האם אתם רואים את אסי דיין

ozitex

New member
אתה על הדרך הנכונה

שלושים שנה מהיום:

אמא: "או-או, הנה היא מאמי שלי רק שתעשה את זה".

עולה לבמה בחורה יפה עם טונה איפור שגורם לה להיראות כמו נחום-תקום.

אמא: "יאללה יאללה יש לך את זה מותק"

נחום שרה לפני הקליימקס.

כל המשפחה מחזיקה ידיים, אמא: "נו נו קדימה !"

נחום מגיע לקליימקס.

"יש היא עשתה את זה !" מרימים כולם ידיים כמו בגול של בית"ר.

אני שישבתי ממש קרוב לבת שלי והחבר שלה ההומו המתנשא הזה (לא שאני צריך ללחוש את זה בקול רם..) שמעתי בזוית האוזן (זה כי הם כבר חושבים שאני כבר לא שומע..חח הדבילים) אותו , לוחש לה: "באמת, לא מהתנשאות או משהו כזה, אני לא מבין איך אתם רואים ת'חרא הזה".

היא מרחה לו איזה נשיקה עאלק צרפתית (זה כי היא חושבת שאני גם לא רואה כבר..חח) וחייכה למסך בעיני עגל בוהות..

ואני חייכתי ביני לבין עצמי.. "מה שהיה או שיהיה ואין חדש תחת השמש והתחת"..

(רק חבל שהם עדיין לא יודעים את זה)

נקסט.
 
hey oz

מעניין לקרוא על האירוע מנקודת המבט של האבא בעל הניסיון .. :)

הרגשתי קצת עצבים באוויר, אז אם באמת היו כאלה,
תדע שהכל נכתב בחיוך, הומור, וקריצה ...
 

ozitex

New member
היי בייב

תשמע.

בשנות השבעים העליזות כשלא היו בסביבה משביתי שמחות כמו פייכודודל, מאסטר ג'יי ואחרים פסיכדליים או גארז'ים מה שקרוי, היו רק שני חלקים בעם.

המיינסטרימים והמתקדמים.

עבדך, היה אתה יכול להניח, היה שייך לקהל המתקדמים ואין זה המקום לייגע את הקהל במה שהתחולל באותם זמנים לפרטי פרטים, חוץ מציון העובדה היבשה שאולי תעורר אצלך משהו.

היינו מתנשאים, חושבים שהשמש זורחת לנו מהתחת, חושבים שאנחנו זה "אנחנו" וכל השאר זה "הם".

"הם" שלא מבינים כלום. הם ששומעים כל מיני אקספרימנטים מוסיקליים שמשמיעים ברדיו, כל מיני פופ למינהו, זוועתונים, דברים קליטים שמתנגנים לך לא יותר מדקה וחצי שתיים..ואחריהם, חור שחור..

ואילו "אנחנו"? אנחנו האליטה התרבותית. אנחנו מנתחים את המשמעויות המוסיקליות המסתתרות מאחורי תווים מורכבים שנתכתבו על בסיס מוסיקלי של אלפי שנים ורק עכשיו יצאו אל האור, אבל רק "אנחנו" יכולים להבין את המשמעות שלהם. אנחנו כותבים במחברות את המילים ההירואיות, הגדולות מהחיים, אלו מילים שאף כן אנוש אחר שלא משתייך ל"אנחנו" יכול ויתרה מזו, יש לו בכלל את המבנה המוחי המשוכלל על מנת שיוכל להבין משהו מכל זה בכלל..



היום, בראייה של 40 שנה אחורנית, היינו מטומטמים.

אין דבר כזה הכי טוב ואין דבר כזה חרא. הכל זה אותו הדבר רק שכל אחד נותן לזה פרשנות אחרת ובזה מתמצה ההבדל.

אין לי דרך אחרת להסביר לך את זה, מקווה שאתה שייך ל "אנחנו"..


שבת שלום.
 

LadyG

New member
Different strokes for different folks

איזה מזל שהעולם עובד כך, אחרת כולנו היינו אוהבים את בוב טרימבל
 

melancholy man

New member
האיש מלא כישרון וכריזמה

לפחות כמו שהוא בעיות. לא יודע איפה הוא היה אם לו היה הבן של אבא, אי אפשר לדעת דבר כזה, אני כן יודע, שמה מהדברים שהוא עשה הם מהדברים הכי טובים ומעניינים שנעשו כאן.
 

melancholy man

New member
זה בשיטת השלם את החסר

זה מה שהיה צריך להיות..
האיש מלא כישרון וכריזמה, לפחות כמו שהוא מלא בעיות. לא יודע איפה הוא היה לולא היה הבן של אבא שלו, אי אפשר לדעת דבר כזה. אני כן יודע, שכמה מהדברים שהוא עשה הם מהדברים הכי טובים ומעניינים שנעשו כאן.
בקיצור, אני בעדו, הוא כנראה (כמו אבא שלו) חרא של בן אדם. אבל הוא גם אחלה קולנוען.

פעם אחרונה שאני מערבב מטרנה עם דבק נגרים, לא עושה טוב ליכולת הניסוח שלי
 
אגיד לך את האמת

היה לי קשה שלא לקחת את "הוא כנראה חרא של בן אדם" לריאות.
כמי שתמיד גילה הזדהות עמוקה כלפי כל הדמויות שהניסיון להגיד משהו
לקח אותם למקומות אפלים, קשה לי שלא להיפגע קצת בשביל האנשים האלה.

כל הרעיון מאחורי האוטוביוגרפיה הזאת היא לנסות לספר סיפור אישי בצורה הכי אמיתית
שאפשר, זאת אחת המטרות הכי חשובות שיש לאומן המודרני להציע, וחלק מהניסיון
הזה נובע, בעיני, מהסיבה הזאת בדיוק, להראות למה התנהגתי כך, מה הרגשתי,
מה הניע אותי, או במילים אחרות: אני לא סתם חרא של בנאדם.

אין תירוץ טוב לאלימות, בגידות, והשלכת ילדים קיבינימאט.
עם זאת, אני יודע שאנטון ניוקומב, מי שכתב את The Devil May Care,
לא יכול להיות פשוט "חרא של בנאדם", יש שם את הניצוץ שרוצה בטוב,
הניסיון הכושל להסביר את עצמך מייצר אנרגיה אינסופית של תסכול.

צריך להשאיר צ'אנס להכות על חטא, אם לא, אפשר לקפל את המחברות וללכת הבייתה ...
 

ozitex

New member
אני מסכים

לגבי הכריזמה. גם להיטלר היו טונות מזה... זה ממש לא מספיק בשבילי, מה לעשות אני מחפש קצת עומק מתחת לשכבות הכריזמה שבדרך כלל מתגלית ככסותו של המלך העירום...
 

melancholy man

New member
להיטלר גם כנראה, היה כישרון

רק כריזמה אולי גורמת לאנשים ללכת אחריך, לא לכבוש את כמעט כל אירופה.
לא שאני מבין איך היטלר קשור לכאן, אחרי הכל, נהלל זה לא פולין ואפילו משה דיין, לא ראוי להשוואה הזאת, אבל שיהיה.
 

ozitex

New member
זה די תלוי בנסיבות

בנסיבות ההן, להיטלר הספיקו בעיקר כריזמה אבל, ברור שהיה גם צורך בעוד כישורים.

בנסיבות של אסי דיין, לא היה צורך לא בכריזמה ולא בכישרון, היה צורך רק בגנים, המ שמתאים בדרך כלל בנסיבות דומות.

אל תיקח את עניין היטלר למקום לא ראוי, זו היתה רק דוגמא קיצונית, לא השוואה.
 

melancholy man

New member
בן אדם בלי כישרון

לא יוצר סרט כמו החיים ע׳פ אגפה. זה לא גנים, לא כריזמה. זה כישרון, אבל עזוב עוז, אסי דיין זה שם טעון, משפחת דיין זה שם טעון, לא בטוח שאפשר להתיחס למישהו מהשבט הזה בלי להכניס תפיסות עולם מוקדמות לסיפור, אני בטוח שאני עושה את זה ואני בטוח שאתה עושה את זה גם, הכל שאלה של מאיפה בדיוק בזווית ההיסטורית אתה בא.

אגב, לא הולך להגן על כבודו של היטלר, אבל להגיע מהמקום בו הוא עלה לשלטון ב 1933 במדינה מוכת עוני ומושפלת לשליטה בכל העולם כמעט מלבד בריטניה ארה׳ב וחלקים של רוסיה, זה הישג מדהים. כריזמה לבד תביא לך עדת מעריצים שוטה, לא הצלחה אמיתית.
 

ozitex

New member
החיים על פי אגפא

אפשר לחשוב שמדובר ביצירת מופת מדהימה הרשומה בספר דברי הימים של הקולנוע. נו באמת.

אם לא טוען שאסי דיין היה נטול כישרון לחלוטין, אני טוען שעבודתו האמנותית אינה ברמה המתאימה על מנת להכתיר אותו בכתרים שבהם הוכתר.

מבחינת הטעם האישי אני לא מתווכח עם אף אחד ואם יבוא מאן דהוא ויאמר לי שהסרט החיים על פי אגאפא הוא יצירת המופת הכי גדולה בתולדות הקלונוע אני לא אתווכח איתו.

לגבי תפיסות עולם מוקדמות ברור שיש להם השפעה על כל אספקט בחייו של כל אדם, אין על זה ויכוח אבל אני לא חושב שניתן להתווכח על כשרונו של אדם או על יצירתו מנקודת מבט סובייקטיבית אלא רק מנקודת מבט השוואתית, מהו המסר והרמה האמנותית של היצירה מול דברים דומים לה ואני לא עושה את ההשוואות הללו ברמה המקומית אלא ברמה העולמית.

זה בדיוק אותו הדבר כמו במוסיקה. אתה לא יכול לבוא ולומר ש "קצת אחרת" היו ברמה גבוה מבחינה השוואתית למה שנוצר בישראל בשנות השבעים בתחום המוסיקה האיזוטרית אבל ברמה לא מי יודע מה מול מה שנעשה במוסיקה העולמית. זו השוואה מטופשת שנותנת "הנחות".

באמנות אין הנחות. יש קביעות ברורות לגבי מהי יצירה בעל ערך אמנותי גבוה ומה לא, למרות שגם על קביעות אלו ניתן להתווכח, כמובן, כמו על כל דבר.
 
אגב, הסוף של הסדרה היה כל כך אקזיסטנציאלי

כך שנראה לי שהדבר הבא שנראה מאסי דיין יהיה
איזה קומדיה רומנטית או משהו כזה ...
 

LadyG

New member
לגמרי - אי אפשר לדעת

אתמול ראיתי את הסרט התיעודי "דן בן-אמוץ - סיפורו של גיבור מקומי".
סרט מצויין על דמות מיוחדת, צבעונית, פרובוקטיבית ולדעתי מוכשרת מאד.

מעניין היה בסרט התיעודי הנסיון לבחון את תרומתו של בן אמוץ להוויה הישראלית במספר תחומים (ספרות, עתונות, השפה העברית ) ותוך כדי כך סקירה של דמויות משפיעות בתוך הסיפור האישי שלו.

שווה צפייה.
 
זה היה שיעור בהוויה ישראלית בשבילי

דב"א.

גם "גיבורי תרבות" סדרה אדירה.
יאיר גרבוז הורס ..
 

LadyG

New member
אל תחמיץ את הפרק

על יוני רכטר. אני מאד מעריכה אותו כיוצר אבל יש לי הרבה אבלים. הפרק עליו היה יוצא מהכלל. מן אנטי גיבור, שמתקשה לעמוד במרכז . הכל קטן, אנושי, כמו השיר של אברהם חלפי שהוא בוחר לקרוא. אין הירואיות . פשוט פרק מקסים.
 
למעלה