האם אתם עושים צנזורה לילדיכם?

[driftwoodstav]

את טולקין קראתי בכיתה ה'...

ומאוד נהנתי! אני חושבת שזה תלוי בילד.

 

[matanaaa]

תגובה לתגובתי

אני לא נגד צנזורה. אך לטעמי הצנזורה צריכה להעשות בהתאם לגילו וליכולת של הילד. יש ילדים שהם פשוט בוגרים מכפי גילם. יש לי דוגמא להקצנה של אי צנזורה: קראתי איפשהוא ברחבי האינטרנט על ילדה בת 6 שקראה את הספר יומנה של אנה פראנק. הילדה, כנראה יהודיה, חיכתה שבוע ימים בפינה בחדרה כדי שהגרמנים יבואו גם לביתה לקחת אותה. מ צ מ ר ר !!!!!!!

 

[Guest2112]

לא הייתה לי ספרנית כמוך...

הספרניות שלי לא הפריעו לי, למזלי, לקחת ספרים כמו "1984", "נשים קטנות", "המדריך", טולקין ושאר ספרים שלא מתאימים לצעירים מדי לדעתך. אני חושבת שהן פשוט היו שמחות שיש ילדים\בני נוער צעירים שקוראים ובאים לשם (ואין הרבה כאלה, האמיני לי, עבדתי בספריה הזו במשך כמה חודשים בשנה שעברה), ולא הגבילו אותי. אני לא חושבת שאת צריכה להיות אחראית על החינוך שלהם, את לא מכירה אותם ולא יודעת מה הם אוהבים. חוץ מזה, עד שמגיע ילד ורוצה לקרוא ספר טוב ולא את הג'אנק הזה של "צמרמורת", לא כדאי לתת לו?

 

[Athaclena]

אני לא בטוחה

הפעם היחידה שאני זוכרת משהו כזה היה כבר אחרי היסודי, ואבא שלי אמר לי שלא כדאי לי לקרוא ספר מסוים של סופר מסוים (נראה לי שהייתי בשוונג של הספרים שלו אז). אני לא זוכרת אם הוא ממש אסר עליי לקרוא אבל לא נראה לי. עד היום לא קראתי את הספר בסוף... חוץ מזה הייתי מבקשת המלצות מאבא (לפחות בגיל צעיר ומתוך הספרים שלו) אז לא היה עניין של צנזורה.

 

[שרוני101]

דעי לך גברת יקרה../images/Emo105.gif

אני אישית קראתי"הוביט" בגיל 8 (לבד) ואפילו מאוד נהנתי. את סיפרי הנעורים לעומת זאת, העוסקים בבעיות התבגרות ושאר ירקות אסור לקרוא, בשום פנים ואופן גם בגיל 75,משום שספרים אלה הם בעיקר גיבוב של שטויות מלוקקות שהקשר בינם למציאות הוא מקרי בהחלט,ואם כבר הזכרת את זה, אז סיפרי "ראשית קריאה", לפחות כאלה שראיתי בסיפריות, צריך לקרוא לילדים מתחת לגיל 4 (מקסימום). מה שמרגיז אותי הוא החוצפה יוצאת הדופן של הספרניות המורות לילדים מה לקרוא (להוציא מקרים חריגים של פורנו): הילד הלוקח ספר אינו הילד הפרטי שלך- מאיפה את יודעת מה מתאים לו? ומה יקרה אם הוא יקח משהו שלא מתאים לו? אז הוא יחליף את זה. ילדים, גברתי, הם אנשים חושבים וחושבים היטב, הם גם אסרטיבים למדי בכל הקשור לתחומים המענינים אותם (כמו צעצועים וספרים). את לא צריכה לחשוב בשבילם-זה לא התפקיד שלך.

 

[Rivendell]

סליחה רגע

אבל אני ממש לא רואה את הבעיה עם ספרים שעוסקים בבעיות של גיל ההתבגרות. אפילו אם הם מאוד מופשטים. אפילו אם ברמה הספרותית הם חסרי ערך. אפילו אם הם לא תמיד משקפים נכונה את המציאות. אני חושבת שאין ב"חלומות מתוקים" ודומיהם כל רע - אם בני נוער קוראים, נהנים, ומצליחים להזדהות - בעיני זה בסדר. לא תמיד צריך קשר ישיר למציאות, לפעמים מחפשים דווקא לברוח ממנה לכמה זמן (אצל בני נוער יש הרבה פעמים תופעות של שינה מרובה, חלק מזה הוא הצורך למצוא קצת שקט ולברוח מהדברים המציקים) או למצוא הזדהות. אפילו אם ההזדהות נראית לך מוזרה או תלושה - לאותה נערה זה יכול להיראות טבעי ונכון.

 

[דניאלה99]

ספרים וילדים

באופן עקרוני אני חושבת שילד מפתח את טעמו הספרותי, גם דרך קריאת ספרים שהוא לא אוהב, או על נושאים שלא מעניינים אותו, או "לא לגילו". אני לא חושבת שנכון להגביל ילדים בקריאה. בילדותי הרשו לי לקחת מהספריה מה שרק רציתי, ובגיל צעיר מאד, אמא שלי נתנה לי את המנוי שלה לספריית המבוגרים כדי שאוכל לקרוא גם מ"שם". כאמא, לילדים צעירים, אני קונה להם ספרים, ומפעילה מן הסתם סוג מסויים של ביקורת (בדרך כלל סביב האיכות של הספר והשפה). למרבה השמחה, הם לא אוהבים כל מה שאני אוהבת, ולהיפך. בספריה אני מרשה להם לבחור מה שהם רוצים, והם בדרך כלל בוחרים לפי התמונה שעל הכריכה, מה שמכניס אל ביתנו ספרים שמן הסתם מעולם לא הייתי מכניסה בעצמי. לא קורה שום אסון. לא מעניין - מחזירים מייד. יופי של ספר - קוראים עוד המון פעמים לפני שמחזירים. ספר איום ונורא בעיני (שוב, אני חוטאת בעניין שפה קלוקלת, אבל לטעמי זה משהו שלא ייתכן שיהיה בספרים) - אנחנו ממציאים סיפור לפי התמונות. עם ילדים גדולים יותר - הם כבר מסוגלים בעצמם לסנן את הקריאה ואת חווית הקריאה שלהם.

 

[אור2221]

אפשר להנות משני הסוגים

אני קראתי גם את גבעת ווטרשיפ, וגם את חלומות מתוקים - כל אחד לימד אותי משהו אחר

 

[שרוני101]

שלום! נעים להכיר- בת נוער.

אז ככה סיפרי הנעורים פשוט לא מתקשרים למציאות (כמו גם מדריכי גיל ההתבגרות).הם משקפים את המציאות שנמצאת בראשה של הפסיכולוגית שכתבה אותם, שבדומה למציאות של ההוביטים, אינה המציאות שלנו ובניגוד למציאות ההוביטים- עשויה להביא את הקוראים אפילו למצב מסוכן, כי ספרי הנעורים בשלב זה או אחר נותנים עצות מעשיות ולא רק קוים מנחים. הנה דוגמא טריויאלית של תמונה- דינה (נניח) הולכת עם אמא שלה לחנות הפארם שם המוכרת מאפרת את דינה (מול עיני אימה) בטסטרים של איפור (מופיע תאור של האיפור במסקרה והליפסטיק). במציאות שלנו אסור בשום פנים ואופן להשתמש בטסטרים- שימוש במסקרה של הטסטר,למשל, הוא מתכון בטוח להידבקות במחלות עיניים, פטריות וכו (לכן אמא שלי לעולם לא נתנה לי להתאפר בטסטרים). יש עוד סיטואציה מעניינת- עריכת מסיבת פיג'מות שזה נורא כיף בספרים- גם אני הייתי בכמה מסיבות פיג'מות שנערכו בצורה דומה, כולן ללא יוצאת דופן נגמרו בבכי.ואחרונה חביבה- הנערה הכי מקובלת, זו שיש לה מלא חברות, מלכת הכיתה, האדם המושלם- אף פעם לא ניתקלתי בניתוח אמין של הדמות הזו: לא מסבירים למה יש לה כל כך הרבה חברים, כמה מהם הם אכן חברים אמיתיים שלה (ולא רק בגלל שיש לה כסף או ציצים גדולים), איך היא תתפתח עם השנים (כולנו יודעים יפה מאוד שאנשים משתנים עם הזמן ומלכות הכיתה הופכות לעיתים למבוגרות לא הכי מוצלחות), ולמה צריך בכלל לרצות להידמות לה (כפי שבדרך כלל נטען בין השיטין בספר)? בקשר לשינה- בני נוער אכן ישנים הרבה. אני מציאה לך לחפש את הסיבה לכך קודם כל באורח החיים (תזונה,פעילות גופנית, סדר יום) ובשינויים הגופניים, לא ב"חלומות נעורים" או ב"בת עשרה" (שאותו אגב אני מתעבת במיוחד).

 

[Rivendell]

באמת נעים מאוד ../images/Emo24.gif

וברוכה הבאה. אני אתייחס לדברים ברמה הכללית שלהם ולא אלייך ספציפית

. לגבי התיאורים - אמרתי כבר, לא מחוברים למציאות, לא אמינים. הכל נכון. רק מה, עדיין יש לזה הרבה דרישה בקרב בני הנוער. לא בקרב כולם, אבל בקרב פלח רציני מתוכם. אפשר באותה מידה לדבר על טלנובלות. אין שום דבר אמין או מציאותי בטלנובלות, ועדיין אנשים רואים ונהנים. קראתי פעם מאמר מרתק על העניין הזה, שמדובר בעצם בהקצנה של רגשות ולכן אנשים מתחברים לזה בקלות. אני יכולה לנסות למצוא אותו. הנקודה, בכל מקרה, היא שלא תמיד הסיפור צריך להיות מציאותי או אפילו מאוד אמין כדי למצוא נקודת התחברות אליו, ומבחינתי, ברגע שנערה מוצאת את עצמה בספר - אפילו אם לי זה נראה מגוחך כי אני לא רואה את הדמיון - זה חשוב בשבילה. וזה מספק. אני לא מכירה את "בת עשרה". מה רע בזה כ"כ? ולגבי הרגלי השינה, שוב, יש מאמר מצויין שדן בזה. זה קשור אמנם לגדילה, אבל גם למצב הנפשי. המתבגר מוצף גירויים, והשינה היא מנגנון ליצירת שקט. לדעתי ספר יכול לעזור לייצר שקט דומה, ובאותה הזדמנות המתבגר גם יקרא קצת

.

 

[meytar זאת אני]

נכון כל כך! (נעים מאוד- גם בת נוער)

אני למשל ראיתי פעם באחד מספרי הנוער לבנות שהייתה בו טבלת משקל, ועצות איך להרזות ולהיות נשית וכו'. תחשבו כשבת קוראת דבר כזה היא חושבת שמשקל ויופי זה הדבר הכי חשוב בעולם, ואם היא שמנה היא פחות טובה או משהו. ולא לדבר על הספרים הרדודים של סמדר שיר שכלכך לא מחוברים למציאות, והיא מציגה בנות בגיל 15 כמו בנות בכיתה ד'. ממש כך. אבל אני לא חושבת שצריך להגביל ילדים בספרי קריאה. כל אחד משמעניין אותו ומה שהוא אוהב. ילדים שאוהבים לקרוא יכול להיות הם מחפשים נושאים חדשים כי רב הספרים "לגיל שלהם" משעממים אותם, אז הם רוצים לקרוא ספרים "קשים" וספרים מבוגרים.

 

[Dark SpaWn]

דעתי (אדם שאינו נהנה מקריאה)

אתם לא יכולים לדעת מה מתאים לילד או לא אני כילד שנאתי ספרים הנחשבו "מתאימים לגילי" והיו מלאים סיפורים עצובים ודרמטים מצד שני נהנתי לקרוא סיפורים של מיטולוגיה יוונית עכשיו כשה אני בכתה ט' אני מאז כתה ז' שונא את ספרי טולקין והארי פוטר אפילו שזה אמור להיות "לגיל שלי" וקורא ספרי סטיבן קינג אקיצקץ אין כזה דבר רמה מתאימה לילד זה הכל קשור בטעם,ילד יכול להנות מספרים שנחשבים הרבה מעל הרמה שלו אבל דברים שרק ילדים מחוננים בגיל שלהם קוראים ירוא להם משעמים

 

[Rivendell]

יש בזה הרבה. ההסתכלות על

ילדים כעל קבוצה הומוגנית היא שגוייה. כל ילד הוא אחר, בדיוק כמו מבוגרים, ולא נכון להכליל ולהגיד "ילד לא יבין". מעבר לזה, אני מסכימה מאוד עם מה שנאמר - אנחנו לומדים גם מחוויות פחות נעימות. ולנושא ההבנה - בכל שלב בחיים נבין ספר בצורה אחרת,כי נקרא אותו ממקום אחר. זה טבעי ונכון.

 

[אלת הירח]

מראשית הקריירה שלי כקוראת

קראתי דברים שלא מתאימים לגילי. קודם כל התחלתי לקרוא בגיל 5 והצטרפתי לספריה העירונית עוד כשהייתי בגן. אבא שלי עד היום מספר בחיוך שלספרניות בספריה היה קצת קשה לעכל אותי בהתחלה. את "הרפתקאות האקלברי פין" קראתי בגיל 7 ורק עכשיו אני קולטת עד כמה זה לא ספר המיועד לילדים בני 7, מה שלא הפריע לי להנות ממנו אז וההשפעה החיובית שלו על חיי ניכרת עד היום. את "דקמרון" קראתי בגיל 9-10 בידיעה שזה ממש לא לגילי (כל המין והזימה), אבל בהנאה רבה. ואני רוצה להודות למחנכת שלי מסוף היסודי שסיפרה לנו על "1984" ואמרה לנו שאנחנו צעירים מדי לקרוא אותו, מה ששלח אותי לחפש אותו כבר למחרת. אבל אני חושדת שהיא ידעה שתהיה לזה השפעה כזו, לפחות עליי. (היום, אגב, אני נהנית מאד לקרוא ספרי ילדים ונוער, כל עוד הם טובים).

 

[flecktor]

תורידו את הדיון ברמה

הוא לא מתנהל ברמה הנכונה, כי יש ספרים הרבה יותר מבעיתייםן מאשר ספרים שהקורא לא מבין, כמו סיפרי אימה של סטפאן קינג , או tropic of cancer בהיותו ספר אירוטי בצורה פראית, מה אז יקרה כאשר בן נוער מחפש ספרות כזו, כשהוא בין 14 והמוח שלו כבר פעיל ברמה המתאימה , אבל לא לפי חוק. או כאשר ילד בן 12 קורא ספר מפחיד שגורם לו לסיוטים , או לפחד מהדלת של המטבח... למה? כי זה התמונה שמיצר הספר, האם עדיין יש למנוע ממנו? כי סרטי אימה אינם נמענים , אז למה ספרים?(אבל תתחילו עם מנגנוני ההגנה של הממירים , כי הם ממש לא שווים הרבה לילד חכם מספיק)

 

[אור2221]

לספרים האלו בדרך כלל

ילדים גם לא יגיעו, בואו לא ניסחף, אני לא מדברת על לקרוא ספרות אירוטית בגיל 8, או סטפן קינג בגיל 9 (למרות שבגיל 11 בלעתי ספר של אמא שלי על פנטזיות מיניות של נשים - מאוד מאוד מאוד אירוטי, היא חטפה שבץ שסיפרתי לה - אחרי שכבר עברתי עליו מספר פעמים, והספר נעלם.... בהחלט לא התאים לגילי, אבל גם לא גרם שום נזק. גם כשראיתי פרדי קרוגר בגיל 12, לא ישנתי שבוע (עם ספר תנך ליד המיטה כתחליף לצלב שאמור היה להגן בספר... אז לא ישנתי שבוע, שום אסון לא קרה. אני לא חושבת שהייתי ישנה אם הייתי רואה את פרדי עכשיו. קשה לי לחשוב על ספר שממש יכול להזיק לילד, ילדים בדרך כלל יכולים לסנן אינפורמציה יפה מאוד לבד. יש גם ספרות נוער שהיא לא ממש מיועדת לילדים, קראתי את סדרת נרנייה ביסודי, ולא זיהיתי בכלל את כל האלמנטים הנוצריים שיש שם, רק כשגדלתי וגם בדקתי באינטרנט על הנושא, גיליתי את כל האיזכורים. ספרים נותנים דברים שונים בגילאים שונים, וגם אם הספר לא ממש מתאים, יש להניח שנזק גדול לא יגרם. א

 

[smady by]

אמממ בתור בת נוער...

שקראה ספרים של סטיפן קינג, בערך בגיל 13-14, ולא הבינה איך לעזעזל הוא מדבר ל ילד בת 11 שיש לו זיקפה... אז לא הבנתי, וגם לא הבנתי עוד הרבה דברים. אבל היום כשאני קוראת אותם, במקום לא להבין אני מנסה לחשוב, ולהבין את האימה והרוע שיש בספרים שלו... ואני מבינה.. בחלקם. ואם לא- יש עלי עוד כמה שנים טובות לחיות.. מה שאני מנסה לומר זה שהספרים הללו לא מזיקים.. אולי ספרים אירוטים מזיקים לילדים יותר קטנים- 11 ומטה נגיד, אבל להגיד שילד בן 14 לא מסוגל להתמודד עם ספר אירוטי?! זו באמת בריחה מהמציאות...

 

[Rivendell]

נדמה לי שהכוונה היא לא להתמודד

אלא אולי יותר לקבל רושם מוטעה. כמו שילד שצופה בפורנוגרפיה עשוי לקבל רושם מוטעה לגבי מין, כך גם בספרות. .

 

[אלת הירח]

מה שגרם לי לסיוטים הכי גדולים

היו שני סרטים דווקא, לא ספרים, שראיתי בגיל 8. אחד מהם היה "כוכב הקופים". הסצנה עם פסל החירות מבעיתה אותי עד היום. השני זה סרט שהתפרסם דווקא בגירסה מאוחרת יותר, שנקראה "סילקווד" על מישהי שעובדת בכור גרעיני או משהו כזה ומגלה פאקים בטיחותיים רציניים וכשהיא מנסה לספר על זה האנשים מהעבודה שלה חושפים אותה לקרינה. אה, כן, ומי שמכיר פיזיקה וחקר חלל, כשהייתי קטנה קראתי ב"לדעת" (שמיועד לבני נוער) על "פרדוקס התאומות" וזה ממש ממש הפחיד אותי. מסקנה - קשה לדעת מה יפחיד/יטריד/יהרוס לכל ילד. לכן אני חושבת שחשוב שהורים ידעו מה הילדים קוראים - לא בשביל לצנזר דווקא, אלא בשביל לדבר עם הילד על מה שהוא קורא/רואה.

 

[Rivendell]

ואני סבלתי כמה חודשים מסיוטים

אחרי שסבתא שלי לקחה אותי, בגיל 5, לראות גרסה קולנועית ל"עמי ותמי". המכשפה שם היתה עשויה בצורה שרדפה אותי אחר כך. כל אחד והרגישויות שלו

.