שמע, למשל פיתוח המודעות בשני המישורים:
להכיר את עצמי ואת המניעים שלי לפעולה, מה זה משנה באיזו שפה אני מדבר על זה? אפשר בשביל זה לעשות יוגה ומדיטציה, אפשר לקחת קורס בניסים, אפשר בהרבה צורות שונות(שפות שונות) לפתח את זה להכיר שאני חלק מהשלם/אלהים: אז במערב יקראו לזה פנתאיזם, בהודו קוראים לזה אדוויטה(נונ-דואליות) אקהרט טול קורא לזה לחיות מעבר למחשבה, וביהדות קוראים לזה "אור אינסוף" ויש עוד. כמו מינסרה שדרכה נשברת קרן האור להרבה צבעים שונים, כך יש שפות שונות לדבר על אותו הדבר. גם פיתוח המודעות הוא נושא מאוד רחב, לכן גם אם כל אחד אומר דברים אחרים אלו אספקטים שונים מאותו הנושא, כל עוד זה לא סותר אחד את השני לא נראה לי שצריכה להיות בעיה. אם נניח יבוא נוצרי פנאטי ויגיד שאך ורק האמונה בישוע זו הרוחניות הנכונה ומי שלא עושה כן נשרף בגהינום ניצחי, אז אין לו מקום(לפי דעתי) לדבר כאן על פיתוח המודעות כי איתו באמת אין שפה משותפת. הזרמים הרוחנייים שיש ביניהם שפה משותפת חוץ מתאוסופיה הם רבים, הנה כמה: בודהיזם, הינדואיזם, ספיריטואליזם/ספיריטיסיזם, אנתרופוסופיה, דת הבהאים, שמאניזם אידיאני, יהדות רפורמית, נאו-פגאניזם כמו וויקה, סופיזם ועוד. נכון יש ביניהם הבדלים והם מדברים בשפות שונות אבל הם לא שוללים אחד את השני, הם מבינים שישנן הרבה דרכים שונות לפתח את המודעות ולהגיע להגשמה, לכן אני אישית לא מבין איך באגודה התאוסופית מכריזים שיש מקום לכולם, כולל כאלו ששוללים את הדמוקרטיה כמו יהודים נוצרים ומוסלמים פונדמנטליסטים שבכלל שוללים כל דעה וכל רעיון רוחני חוץ משלהם
