האם אנחנו

[gurke]

לפי דעתי, ישנה מערכת כלשהי

בה אני חי. דיקארט, לאחר שהגיע למסקנה כי "אני חושב אני קיים", הבין שזה לא מספיק לו. הוא לא יודע האם הוא לבד כאן, האם הוא רק הוא, האם הוא משהו שנמצא בחלל? כאן הוא נאלץ להשען על האלוהים (דיקארט היה מאמין) באומרו כי יש אלוהים והוא זה שיצר אותו, לכן, יש עוד כמוהו. גם מבלי להתייחס לאלוהים, אני יכול לומר שמשהו יצר אותי. איזשהו רצף של ארועים יצר את האפשרות שבה אני התקיימתי, וגם מערכת כזו פשוטה של 1+1 = 2 (אירוע+אירוע = גור נוצר) היא מערכת קיומית, המאפשרת לי אמונה כי גם ה"חלום" הזה שבו אני נמצא כרגע הוא בעל משמעות כלשהי למערכת, שבלעדיה אני לא הייתי מתקיים. לכן, כל עוד אני חי, אני מנצל את המקום הזה, החלום, להתפתחות וללמידה ולעשייה, ואולי כשאמות נראה משהו אחר (וזו כבר שאלה אחרת לגמרי

)

 

[kaenar]

נוצרת ממערכת קיומית

לפי מה שאתה אומר. אז איפה היא , המערכת הזאת? ברור שיש משמעות רבה ב-עכשיו, ברגע הזה, משום שברגע זה אנחנו חושבים, ויש משמעות רבה לחשיבה. זאת בדיוק הבעיה, המקום הזה הוא חלום לא אמיתי לדעתי, והחלום (מה שאנחנו שואפים שיהיה) זה הדבר האמיתי וזאת המציאות שצריכה להיות. אתה לא מרגיש לפעמים כאילו אתה חי בסרט? למה זה קורה בכלל? הכל תלוי במה שאנחנו יוצקים לחיינו, לטוב ולרע. ואם אנחנו לא יוצקים כלום, זה עדיין לא אומר שאין משמעות לכלום.

 

[gurke]

אבל מתוך האמונה כי השלב הזה במערכת

הוא משמעותי והכרחי לתפקודה, אני נותן לו מעין "כבוד". אני מתרכז בו כל עוד אני נמצא כאן, גם אם המקום הזה הוא חלום, הוא מכיל אותי. ראית את הסרט "המופע של טרומן"? הוא ממש מזכיר מה שאת אומרת..

 

[kaenar]

הבנתי

למה אתה מתכוון. אממ אני לא אומרת שאין לי כבוד למציאות שאנו חיים בה, נהפוך הוא, יש לי יותר מידי כבוד ולכן אני תוהה אם זה לא יותר מידי, ואולי בכלל אפשר אחרת? אני לא חושבת שאפשר לחיות בלי תכלית, כאילו ברור שיש סיבות מדוע כן אפשר, אבל שום סיבה לא משכנעת אותי. הגעתי למסקנה שאנחנו חייבים סיבה בשביל לחיות. אגב, לא ראיתי את הסרט. איך זה קשור למה שאמרתי?

 

[gurke]

זה סרט

על מישהו (טרומן) שנולד לתוך עולם שיצרו בשבילו, והוא מצולם 24 שעות ביממה לערוץ "המופע של טרומן", בו צופים בקביעות האנשים שבעולם האמיתי. אני לא אספר לך מה קורה בהמשך, תראי בעצמך

 

[DonBotnim]

לא ניתן לדעת

אני מאמין כי אמת אובייקטיבית, אם בכלל קיימת, אינה ניתנת לידיעה. אנו לא מסוגלים לדעת אמת זו. מדוע? ובכן, בשביל להוכיח אמינות של טענה מסוימת, עלינו להסתמך על טענה אחרת הנחשבת אמיתית, ועלינו להוכיח גם טענה זו, וגם את זו שעליה היא מתבססת, וכך עד אין סוף. בסופו של דבר, אנחנו נתקלים בהנחות הבסיס של כל אחד מאיתנו, על פיהן אנו מוכיחים הכל, ולהן אין הוכחה (ואנו לא יכולים לממש הוכחה זו, כי זו תהיה הוכחה מחזורית, וזו אינה תקפה), אלא אנו מניחים כי הן האמת. כמובן, כל אדם בוחר בהנחות שונות, ולכן קיימות מחלוקות בין אנשים. יתכן ולא הייתי ברור מספיק, אך לשם הבנה נוספת, ניתן למצוא מידע על טיעון זה הנקרא "טיעון הרגרסיה" (Regress argument) בויקיפדיה (באנגלית). לפיכך, גם אם קיימת אמת ודאית, אין אנו מסוגלים לדעת אותה בוודאות (גם איננו יודעים בוודאות כי אנו קיימים). יתכן ואנו חיים באשליה גמורה. כמובן, אין להסיק מכך מסקנות מרחיקות לכת כלשהן, אין טעם לנסות ולהתכחש למציאות (הרי ישנה האפשרות כי זוהי אכן האמת המוחלטת), אלא עלינו להבין כי אף אחד מאיתנו לא טועה, וכל טענה בעצם שווה בערכה לכל טענה אחרת. יש בכך מידה של סובלנות, ניתן לומר.