האם אני סומכת עליו? מעין סקר(?)
רוצה להעלות משהו שעלה בעקיפין בכל מיני הודעות בפורומים השונים - עד כמה אנחנו סומכים על בן הזוג שלנו בטיפול בפשוש הקטן (או בפשושית, כמובן). אני, בתיאוריה, בגישה שצריך לסמוך עליו במאה אחוז, שזה גם הילד שלו ולכן גם לו מותר לטעות, שאני חייבת להבין שמה שבשבילי נראה, נניח אפילו, בטיחות מינימלית, בעיניו נראה הגזמה פראית וחסימה של הילד, וכו' וכו'. ובפועל? בפועל אני מרגישה המון מתח בעניין. השבוע, למשל, ישבנו, הוא והפשוש על הספה ואני מולם. הפשוש זחל לידו על הספה, והופס, לכיוון למטה. בעלי תפס אותו ברגל וכמובן שום דבר לא קרה. חוץ מזה שאני זינקתי מהכסא וגם הלב שלי זינק... הוא קצת נפגע (אני חושבת) מזה שאני לא סומכת עליו שהוא יכול לתפוס אותו, ואני כעסתי כי אני לא יכולה לנוח אפילו כשהוא כאן. עוד דוגמא: הפשוש על הרצפה, הבעל משגיח. אני באה ומה רואה? שהוא משחק עם קופסת גפרורים. "מה את רוצה?, אני משגיח!" האם גם אצלכן זה ככה? האם אתן מרגישות שזה פוגע ביחסים ובמידת היכולת לסמוך גם בתחומים אחרים?
רוצה להעלות משהו שעלה בעקיפין בכל מיני הודעות בפורומים השונים - עד כמה אנחנו סומכים על בן הזוג שלנו בטיפול בפשוש הקטן (או בפשושית, כמובן). אני, בתיאוריה, בגישה שצריך לסמוך עליו במאה אחוז, שזה גם הילד שלו ולכן גם לו מותר לטעות, שאני חייבת להבין שמה שבשבילי נראה, נניח אפילו, בטיחות מינימלית, בעיניו נראה הגזמה פראית וחסימה של הילד, וכו' וכו'. ובפועל? בפועל אני מרגישה המון מתח בעניין. השבוע, למשל, ישבנו, הוא והפשוש על הספה ואני מולם. הפשוש זחל לידו על הספה, והופס, לכיוון למטה. בעלי תפס אותו ברגל וכמובן שום דבר לא קרה. חוץ מזה שאני זינקתי מהכסא וגם הלב שלי זינק... הוא קצת נפגע (אני חושבת) מזה שאני לא סומכת עליו שהוא יכול לתפוס אותו, ואני כעסתי כי אני לא יכולה לנוח אפילו כשהוא כאן. עוד דוגמא: הפשוש על הרצפה, הבעל משגיח. אני באה ומה רואה? שהוא משחק עם קופסת גפרורים. "מה את רוצה?, אני משגיח!" האם גם אצלכן זה ככה? האם אתן מרגישות שזה פוגע ביחסים ובמידת היכולת לסמוך גם בתחומים אחרים?
