הוהו, פספסת אותי לגמרי.
'למה אני חושב שאנחנו לא צריכים לחיות עם תכלית'? מתי לעזאזל אמרתי את זה? לא אמרתי שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, במודע, אמרתי שאין תכלית. המין האנושי לא נועד לשום דבר, לא לשנות את העולם, לא לשלוט בו, לא לעבוד שום אל, לא לגאול שום עם. המין האנושי נוצר ככל המינים, ותכליתו כתכליתם. ביולוגית ותו לא. מעניין אותי דבר אחד חשוב- איזו סטיגמה דבוקה אצלך בנוגע למעשנים שמפרידה אותם מאוהבי טבע? למה שאדם לא יוכל לאהוב את הטבע ולעשן בעת ובעונה אחת? זה לא שהם צריכים לחיות בלי תכלית, כאמור, זה בנוי על הפספוס הקטן שגרם לך לאבד את הפואנטה שלי לחלוטין. שיחיו איך שבא להם. תכליתו של אחד לא טובה יותר משל השני, שכל אחד יעשה מה שטוב לו. את צריכה להבין את ההפרדה שבין תכלית פרטית לתכלית כללית; את התכלית הפרטית כל אחד קובע לעצמו, לפי דרך חינוכו ואופן עיצוב אופיו, והתכלית הכללית- למה נועד האדם, הטבע, היקום- זו התכלית שאני טוען שאינה קיימת. כן, האדם אינו מורם מן החיה בשום צורה. מוח יותר מפותח לא מפריד אותנו משאר ממלכת הטבע, אנחנו תוצר בדיוק כמו השאר. ה'עובדה' שלאדם יש נשמה? לאדם אין שום נשמה, וזו בטח לא עובדה. המוח אינו איבר רוחני, המוח הוא איבר ביולוגי מורכב. כ"כ מורכב, שהוא גורם לך להאמין שיש לאדם נשמה. חלק מהנטייה האנושית להאמין שאנחנו מיוחדים ומורמים משאר האורגניזמים הקיימים. המוח לא תלוי בכלום, הכל תלוי במוח. איזון או חוסר איזון כימי פצפון, והכל יכול להשתנות. ה'נשמה' המדוברת היא תודעה המתקיימת, שוב, תודות למוח מפותח. אבל אני תמיד סקפטי, ביום בו יראו לי איפה הנשמה יושבת, מה משקלה, ממה עשויה וכיצד מתנהגת כחומר, אאמין. עד אז- אין לי יותר נשמה מלחתול שלי. זה שיש לי יכולות התנהגותיות מפותחות יותר לא אומר שיש לי נשמה ושאני הולך לאנשהו אחרי שאני מת. ובכלל, למה להפריד את האדם מן הטבע? הנמלה יכולה להרים פי 20 ממשקל גופה, האדם לא. למה לא להציב אותה בראש? למה לא את הג'וק, בגללו את קונה קוטל חרקים חזק יותר בכל פעם, בגלל כושר ההסתגלות החולני שלו? למה לא את האיידס או הסרטן, שתיים מצורות המחלה המתוחכמות שיש? בחרת קריטריונים, והחלטת שבגללם האדם מורם מן הטבע. זה נראה לך הגיוני? רואה, לזה התכוונתי. "מה שאתה עושה בעולם הזה ישפיע על העולם הבא ועל העולם שאחריו". זה נוגד את האמונה שלי. מעבר לתגליות מדעיות, המצאות או כל דבר שינציח את שמי בדפי ההסטוריה בכל דרך- אין צורה בה אדם יוכל לחיות לאחר מותו. לכן כואב לי על אלו שמצייתים אחר חוקים מסויימים, במטרה להפוך את חייהם הבאים לטובים יותר; סובלים כל חייהם כדי להתאים עצמם לאותם חוקים, ומתים כמו כולם. זה בזבוז. אז כן, לפי האמונה שלי, צריך לרצוח, לאנוס, לגנוב ולעשות כל מה שצריך בשביל לחיות טוב, כל עוד חיים. זה, כמובן, בהקצנה- חיים על חשבון חיי אחר או תוך פגיעה באחר אינם חיים בעיניי, +לא הייתי רוצה לבלות את מיטב שנותיי בכלא. אז לומדים, עובדים ומצליחים על מנת להשיג את אותם הדברים ביושר. אבל זה הבסיס.