האם אנורקסיה יכולה להיות גם מחלה

[שבר]

האם אנורקסיה יכולה להיות גם מחלה

לנערים בשנות ההתבגרות?

 

[oehhe]

כן

 

[oehhe]

כן

 

[sunny lady]

בהחלט

שלום

אני חליתי באנורקסיה בגיל 13. בנות רבות שאני מכירה חלו בגילאי ההתבגרות. הגיל הממוצע לאנורקסיה הוא, לפי מה שאני זוכרת, סביבות ה15 ולבולמיה סביבות ה18, אבל אני מניחה (וגם רואה) שהגילאים הללו ירדו מאז שאני הייתי חולה. כיום אפילו ילדות בנות 9 מתעסקות בדיאטה וזה יכול בקלות להיות התחלה של מחלה. אם תרצה/י להיות יותר ספציפי/ת, ננסה לעזור יותר.

 

[oehhe]

שחר פז לך שמשייה

אם אני מבין נכון את תהייתו של שבר, הוא שואל לגבי זכרים. כל זה מכיוון שרוב הלוקים במלה הזאת הן בנות המין החזק והיפה. אכן, די נדירים הם הזכרים הלוקים, נדירים אך קיימים, מאוחר מאוד התגלה לי שבן אחי הייה בעברו אנורקטי. יום סתווי קריר לכן oehhe a lefthanded octopus

 

[sunny lady]

בנים

וואלה, אני כל כך רגילה להתייחס לזה בתור בנות שלא שמתי לב שדובר על בנים. סליחה ותודה על ההארה. האמת שדווקא יש הרבה יותר בנים חולים משנראה על פני השטח. קודם כל, גם הסטטיסטיקות כבר מזמן השתנו ומכלילות היום הרבה יותר בנים מאשר פעם, אבל ידוע גם לרפואה ולסטטיסטיקות שיש המון בנים חולים שלא מאובחנים, מכיוון שכולם מכירים את הפרעות האכילה בתור מחלה של "בנות", ולכן לא רק שקשה יותר לאנשים לזהות את המחלה אצל בנים ושהבנים עצמם פעמים רבות לא מודעים למחלה, אלא שגם פעמים רבות הבנים מתביישים להודות במחלה שלה מכיוון שהן ידועות כמחלות של בנות והם חוששים ממה שזה יכול לומר עליהם (אף על פי שכמובן זה לא אומר שום דבר וזו לא מחלה של "בנות"). ככל שהזמן חולף, הסטטיסטיקות מתרחבות. פעם המחלות האלה נחשבו למחלות של בנות צעירות וטובות מהמעמד העליון. היום המחלה כוללת בנים ובנות מכל תחומי החברה ומכל הגילאים. בקיצור - לא משנה מי ומתי - משנה מה הם מרגישים!!!

יום נפלא גם לך אוהה יקר, ולכולם!

 

[אופירA]

בנים - כ-10% מהחולים

הכרתי אחד באמצע שנות העשרים, אבל הדברים מתפתחים בגיל צעיר יותר. מן הסתם שאצל הנערים אין אבחון וטיפול, והגילוי נדחה לגיל מאוחר יותר. העובדה שאצל בנים פחות קיצונית הגישה של קביעת ערך עצמי מבחינה חברתית עפ"י תדמית הגוף, מאשר אצל בנות, תורמת לאחוז הנמוך יחסית של הבנים. אגב, נורא נהניתי מ- "שחר פז לך שמשיה"! (לקח כמה זמן עד שהבנתי מה כתוב שם...)

 

[oehhe]

סטיטיסטיקה

אני מראש מתנצל שבמקום להתעסק במחלה אני מתעסק בסטטיסטיקה אבל... לטענת אופירה או שמא אופיר א. יש 10 אחוז בנים, ואני מקשה: האם מבין האנורקסים יש 10% בנים או מכלל הפרעות האכילה יש 10%? אנורקסיה היא אכן מחלה הפושה בעיקר בקרב בנות, אך יש לי הרגשה שהשמנת יתר ואכילה כפייתית (הפרעות אכילה לכל הדעות) נפוצות בקרב הבנים ביותר מ10%. סתם כי בא לי להתפלפל oehhe אני לא אנורקטי, אני סתם רזה

 

[oehhe]

סטטיסטיקה כמובן

 

[Just Efrat]

לא אופירה אבל אנסה לענות...

עד כמה שזכור לי מקריאה בנושא- מדובר ב10% מהחולים באנורקסיה הם בנים. אני לא בטוחה ב100%, אבל זה ממה שאני זוכרת. גם אני מכירה נער חולה בבולמיה/אנורקסיה (או שיותר נכון היה חולה). ואפילו לא דרך האינטרנט. מישהו מהישוב שלי, מהשכבה שלי, חבר של אח שלי. אחד שבחיים לא הייתי מאמינה שהוא סובל ממחלה כזאת ומהתסמינים שלה. הוא רזה, קצת שרירי, נראה סבבה ובלי חוסר ביטחון נראה לעין. בלילה אחד בקיץ לפני שנתיים הייתי עם חברה בבריכה. גם אח שלי וכמה חברים שלו היו שם- וגם הוא היה שם. כולם נכנסו למים וכשרק הוא ואני נשארנו בחוץ, התחלנו לדבר והוא סיפר לי על זה. הייתי בשוק. לקח לי זמן להבין שזה לא מחלה רק בנות. גם אני כמו סאני רגילה להתייחס למחלה הזאת כאל מחלה של בנות. למרות שהיא ממש לא כזאת.

 

[oehhe]

ועדיין...

אפרתק'ה יקרה. מה שרציתי לומר הוא:אנורקסיה היא אכן מחלה של בנות, ובעיקר של היפות והמוצלחות והמוכשרות. אבל... ישנם אנשים מבוגרים (וכאן נדמה לי שהרוב הוא גברים) שלוקים בהפרעות אכילה, מפצים על כל מיני חוסרים אחרים ומאביסים את עצמם למוות (או קרוב לו)מכיר כמה כאלה. oehhe

 

[אופירA]

הפרעות אכילה זה היסוד

ומיסוד זה מתפצלות המחלות לסוגים שונים: אנורקסיה, בולמיה, אכילת יתר. ולסוגים השונים יש דרגות ורמות. מדוע יש חלוקה בין המחלות, למרות שיסודם הוא אחד? משום שההתנהגות בכל אחת מהן שונה, וההפרעה בחשיבה שונה לחלוטין. ההפרעה בחשיבה של האנורקטי/ת מסוכנת ומעוותת בהרבה מההפרעה של הבולמי/ת, אם כי סבלו של הבולמי/ת עשוי להיות רב יותר. סכנת המוות באנורקסיה חמורה מסכנת המוות בבולמיה, עם זאת קל יותר להירפא מאנורקסיה מאשר מבולמיה. איכות החיים של הבולמי החי גרועה מזוועה. סבלו של האנורקטי נורא, אך בר חלוף (כי אינו מאריך ימים - הוא ימות או יירפא). אכילת יתר לעומת זאת היא הפרעה קטנה הרבה יותר בחשיבה, וסבל שונה מאד באיכות החיים. ברמות קטנות ובינוניות לוקים בה אחוז גבוה מהאוכלוסיה, והיא אינה מסוכנת יותר מהתנהגויות לא בריאות אחרות של אנשים. מתמודדים איתה ממקום הרבה יותר בריא. כאנורקטית ובולמית שהפכה לאוכלת אכילת יתר בלבד, אני מציינת שינוי קיצוני במקום של החשיבה, הבריאות והשימוש באוכל. למרות שאני עושה שימוש באוכל, זה ממקום הרבה יותר מקבל, נכון והגיוני. למעשה - ממקום נורמלי לחלוטין. כך שהגברים שלוקים בהפרעות אכילה מסוג אכילת יתר כפיצוי לחוסר, ככל הלוקים באכילת יתר, אינם אלו שלוקים במחלות של אכילה והתרוקנות או אי אכילה. סבלם רציני ביותר - עודף משקל הוא סבל משמעותי - ובריאותם בסכנה, אבל ההפרעה שלהם שפויה. מי שזולל ואינו חושב שהוא חייב להשתלט על כמויות אכילתו, הוא שפוי הרבה יותר ממי שזולל וחושב שהוא חייב להקיא, ואינו מסוגל להשתלט על אכילתו. גם אם גופו סובל ביותר, ותפקודו מוגבל טכנית, אין לו בעיות תפקוד נפשיות, הוא מסוגל לעבוד ולתפקד חשיבתית בנפרד מבעיית האכילה שלו. הוא מסוגל לחיות במצבו עד זקנה ושיבה, מסוגל להרים פרוייקטים כלכליים וחינוכיים וגם לנהל מדינה... ההפרעות של האנורקטים והבולמים משתלטות על חייהם ועל תפקודם הכללי, והופכות אותם לנכים ומוגבלים נפשית בחיי היום יום. השתלטות זו מתפתחת בקצב מחריד עם השנים, וגיל ה-40, 50 (אם הם מגיעים אליו בכלל...) תופס אותם במצב של נכות פיזית ונפשית חמורה ביותר, כשהם אינם מסוגלים לעבוד כלל, אינם מסוגלים לבוא בחברת אנשים, אינם מסוגלים לחשוב בהיגיון בכל דבר ודבר בחייהם וכו'. ייסוריהם היום יומיים מזעזעים והם אינם מסוגלים ליהנות מכלום! דבר זה לא ניתן לומר על הגברים והנשים שאתה מכיר, שמאביסים את עצמם למוות. משל להבדל בין מי שצולע (מעט או הרבה) על רגלו הקצרה, לבין מי שמרותק לכסא גלגלים ומשותק מחוטמו ומטה...

 

[Just Efrat]

אפשר להשוות בכלל?

סבלו של הבולמי רב יותר מסבלו של האנורקטי? ההפרעה בחשיבה של האנורקטי מסוכנת ומעוותת בהרבה מהפרכה בחשיבה של האנורקטי? קל יותר להרפא מאנורקסיה מאשר מבולמיה? ואיך אפשר להשוות סבל של אדם שסובל ממחלה לסבל של אדם אחר שסובל ממחלה אחרת? אין פה שום נימה של זלזול בדבריך- אבל מאיפה הבאת את הנתונים האלה? אני מנסה לחזור אחורה לפני שלושה וחצי שנים- בתקופה שהייתי אנורקטית ושנה,שנתיים אחורה לתקופה הבולמית- והחשיבה שלי ממש לא הייתה יותר בריאה. היא ממש לא הייתה פחות מעוותת ומסוכנת. אני חושבת שבתקופה הבולמית הנזק שגרמתי לגוף שלי היה אפילו חמור יותר מהנזק של האנורקסיה. לבלוע 30 משלשלים מדי יום באופן קבוע זה לא יותר בריא. להקיא כל דבר שנכנס לפה, זה גם כן לא נראה לי יותר בריא. גם בתקופה הבולמית עדיין לא קיבלתי מחזור, השיער נשר, ועוד כל שאר ההשלכות והנזקים של האנורקסיה. יש גם בולמיות בתת משקל ובתת תזונה. הנזקים של הבולמיה ממש לא יותר קלים מהאנורקסיה... אני מכירה כל כך הרבה בולמיות שהרסו לעצמן את הגוף לחלוטין... על מחזור אין בכלל מה לדבר, השיניים מתפוררות... אולקוסים והרבה בעיות בעיכול... תלות במשלשלים... ועוד הרבה.. לא יודעת למה, אבל תמיד כשאני קוראת שבולמיה זו מחלה קלה יותר מאנורקסיה, אני מתעצבנת. פואנטה? תאמת אין פה ממש, נכון? סתם התחשק לי לכתוב מה עבר לי בראש כשקראתי את ההודעה הזאת. לא חייבים להתייחס... זה רק מה שאני חושבת באופן אישי. ערב טוב, אפרת- שבכלל עבר עליה יום מאוווד מעצבן...

 

[אופירA]

אל תצטערי - יש הרבה צדק בדברייך

וגם מותר להתעצבן - עם סיבה ובלי סיבה... הדברים שאת אומרת נכונים: אי אפשר להשוות סבל של אדם אחד לסבל של אדם אחר. סבל זה דבר מאד אידיווידואלי. גם אנורקסיה או בולמיה זה לא משהו אבסולוטי. יש אנורקסיה ויש אנורקסיה, יש בולמיה ויש בולמיה, ואין מצב אחד דומה למשנהו וזה בעייתי לעשות הכללות. הנתונים הם הגדרות מחקריות שאינן מתייחסות לסבל של בני אדם, אלא סופרות מקרי מוות ומקרי הארכת ימים, כמו גם משך המחלה הממוצע בכל סוג. הפסיכיאטרים מעידים שיותר מקרי מוות הם מאנורקסיה ולא מבולמיה. אבל זה לא הופך את הבולמיה לקלה יותר, כי איכות החיים חמורה בהרבה. רוב האנשים מושכים בולמיה יותר שנים מאשר אנורקסיה, כך שההידרדרות יותר קשה. גם הנתון שיותר קל לצאת מאנורקסיה הוא מעדות הרופאים בעקבות נתונים רפואיים. יש לזה גם הסבר - באנורקסיה לטיפול יש במה להיאחז, כי יש הפיכה של התנהגות מאי אכילה לאכילה. בבולמיה יותר מסובך ליצור קשר טיפולי, כי הדברים יותר מורכבים התנהגותית. כשאני אומרת קל, זה לא שלחולה קל יותר (שהרי הקושי הוא אינדיווידואלי), אלא למטפל קל יותר, יש לו כלים יעילים יותר... ובכלל, אילו שתי מחלות איומות, שבאמת בעייתי להשוות ביניהן. עיקר המטרה בהודעה היתה להשוות בין המחלות האיומות לבין התנהגות לא בריאה פחות חמורה, של השמנת יתר ואכילת יתר.

 

[Just Efrat]

תודה על ההסבר. ../images/Emo39.gif

ואם זכרוני אינו מטעה אותי- רוב מקרי המוות של אנורקסים הם כתוצאה מהתאבדות. אני זוכרת שקראתי את זה פעם אפשהו... לא יודעת עד כמה זה נכון...

 

[sunny lady]

הדבר הכי חשוב

אני חושבת שיש המון תחרותיות בתחום הפרעות האכילה והיא נובעת מכך שרוב הסובלים מההפרעות הללו יוצאים מנקודת התחלה של חוסר ביטחון עצום מלכתחילה. אבל הדבר הכי חשוב הוא שזה לא משנה איזו צורה או איזו התנהגות, מה "דרגת החומרה" (משהו שמופרעי אכילה המציאו כדי לדרג את עצמם כ"ראויים" או "לא ראויים" לתואר - ולא משנה כמה הם יהיו חולים, הם ימצאו סיבה לכך שיש להם עוד עבודה רבה לעשות לפני שיהיו ראויים ל"כבוד") - משנה מה שגרם לכך. כל ההפרעות, ואני מתכוונת לא רק להפרעות אכילה אלא לכל סוגי ההתמכרות, הפגיעה העצמית, ואפילו הדברים ה"פחות נחשבים" כמו דיכאון סמוי (אנשים שלא מרוצים מהחיים שלהם ומתפקדים "על ריק") או דיכאון לאחר לידה - יש כל כך הרבה צורות שבהן אנשים מבטאים כאב. להתווכח על איזו הפרעה קשה יותר ומסוכנת יותר, בניגוד להרבה תחומים אחרים, לא מראה בהכרח על הקושי שבמחלה אלא על המשיכה הגדולה הזאת לפגיעה עצמית כמה שיותר חמורה. כאב הוא כאב הוא כאב. וכל עוד מתעסקים במחלות, אי אפשר יהיה לפתור אותו. הפיתרון הטוב ביותר לכאב הוא אהבה. ואהבה לא משתנה ממחלה למחלה. פשוט אהבה.

תשמרו על עצמכם/ן.

 

[oehhe]

תודה בנות

מזמן לא שמעתי\ ראיתי אוסף כל כל מובנה, מסודר, מקצועי ומשכיל של אמירות והגדרות לגבי אוסף המחלות המתתועבות הללו. לא נותר לכן אלא לרוץ ולקבץ לכאן את האמהות (וגם אולי כמה אבות) של הבנות החולות, אלה האמהות שכל כך זקוקות לכן (ואולי קצת גם לי). שכן, בראיה מהצד אנחנו נראים דיי מטופשים, ממש כמו מורים ללא תלמידים או רופאים ללא פציינטים או נערות משועממות בתל ברוך ללא הקליינטים. כמו האיש שרוצה לעשות מעשה טוב ואינו מוצא שום זקנה להעביר אותה את הכביש. תגידו... איך מביאים את האמהות הללו לכאן, איך ממשים את כל הידע והרצון הטוב שלכן להפקת תועלת חברתית? oehhe תוהה, תועה וגם אולי טועה.

 

[אופירA]

לא מטופש ללמוד ע"מ ללמד

גם אם אין את מי ללמד. אדם צריך להיות נכון ללמד, ולא מתוסכל מזה שאין לו את מי ללמד. (איך עושים את זה...) מטופש דווקא להעביר את הזקנה בכוח את הכביש, למרות שהיא לא ממש רוצה... ה"מורות" ללא תלמידים וללא קליינטים מאמנות את עצמן, והן נכונות למקרה שיבואו התלמידים. ואם לא באים - הן נכונות עבור עצמן. להביא תלמידים וליצור קליינטורה זה כבר בתחום תורת יחסי הציבור. יש הרבה מה לעשות בזה, אבל לא כל דבר כולנו יכולים לעשות.

 

[sunny lady]

יחסי ציבור

זה בדיוק מה שחשבתי - שהדבר היחיד שעושה את ההבדל ה"טכני" הוא יחסי ציבור והגברת המודעות. אבל מכיוון שאני מאמינה גדולה בכך שלכל דבר יש סיבה - מי שצריך להגיע לכאן, מגיע לכאן ומי שלא - לא. בכל מקרה, כל האנשים המלומדים כאן יודעים את הכול, לא בגלל שהם הלכו לאוניברסיטה ולמדו, אלא מכיוון שהם חוו את הכול על בשרם ומדברים מנסיונם. כך שהתרומה שלהם יכולה להיות גדולה מאד, אבל מי שירצה את התרומה הזאת, יידע למצוא אותה. הפורום של הפרעות האכילה לדוגמא, הוא אחד הפורומים הפעילים ביותר שקיימים כאן. משום מה מופרעי אכילה תמיד מוצאים את הקהילה שלהם - כי הם תמיד מחפשים. אז מדוע לא נכנסים לכאן הרבה הורים? כנראה מכיוון שהורים פחות מחפשים ורוצים לדבר על זה עם אחרים. למה? על זה אולי ההורים שבפורום יוכלו לענות יותר טוב.

 

[oehhe]

אני חולק על גבירתי המלומדת

יחסי ציבור, כן כן כאן אנו לוקים. כמו שאמרת, פורום הפרעות אכילה מלא בבנות חמד במצוקה. אם אני מבין משהו בביולוגיה, אזי אף אחת מהן לא נולדה מרוח הקודש, קרי, לכולן יש הורים. אם נאמין למחקרים המורים שאנורקסיה נפוצה אצל נערות אינטיליגנטיות, וזו הלא לא באה עם הרוח, אפשר להניח שלנערות אינטיליגנטיות יש הורים אינטיליגנטים, מה עוד שלפחות 40% מהן באות מבית של הורים גרושים ולכן יש 4 הורים. בקיצור, יש פוטנציאל אדיר לעזור להורים לאנוקרטיות ויש המוני הורים שכאלה בעלי גישה למחשב ולרשת. עכשיו רק חסר המאמץ של יחצני ויחצניות הפורום לגרור את ההורים הללו לכאן. אני בטוח שמאמץ יביא תמורה. oehhe a lefthanded octopus