בהרצאות ובסרטונים של אקהרט טולה,
הכי אני אוהב, לרוב, את השקט. לפעמים פשוט שמרתי לעצמי קטעים שבהם הוא לא אומר דבר, במיוחד כשהם ארוכים מהרגיל... ונהניתי לצפות בהם שוב ושוב. לי זה נשמע כיום מובן מאליו, שבמובנים מסויימים למדתי מהם הכי הרבה, יותר מאלה שבהם הוא מדבר. הנוכחות לומדת מהנוכחות.