה לעשות, ושהוא ינסה לדבר, ושבטח במילא יבטלו כי אין תקציב. מה אתם אומרים? זו באמת גזירה שצריך לחיות איתה? או להמשיך להציק לו?
שאלה, בבקשה. האיש משרת בגדוד חי"ר במילואים מזה חמש שנים (מאז השחרור). הוא מהאנשים האלה שהאחריות זורמת להם בדם, שתמיד ירימו את היד אם מבקשים מתנדב, ושיעשו את מה שמוטל עליהם בצורה הכי טובה, כי פשוט ככה צריך. בסדיר, איפשהו אחורה, הוא עשה קורס האמרים מזורז, מה שהפך אותו לנהג האמר במילואים. אחר כך הפקודות השתנו, והקורס האמרים נעשה מקצועי יותר, ככה שהאיש כבר לא יכול להיות נהג יותר, לפי חוקי הצבא. אבל מה? שהוא עדיין מוזמן לכל יום מילואים נוסף- יש תרגיל לצנחנים סדירניקים? הוא מקבל צו כדי ללוות את התרגיל. יש אימון מפקדים? הוא מקבל צו. בקיצור- הוא עושה מילואים כמו האנשים האחרים בגדוד פלוס עוד שבוע- שבוע וחצי בשנה. (להוציא מפקדים, כמובן. אבל הוא השתחרר חפ"ש, האיש) מרגיז אותי, בטח שזה מרגיז. אנחנו בהריון, והוא עם הנחמדות שלו לא מסוגל להגיד לא ככה שגם יבינו, מה עוד שהוא מקבל זימון על סמך מכסת נהגים, למרות שהוא לא נהג יותר. אני משערת שהוא מקבל את האקסטרה- מילואים פשוט כי הוא בן אדם טוב, ואפשר לסמוך עליו.אבל זה עדיין לא הוגן. אז מה אני שואלת. כשאני מדברת על זה איתו, הוא אומר שאין מה לעשות, ושהוא ינסה לדבר, ושבטח במילא יבטלו כי אין תקציב. מה אתם אומרים? זו באמת גזירה שצריך לחיות איתה? או להמשיך להציק לו?
)) אל תציקי לו...